בלי תוויות ובלי ציונים

ילד זה כמו פרח בגינה שלך. נכון שיש אנשים שקושרים את הצמח לעמוד כדי לכוון אותו שיגדל רק בכיוון מסויים. אבל אפשר גם לתת לילד לגדול ולהתפתח בכיוונים בלתי צפויים

אורנה דן 10/08/16 09:44 ו באב התשעו

כשהשישית שלי עמדה לסיים כתה ו', אחרי המסיבות והטקסים הגיע הבוקר האחרון שבו מקבלים תעודות. באותו בוקר אמרתי לה: היום את לא הולכת לביה"ס. שתינו ידענו שאחרי שנה לא קלה עם המורות (משפט הסיכום של המנהלת בפעם האחרונה שישבנו אצלה האיש ואני היה "שה' יעזור לה") מן הסתם הדברים ימצאו ביטוי בתעודה, גם אם בלשון מקצועית ומצוחצחת, הרבה עידוד לא יהיה בתעודה הזאת, ומכיוון שאין כבר צורך להציג אותה בשום מקום, אז בשביל מה?

במקום זה יצאתי איתה לבית קפה, הזמנו וופל בלגי, והסברתי לה, שהמורים כותבים תעודה, כשהם מכירים אותך רק במסגרת ביה"ס ומתייחסים רק לחלק הזה שבך.. אבל אנחנו הרי מכירים אותך גם בתחומים אחרים של החיים. ולכן, אנחנו נכתוב לך ביחד עכשיו תעודה שכוללת גם תחומי חיים נוספים: איך את עוזרת להורים, אך את מתלבשת בבוקר בזריזות, האם את אוכלת אוכל בריא, עוזרת לאחים הקטנים שלך, מצחצחת שיניים, מתייחסת יפה לסבא וסבתא, הולכת לישון בזמן וכו'.

כך ישבנו איזה שעתיים, יצרנו טבלה עם סעיפים רבים ושונים, ועם הערכות שאני והיא כותבות (היא תמיד העריכה את עצמה פחות ממה שאני הערכתי אותה, ציינתי לעצמי) ולבסוף חזרנו הביתה והחתמנו את האחות הבכורה על התעודה החדשה.

שנים אחר כך עוד שלחו לה תזכורות דרך אחיה הקטן, להזכיר לה שהתעודה עוד מחכה לה שם.

כשבכתה י' היא קיבלה מניר ברקת את פרס ראש העיר להתנדבות, פגשנו שם את המנהלת והזכרנו לה את המשפט הנ"ל. היא בכלל לא זכרה שאמרה אותו. בעלי עוד חולם לחזור לשם עם הדוקטורט שלה ולנפנף בו...

אל תדביקו להם תוויות.

ילד זה כמו פרח בגינה שלך. נכון שיש אנשים שקושרים את הצמח לעמוד כדי לכוון אותו שיגדל רק בכיוון מסויים. אבל אם אני מאמצת מול הילד שלי נקודת מבט שעיקרה סקרנות והתבוננות, אני רוצה לאפשר לו להתפתח לכל מיני כיוונים, גם הצפויים, וגם הבלתי צפויים. לכן, גם אם בתוכי נראה לי שהילד הזה הוא "ביישן" והילד ההוא הוא "חכם" וזה "הרפתקן" וזה "הססן" אני תמיד משאירה פתח לאפשרות להתבדות ולהיות מופתעת. ומעל לכל, בוודאי שלא אבטא במלים/בקול הגדרות מהסוג הזה.

והם אכן מפתיעים אותי. בעיקר בחופש, זמן הצמיחה. לרבים ידוע שבני הנוער צומחים יותר מהר בקיץ. אנשי חינוך נדהמים לפגוש ב1 בספטמבר את תלמידי החטיבה כשהם 4 ס"מ גבוהים יותר ממה שהיו בסוף השנה. אבל אני רואה שהחופש הוא גם זמן צמיחה במובנים נוספים. אני מנצלת את החופש לתרגל איתם דברים חדשים של עצמאות, הליכה למכולת השכונתית פעם ראשונה, לבית מרקחת, לבנק, נסיעה לבד באוטובוס. אלה דברים שאני יוזמת, ויש גם יוזמות שלהם.

אני שומעת לפעמים אמהות אומרות על הילד שלהם "הוא טיפוס כזה וכזה" ואני משתדלת ממש לא לקבע אותם, ולא לתת הגדרות. הדבר נכון עוד יותר בגיל ההתבגרות, בשנות החיפוש. אני לא נותנת לבוגרים כותרות כמו "דתל"ש" וכאלה. לא מדביקה תוויות. הדלת פתוחה (לשני הכיוונים) החלל פתוח, אפשר לצאת ולחזור, אנשים מקיימים מצוות ברמה כזו או אחרת, אפשר היום להקפיד על יותר דברים, מחר פחות, ומחרתיים שוב כן. והכל בסדר, הכל זורם.

סיפרה לי מישהי לא צעירה בכלל, שחמותה, חרדית ירושלמית מה"יישוב הישן" אירחה את ילדיה בשבתות, פעם אחת הבן שאינו שומר שבת, בן ה40 שאל אותה אם היא רוצה שהוא יפסיק לבוא בשבת, אולי זה מפריע לה וכו', היא נעצה בו את עיניה, שתקה לרגע ואז נזפה בו: "תגיד לי, אני שאלתי אותך פעם איך אתה מגיע אלי?" המשפט הזה ליווה אותי, ולאורו כנראה בחרתי לשמור על ערפול. לא חוקרת יותר מידי מי שומר מה וכמה, ואני סבורה שהמצב הזה מאפשר להם ללכת ולבוא כרצונם. ברגע שיש על מישהו תווית או כותרת, הוא כבר חייב לממש אותה. וקשה יותר לעבור "לצד השני" בלי להיתקל בהרמת גבה.

ואולי יצרתי משהו גם ברובד של הדוגמא האישית, כשהבחירות שלי הן ענייניות, כל בחירה בפני עצמה, ולא אימוץ אוטומטי של "ערכת צבעים" ידועה מראש. (הכוללת באופן אוטומטי סגנון לבוש, דעות פוליטיות, הרגלי בילוי וכו')

התבוננות מתוך סקרנות, אולי גם ענווה, שמשמעותה היא שהילד שלי הוא אדם בפני עצמו, יתכן שיהיה דומה לי ויתכן שבכלל לא. ובעצם זה די נפלא, לקחת צעד אחד אחורה, כדי לראות יותר ברור את יצירת האמנות המעניינת הזו, שהגיעה דרכי לעולם.

מאמרים נוספים בסדרה:
תעשי רק מה שאת אוהבת
אחד אחד או "ערב אירוע"
תשקיעי בעצמך. בלי רגשות אשם
כל מה שצריך זה קצת הומור

אורנה דן, ירושלמית , אם ל 13, תומכת לידה ומשפחה ומתמחה בהנחיית הורים במכון באר.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר