הבן יקיר לי אפרים

בית החינוך צריך להתאים לתלמידים, ולא התלמידים לבית החינוך. דני רהט, סמנכ״ל פדגוגי ברשת אמי"ת, מציע להסתכל על בית הספר באופן שונה

דני רהט
טו בשבט התשעד
,
16 בינואר, 2014 12:35
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

טבעו של עולם שכל הורה רוצה עבור בנו את הטוב ביותר. אשר על כן, אך טבעי שכל הורה יחפש בשביל בנו את בית החינוך הטוב ביותר. ולכן לקראת הרישום לכיתה ז' או לכיתה ט', יכתתו את רגליהם האב, האם ובנם ברחבי הארץ, על מנת להתקבל לאחד מבתי החינוך הטובים.

ההנחה העומדת מאחורי הפתיחה שלעיל היא שיש בתי חינוך טובים, ואשר על כן הם זכאים לקבל רק תלמידים ״מתאימים״. התפקיד של ההורים ובנם במקרה זה הוא להוכיח שהבן/הבת ״מתאים/ה״ ללמוד בבית החינוך הטוב.

אני מבקש לערער תפיסה זאת מן היסוד.

ראשית נשאל על התלמידים שאינם ״מתאימים״ ללמוד בבית חינוך טוב:

האם הם אינם זכאים לחינוך טוב?

על שאלה זאת יענו ההורים בפשטות: ״אני עושה את המיטב עבור בני/בתי. האחריות לילדים אחרים איננה מוטלת עלי״.

על כך נעורר מספר שאלות:

מה תעשו אם בשלב מסוים בית החינוך הטוב יחליט כי בתכם כבר איננה ״מתאימה״ ללמוד בו?

ומה תעשו אם בנכם יחליט בשלב מסוים שהוא כבר איננו ״מתאים״ ללמוד בבית חינוך טוב זה?

ומה תעשו אם לאחר שלושה בנים ״מתאימים״ שלמדו בבתי חינוך טובים, נולד לכם ילד קצת פחות ״מתאים״?

כולנו מכירים את נפלטי התפיסה שהצגתי לעיל המחפשים את עצמם, ומגיעים לעיתים למחוזות שלא שיערנו שיגיעו אליהם.

בית חינוך המתאים עצמו לתלמיד

אני מבקש להציע תפיסה אחרת לחלוטין.

להבנתי, בית החינוך צריך להתאים לתלמידים, ולא התלמידים לבית החינוך. תפקידו של בית החינוך להכיר את הקהילה שאותה הוא משרת וללמוד איך לקדם אותה.

תפקידו של בית החינוך הוא שכל הורי ובני הקהילה יראו בו את ביתם. תפקידו של בית החינוך להתאים את עצמו למגוון רחב מאוד של תלמידים ושל צרכים חינוכיים.

תפקידו של בית החינוך הוא שתלמידים שונים בעלי צרכים חינוכיים מגוונים ירגישו בו בבית.

תפיסה זאת תחייב את בית החינוך להיות קשוב לתלמידים ולצרכיהם החינוכיים, ולפתח כלים חינוכיים מגוונים על מנת להתמודד עם צרכים חינוכיים מגוונים.

תפיסה זאת תחייב את בתי החינוך לפתח תכניות לתלמידים בעלי שאיפות גדולות,

לצד תכניות לתלמידים מאתגרים.

תפיסה זאת תחייב את בית החינוך לעסוק בחינוך ולא בשיפוט של "מי מתאים ומי לא".

תפיסה זאת תחייב את הקהילה ומנהיגיה לבחור לעצמה את בית החינוך שלה.

ברית בין הקהילה, מנהיגיה ובית החינוך

מרגע שנכרתה ברית בין הקהילה ומנהיגיה ובין בית החינוך, יהיה על בית החינוך לתת מענה חינוכי רחב לכלל תלמידי הקהילה (למעט כמובן מקרים בודדים בהם נדרש מענה חינוכי ייחודי), ועל הקהילה יהיה לעודד את חבריה להיות שותפים לעשייה החינוכית בבית החינוך.

לפני סיום, ולמען הסר ספק, אדגיש כי מובן שתפקידו של בית החינוך לא רק להכיל אלא בעיקר לחנך ולקדם כל תלמיד מהמקום בו הוא נמצא.

התפיסה החינוכית שלעיל תחזק את בתי החינוך המקומיים ותחייב אותם לתת מענה רחב לקהילות המקומיות. המענה החינוכי שיתפתח על פי תפיסה זאת יהיה הרבה יותר מכיל, ויקטין באופן משמעותי תופעות של נשירה ומרידה.

לשאלה: ״איך בוחרים בית חינוך?״

נשיב, כי בוחרים את בית החינוך שיודע לתת מענה חינוכי למגוון הרחב ביותר האפשרי של בני הקהילה.

הכותב הוא סמנכ״ל פדגוגי ברשת אמי"ת

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
אילוסטרציה צילום: פלאש 90. הדס פרוש

אזרח ישראלי נעצר על ידי השב"כ: חשד שריגל עבור איראן

קרא עוד