בעל עסק, ככה תופסים לקוחות

"לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שנסחפנו. אני אוהב את הארץ מאוד אך למען האמת אין לי מושג אם זה בגלל אהבת המוכר והידוע או שאני כאן כי אני חש את קדושת הארץ". נדב גלעד על ברלין ומחאת המילקי

נדב גלעד - גדליה
יד בתשרי התשעה
,
08 באוקטובר, 2014 11:42

צילום:

1.

לפני הכל, לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שנסחפנו.

אני אוהב את הארץ מאוד כי טובה היא, כמובן. אך למען האמת, אין לי מושג אם זה בגלל אהבת

המוכר והידוע, כמו כל דבר אחר שאנחנו אוהבים רק כי התרגלנו אליו,

או שאני פה כי אני חש את קדושת הארץ ועורג אליה. בכנות,

הנוחיות של ארץ נכריה היא לא מי יודע מה, חרף מחירי המילקי הסבירים.

כך שמוטב שכל צדיקי העליון היושבים כאן ומצקצקים בלשונם על יורדי ברלין, יהרהרו לרגע מדוע הם עצמם נמצאים פה?

האם מדובר בציונות מרהיבת לב?

ומה הסיכוי שאם היו גדלים עם משפחתם המורחבת בערבות ניו יורק שיום אחד היינו מוצאים אותם בפאתי פתח תקווה

נושקים את עפרה ומייחלים לביאת גואל צדק?

ועוד שאלה: היכן מחזיקים מצקצקי-נגד-ברלין מבחינה כלכלית? האם מדובר במסוגפים שסובלים ומונעים מעצמם מילקי

למען ההיאחזות בארץ, או שהם יותר קרובים ברמת החיים שלהם לאלו שעושים מנוי על מגזינים?

2.

אחרי הכל, מי שנדפק מזה שהמילקי לא עולה פה שקל - זו החברה שמייצרת אותו.

לא מעניין את הסבתא שלי השם שלה, להלן 'החברה'. זהו. ו'החברה' הזו ודומותיה מפסידות הרבה יותר כסף כשהמילקי

עולה שלשה שקלים. שימו לב לחשבון הפשוט המבוסס על חיי הפשוטים.

אני לכשעצמי, מעולם לא קניתי מילקי בחיי. כן. מעולם. בהזדמנויות שונות טעמתי מהמתוק הזה והחלטתי כי טעים הוא.

אבל לקנות מילקי בשלושה שקלים?! לא עושה לי נעים בירכתי המוח המחשבן כל הזמן האם אני מקבל תמורה לאגרה.

בשלשת השקלים הללו אוכל להנות הרבה יותר במשהו לא פחות טעים שנותן תחושה של תמורה למחיר.

לא עניין של קמצנות, סיפור של הגיון. גם אם אתה עשיר כקרח אתה תחוש קושי אם יבקשו ממך על קפה 25 שקל, נכון?

אותו הסיפור עם כל המחירים שלא מתיישבים לך טוב במוח ועושים קצר שגורם לך לוותר.

3.

מעולם לא קניתי מיץ תפוגזר. אף פעם לא טעמתי אותו, חוץ מפעם אחת בבית הקפה בו עבדתי תקופה קצרה,

לפני מספר שנים. כשטעמתי, אורו עיניי. בהחלט משקה מהפנט חושים ומרגש,

ובכל זאת המשכתי להחזיק בסגנון חיי שהלקה אותי כל אימת שחפצתי להשקיע 15 שקל על הריגוש הזה.

קמצן שכמוני. לא נותן לטעם המופלא לבלבל לו את ההיגיון של התמורה למחיר.

למרות שזה "רק" 15 שקל, לטעמי אין הגיון בלבזבז 15 שקלים על משקה מפנק כשברחוב ליד אתה מצליח לרכוש

היום מגש פיצה שלם באותו המחיר (!).

חוץ מזה, שהסבל שאתה חש כשאתה רוכש מוצר ומרגיש שגזרו עליך קופון של מאות אחוזים בשנייה,

מעיב קשות על התענוג שבלגימת התפוגזר.

4.

יום אחד הכל נשבר. התחלתי לקנות תפוגזר ועוד כמה מוצרים שרק לעיתים נדירות הייתי מרשה לעצמי להתפנק עימם.

