סגור

אחריות וערבות הדדית גם כלפי הבעל האלים ולא רק כלפי הקורבן

בקו הארצי לגברים במעגל האלימות במשפחה מדגישים כי בלי המעורבות שלנו כקהילה וכחברה וללא רצון לסייע לאדם האלים לקחת אחריות על חייו, הניסיון להביא לשינוי יישאר עקר, יעודד ניכור וימנע שינוי אמיתי

גדעון אדמנית, שמוליק הרשקוביץ
יג בסיון התשעו
,
19 ביוני, 2016 13:40
Shutterstock

Shutterstockצילום: Shutterstock

בעולם המערבי (כולל כמובן את חברתנו), שולט כידוע, האתוס הליברלי, כלומר ערך החירות, ביחס לכל אדם. הוא מתבטא בחוקי יסוד שונים, ובאווירה כללית של התרבות, הרואה בערך זה ערך מכונן וביטוי לייחודו של כל אדם. מאידך, ביהדות, ישנו ערך מרכזי של 'ערבות הדדית'. כשם שהערב אחראי על השבת כסף ההלוואה למלווה, אם הלווה לא יוכל לפורעו, כך, כל חבר בקהילה היהודית, נחשב כערב עבור כל יהודי אחר, שמעמדו רעוע. ערך מכונן זה, אינו נוגע רק למצוות הצדקה ועשיית חסד, כלפי הזקוק לו, אלא גם לאחריות עבור מצבו ההתנהגותי או הרוחני של האחר. לכן כל יהודי יכול להוציא את חברו ידי חובת מצוה (החייב בה, אך לא יכול לקיימה), אע"פ שהוא כבר קיים אותה.

אחד מהביטויים האקטואליים לערבות זו הוא ביחס לתופעת האלימות לסוגיה, שהיא נגע חמור בחברתנו, ולכן חובה לעשות מאמץ כדי לבערו. איננו רשאים להחריש מול תופעות של אלימות ובפרט אלימות בתוך הבית פנימה. על כל אחד שיש לו יכולת השפעה, רגישות מוסרית, וגישה מתאימה, מוטלת אחריות לפקוח עיניים ולפתוח את הלב, כלפי אדם הלכוד בהתנהגות אלימה וכלפי בני המשפחה הנתונים לסבל ממושך כתוצאה מכך, על מנת לעזור להם להיחלץ ממעגל מכושף ונורא זה.

לרוב העיסוק בנושא זה מתייחס לסיוע למי שסובל מהאלימות (דבר מבורך וחשוב כשלעצמו). בנוסף לכך, מוטלת עלינו אחריות לסייע, למי שנוהג באלימות, לבחור לשוב לדרך הישר, לקחת אחריות על מעשיו ולהגיע לטיפול מקצועי. בוודאי הדבר אמור באנשים הרוצים לחולל שינוי בחייהם, לעשות תשובה מהרגליהם השליליים, אבל לא יודעים איך לעשות אותה ובמי להיעזר. למי שיש ברשותו כישורים להתערבות עדינה זו 'פונה' מחבר ספר משלי בהוראתו: 'אל תמנע טוב מבעליו' וזוהי מטרתו של הקו לגברים, המופעל על ידי מתנדבים שונים שהוכשרו כיצד לנהל שיחות כאלו.

מרכיב נוסף בשאלת הערבות ההדדית היא מצוות התוכחה:

תוכחה

מצוות התוכחה נזכרת בספר ויקרא פרק י"ט פס' י"ז. פסוק זה וזה שאחריו, כוללים מספר מצוות העוסקות בשיפור היחסים בתוך החברה, וזו לשונו: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (הפסוק הבא עוסק באיסור הנקמה ושיא התהליך במצוות אהבת הרע, כמוך).

החלק הראשון בפסוק, מתייחס לרגש הנפוץ מאד בחברה, שמתעורר כלפי אדם המכעיס או פוגע בי. הפסוק מציב אתגר קשה ביותר (לא רק בתחום המעשי, אלא גם בתחום הרגשי): 'לא תשנא את אחיך בלבבך".