מה קרה? אבי כץ פתח את הקופיקס ואפשר לי לבזבז את כספי ברוך.

זה לא הקופיקס דווקא, אלא כל המהפכה הזאת שגורמת לצרכן להרשות לעצמו להתפנק.

אם המילקי היה עולה שקל לא יכולתי לרשום (מילה של מכולת) פה היום שמעולם לא רכשתי מילקי.

כי לא הייתי עומד בפיתוי וקונה כל שבוע מילקי בשקל. בשנה הייתי מוציא רק על מילקי 56 שקלים חדשים.

אבל 'החברה' הפסידה את נדב גלעד-גדליה כלקוח, כי היא בחרה לדפוק מחיר עז.

לעומת זאת, בקופיקס אני מסוגל לקנות את כל הדברים המיותרים שמעולם לא קניתי רק בגלל המחיר

הבלתי נתפס.

עכשיו בואו נחשבן כמה כסף מפסידות כל החברות שמוכרות את מוצריהן במחיר מסויים.

הן מוכרות לקהל יעד ידוע מראש שמרגיש נוח להשיל שלשה שקלים על מילקי, אך מפסידות את המון העם

שבוחר בלבן בגלל המחיר.

5.

אותו דבר בנעליים. לפני מספר שנים קניתי נעליים ב-400 שקל. אומרים שבסין עושים אותן בגרושים

וזה אמור לבאס את הקונה הממוצע. אני הרבה יותר מבואס ממקבלי ההחלטות שלא הופכים לעוד יותר עשירים

בגלל המחיר שהם בוחרים לתת לנעליים.

אם הייתם מביאים לי את הנעל הזאת ב-200 שקל, הייתי קונה עד עכשיו עוד זוג או שתיים.

לא כי אני צריך, כי זה כיף. תוסיפו לזה שהייתי שולח לשם עוד חמישה חברים לפחות ותבינו מה הפסידה חנות הנעלים,

להלן 'החברה'.

מה עשיתם? דפקתם מחיר כמו ילד קטן שחושב על הרגע הנוכחי והפסדתם בטווח הארוך המון כסף!

הרווחתם 400 שקל ושמחתם, אבל לא חישבנתם שבאותו רגע שנכנסתי לחנות יכולתם להוציא ממני הרבה יותר

בשורה התחתונה.

אותו דבר בכיפות שעולות 40 שקל. דמיינו כיפה ב20-25 שקל. לא הייתם קונים יותר כיפות כדי לגוון?

אז החנויות בקניון ריקות, לפני החגים עושים קופה וממשיכים הלאה אל השיממון.

תורידו מחירים משמעותית ותחוו את הקופיקס אצלכם בעסק.

כל אחד יכול להצליח, רק תנו לנו תחושה טובה. תצניעו את ההרגשה הזו שמישהו מרוויח עליך ואתה יוצא פראייר כמה

שאפשר. תעלימו אותה כי היא לא משתלמת לכם. אנחנו נתמודד עם המילקי ולא נברח לכם לברלין,

אבל תהיו אנשי עסקים רציניים ותגרמו לנו לקנות.

הקופיקס מלא באנשים במבזבזים כסף על מותרות, לא קונים שם לחם וחלב,

אבל אנשים מרגישים בנוח לפנק את עצמם כשהמחיר לא צוחק עליך בפרצוף.

וכשיש לי קופיקס בכל פינה בארץ, בלי להשים לב, אני עוזר לכלכלה לשגשג.

וכך במקום שהחמשה שקלים שלי ישארו בכיסי, כי לעולם לא הייתי קונה ב-15 שקל תפוגזר,

הם יוצאים לשוק ומפרנסים עוד כמה אנשים. אתה מתמכר והמוכר יוצא נשכר. מושלם.

בואו לשמוע את אלבום הבכורה שלי לפני כולם באתר הבית שלי:

www.nadavgilad.com

הגיבו בדף הפייסבוק החדש שלי:

https://www.facebook.com/NADAVGILADGEDALIA

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ארכיון צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

קורבן נוסף לנגיף הקורונה: גבר בן 73 נפטר בבית החולים רמב"ם

קרא עוד