ההמשך מציב חלופה לאווירה המרעילה של עוינות הרוחשת ומבעבעת בתוככי השונא, ומצווה אותו: 'הוכח תוכיח את עמיתך'. במקום להישאר עם כעס, שילך ויגבר בתוככי נפשך, ויגבה מחירים כבדים (מהשונא עצמו, מהאיש - מושא הכעס, ומהחברה כולה), נדרש ממך מאמץ עליון, אך חיוני באותה מידה, לנווט את האנרגיה השלילית שיש בתוכך לאפיק חיובי. מצא הזדמנות נאותה להציג בפני האיש את הביקורת כלפיו או את המציאות המגונה בה נוהג.

הפסוק מסיים באיסור מעורפל: 'ולא תשא עליו חטא'. לאיזה חטא הכוונה? ניתן לפרשו בשלושה אופנים:

א) אם לא תוכיחו, אתה תמשיך לחטוא בחטא השנאה שהתורה סולדת ממנו.

ב) אם לא תעמידו על טעותו, אתה תשא באחריות של חטאו (בייחוד על רקע חובת הערבות), שהרי שתיקתך תתפרש כהסכמה להתנהגותו.

ג) מימוש מצוות התוכחה בצורה שגויה עלול לגרום לחטא של פגיעה והשפלת האדם המוכח, ולכן התורה מדגישה שמעשה חשוב זה, אינו מתיר, בשום פנים, לפגוע בכבודו [=חטא הונאת דברים].

לפי זה, שלוש המצוות אינן נפרדות אלא רצף הגיוני, השולל את תופעת השנאה, מציע פתרון קונסטרוקטיבי ומזהיר מפני ביצוע לקוי שלו.

סייגים בנוגע לתוכחה

אולי תועיל הבהרה נוספת ביחס למורכבות המצוה: מחד גיסא, הצגת ביקורת כלפי התנהגות פסולה או פוגענית, שאנו רגילים לשומעה, בכלי התקשורת, ובגופי בקרה שונים, הינה סימן זיהוי לכל אדם, שמוכן לתקן דרכיו ומעשיו הפסולים וכן ביחס לחברה בריאה, שהמוסר, הצדק והכבוד האנושי הוא נר לרגליה.

מאידך, ישנן מספר סכנות בקיום המצווה: פגיעה קשה באדם (שכמובן לא תביא לתוצאה המבוקשת ויש אף סיכון שהיא תביא להסלמה ואלימות), וכן של התנשאות, פטרונות ויהירות מצד המוכיח.

הסוגיא הבאה בבבלי מסכת ערכין (ט"ז:) תוכל לתרום לנושא ולאתגרים המעמיד בפנינו.

לאחר הזכרת עצם החובה שלא לשתוק אל מול עוול או מעשה מגונה של אדם אחר, חז"ל מזכירים קושי עצום לקיימה בפועל, משני כיוונים שונים:

א) מצד החוטא: התגובה המצויה, של אדם, כנגד אחר המציב בפניו מראה מוסרית, היא התקפה.

זו מומחשת במשל ידוע: אמר לו חברו טול קיסם מבין שיניך' [=משל לפגם קטן שיש בך, אולי אף ללא מודעותו], אמר לו: 'טול קורה מבין עיניך' [=אתה פי אלף גרוע]. עקב הערעור הקשה על יציבותו הנפשית של השומע, הוא מפעיל מנגנון הגנה, המצדיק את עצמו לגמרי. הפעלה זו מהוה מחסום גמור בפני אפשרות קבלת התוכחה, ולכן הוא מכחיש את התוכן ששמע, ואף מתקיף את המוכיח. מאידך, במידה ויש אמת בתגובת המוכח, טיעון זה הוא משמעותי, היות שרק אדם שנקי מהפגם המדובר, ראוי שיבקר את הזולת, כדברי האמורא, בעל התשובה, ריש לקיש: קשוט [=תקן] עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים.

ב) מצד המוכיח: אדם ממוצע (ובודאי כשהוא נפגע לפני כן), לא יודע תמיד למצוא את התזמון המתאים להוכיח חבר שכועס עליו, וכן את הרגישות (או אף מיומנות) כדי לנסח תוכחה באופן שאינו פוגע.

קשיים אלו כה גדולים ולכן מובילים להצהרה (בשבועה!) של גדולי התנאים, שאין בדורם מי שיודע איך להוכיח ובודאי לא מי שיודע איך לקבל תוכחה.

האם יש לקיים את מצוות התוכחה?

כתוצאה מקשיים אלו, למרבה ההפתעה, מופיעים במקורות שני כיוונים מנוגדים אך לא בהכרח סותרים.

מחד, מחדש ר' אלעזר (בילקוט שמעוני) שכשם שהתורה מצווה להוכיח, משתמע ממנה גם, שלעיתים (ואולי לרוב), אסור לקיים המצווה, במידה ואין תנאים מספיקים להצלחתה. וזה לשונו: 'כשם שמצווה לומר דבר [=תוכחה] הנשמע [=כשיש סיכוי שתתקבל], כך מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע'.

מאידך במסכת 'ערכין' קובעים, שחובה להוכיח עבריין, אפילו אם זו תגרום לקללת המוכיח ואף להכאתו.

הרמב"ם בהתייחסו למצווה (ותוך מודעות מלאה לקשיים שהיא מציבה) זו בהלכות דעות (פרק ו), קובע שיש לקיימה דווקא באופן הבא: "(א) בינו לבין עצמו [=ללא קהל],(ב) וידבר לו בנחת ובלשון רכה [=בסגנון עדין ולא פוגע] ו(ג) ויודיעו [=בדרך מתוחכמת] שאינו אומר לו אלא לטובתו". בשום פנים אסור לוותר על השמעת ביקורת חיונית, אך זו חייבת להיעשות תוך שמירה על כבוד השומע ויצירת תנאים אופטימאליים לקבל המסר הכואב.

סיכום

לסיכום: הסתירה, בה פתחנו , בין ערך החירות, לבין ערך הערבות, אינה סתירה בין שתי תרבויות בעלות קוד ערכי שונה לחלוטין. בכל אחת מהתרבויות ישנה הכרה עצומה הן בערך החירות והן בגבולות שצריך להציב לה. הצורך, נובע מהצורך להגן על כלל החברה או על כבודו ופרטיותו של כל יחיד בתוכה.

למרות הכיוון המנוגד של ערכי יסוד אלו, יש בהם גם מן המשותף, שהרי לא ניתן להיות ערב למישהו או לכלל החברה, ללא הכרה בחירות האדם, ושמא אף ערך החירות כולל בתוכו את ערך האחריות כלפי מצבו של הזולת.

האחריות כלפי האחר מקפלת בתוכה אמון בו והכרה ביכולתו לקחת אחריות על עצמו ועל בחירותיו, בהינתן לו סיוע מתאים לחזור אל המסלול.

מכאן הפנייה היא לכל אחד מאיתנו לפקוח את עיניו ולפתוח את ליבו אל הסביבה שלו, אל הקהילה והמשפחה שלו: שמא יש מי שזקוק ומעוניין בסיוע שלי להיחלץ מאלימות שמופנית כלפיו או מי שמחפש עזרה לתקן את דרכיו, לקחת אחריות על מעשיו ולהפסיק לנהוג באלימות בביתו. זה יכול להיות שכן, בן משפחה או חבר שסובל ומילה שלך יכולה לעשות שינוי.

תן לו את הטלפון שלנו או התייעץ איתנו. אל תישאר עם זה לבד.

התקשר: 1-800-39-39-04.

* בקו לגברים במעגל האלימות, מעניקים מתנדבים גברים מענה טלפוני אנונימי למי שחשופים לאלימות במשפחה ומבקשים עזרה ולמי שנוהגים באלימות ומחפשים סיוע לקחת אחריות ולצאת לדרך חדשה שלא מנוהלת מכעס וכאב. כמו כן, בקו ניתן ייעוץ לבני משפחה או חברים המעוניינים לסייע לאדם קרוב להיחלץ ממצב קשה.

גדעון אדמנית הוא מחנך, יועץ חינוכי ומגשר

שמוליק הרשקוביץ הוא רכז הקו הארצי לגברים במעגל האלימות במשפחה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יישבו יחד? גנץ ונתניהו צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ההצעה החדשה של הליכוד לכחול לבן - והתיווך של דרעי

קרא עוד