שאל את הרב

האם כל הזמן מחמירים יותר בהלכות?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 09/09/05 10:40 ה באלול התשסה

שאלה

לאחרונה הכרתי בחור דתי שטוען כי:

א. ככל שהדורות מתקדמים נוספים עוד ועוד איסורים הלכתיים. הוא טוען בעצם כי כל רב בדורו מוסיף על קודמיו איסורים, ולא מתיר מה שהקודמים כבר אסרו. (לדוגמא, למה הוא צריך לקיים איסור מסוים שרב אסר לפני כמה מאות שנים על קהילתו ואולי כבר אינו רלוונטי בימינו) מדוע בעצם הדת לא מתחדשת בכל התחומים? לא רק בתחום "לאסור עוד דברים" אלא גם בתחום ההיתרים?

ב. עוד הוא טוען כי בעבר הדת היתה הרבה יותר קלה לביצוע מהיום. האדם היה קם בבוקר, מתפלל כמה דקות והולך לעבוד בשדה. כיום התפילה בבוקר התארכה (עם השנים נוספו עוד מזמורים ותפילות), וכיוון שנוספו עוד איסורים זה עוד דבר שמקשה על חיי היהודי.

אני באופן אישי מבינה מדוע בעולמנו החומרי יש צורך בעוד איסורים והגבלות, אולם לכאורה הבחור צודק. הדת הפכה להיות משהו קשה לביצוע ומשהו שלאנשים מבחוץ נראה כמעט בלתי אפשרי. וככל שאנו מוסיפים עוד ועוד הגבלות ונהיים בעצם יותר דתיים, אנו רק סוגרים את עצמנו יותר. רק יותר מקשים על עצמינו, ומקשים על אנשים להגיע אלינו.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך.
שאלת שאלה נפלאה, חשובה וצודקת.
בעבר היה הרבה יותר קל לשמור תורה ומצוות. זה נכון. התורה הולכת ומתפתחת, הולכת ומסתעפת, וחודרת לכל תחומי החיים בצורה מאוד מדוקדקת, מאוד פרטנית, כך שקשה מאוד ומפחיד ´להיכנס לזה´ ואפילו למי שכבר ´בפנים´ יש הרבה קושי עם הדבר.
אז מה עושים עם זה?
קודם ננסה להבין את המציאות, מדוע היא מתרחשת, ואז אולי נבין קצת יותר מה טוב בזה, מה רע בזה וכיצד אנחנו יכולים, אם אנחנו יכולים, לשנות את זה.
קודם כל חשוב לדעת שהתורה בכלל, בניגוד לתורות אחרות, אמונות אחרות, היא מאוד ´חודרנית´ ומראש יש לה הרבה הלכות שנוגעות לכל תחומי החיים, כך שיש כאן ´קרקע פוריה´ לתהליך הזה של התפתחות התורה. במקור אין ספק שמדובר בדבר טוב, מפני שתורה שאיננה קשורה לגוף, לעולם המעשה, ש´מפרידה´ בין האמונה לבין שאר החיים, היא תורה חלקית, חסרה, ולא אמונה שלימה. כתוב על כך הרבה בתשובות אחרות באתר ולכן לא ארחיב בנושא.
העניין הוא שככל שהדורות מתקדמים האנשים נעשים ´קטנים´ יותר. "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם הם כבני אדם אז אנחנו. . . כחמורים" (גמרא מסכת שבת). האנשים (המלאכים?) הגדולים של הדורות הקודמים ראו את התורה במבט מסוים, הבינו אותה בצורה מסוימת, אבל אנחנו קטנים יותר ולכן אנחנו רואים דברים ´קטנים´.
אפשר לראות בהלכות לשון הרע ביטוי עקרוני לכך שאנחנו אוהבים את החבר, וודאי שלא נדבר רע על מישהו שאנחנו אוהבים. נכון? ככל שהתקדמו הדורות היכולת לאהוב את החבר נהייתה קטנה יותר וההבנה של המקור של הלכות לשון הרע, הכלל הבסיסי שעומד מאחוריהם, נהייתה קטנה יותר. מה שקרה זה שנשארנו עם קובץ הלכות ´מאיים ומפחיד´, המון פרטים ופרטי פרטים עד אין קץ, כאשר סיבת כל הפרטים האלה נראית לנו מאוד מוזרה וסתמית. כך נהייתה לנו תורה ´מעיקה´. במקרה של הלכות לשון הרע הדבר וודאי היה נצרך וחשוב, כדי לדעת מתי נכון לדבר וכו´, מכיוון שרבים נכשלים בעוון הזה ועוד ועוד, כפי שמפורט בהקדמת הספר חפץ חיים, אבל רואים מגמה כזו שהולכת ומתפשטת בעולם, כך שיוצאים ספרים עבי כרס על הלכות השבת אבידה, הלכות צער בעלי חיים, שילוח הקן ועוד ועוד. כל מצווה הפכה לאוסף פרטים ענק. שכחנו לחשוב בעצמנו על המקור של ההלכה, הסיבה שהיא קיימת, וליישם על פי זה את הדברים.
באותו האופן שהתפתחו פרטי התורה בגלל ריחוק מהמקור, מהכלל השורשי שלהם, כך גם ההבנה של האיסור, סיבתו וכו´ נשכחו, ונשארנו עם העובדה ´אסור´, כאשר היכולת לדון מדוע אסור, וממילא להתיר, הלכה ונשכחה. חז"ל לא אסרו דבר שהוא לא חמץ בפסח. כל איסורי החמץ קשורים לדין הבסיסי. השאלה היא רק עד כמה לחשוש שמא יש חמץ בדבר מסוים. בזה, כדי להתיר, צריך אומץ לומר ´אני מבין את התורה, יודע מה סיבת האיסור, ולכן אני גם יודע שבמציאות הזו, למרות שהיא קרובה להיות חמץ, אין איסור כי אין חמץ´. אותו הדבר לגבי איסורי דרבנן – חז"ל אסרו את מה שקרוב למה שהתורה אסרה. ככל שאדם חי יותר את התורה אז פחות צריך לאסור את מה ש´מסביב´, אבל ככל שירדו הדורות היה יותר צורך לעשות ´גדירות וסייגים´ שמא יתקרבו האנשים לאיסורי התורה. היום, בדורות האחרונים לפני הגאולה, נשארנו עם כל האוסף הזה של פרטים ופרטי פרטים, חומרות וגזירות עד אין קץ, ואכן, לא מעטים הם האנשים שמרגישים שהתורה ´מעיקה´.
זהו התהליך. מה טוב בו?
תלמידי החכמים נהיו גדולים יותר, דנו ביותר נושאים, פיתחו את התורה ועוד ועוד. הדברים נהיו מוגדרים יותר וכו´. אין ספק שכל אלה הם דברים טובים מאוד. שאלות רבות נידונו, מציאויות רבות נותחו והתורה, שהיא תורת חיים, נהייתה ברורה יותר לגבי תחומי חיים רבים יותר. כמו כן לגבי האיסורים ´הנוספים´, למדנו ממה לחשוש, במה יש ´ריח´ של איסור, במה צריך להיזהר ושכל דבר קטן עלול להוביל להתדרדרות גדולה. האיסורים המרובים גם מראים עד כמה ישראל אוהבים את התורה ונזהרים שלא לעבור עליה ואפילו לא להתקרב לאיסור, רואים בה ערך עליון שיש לשמור עליו עד מאוד וכו´ (גם בזה יש הרבה תשובות שאפשר לעיין בהן).
מצד שני, כמובן שיש בתהליך הזה חיסרון. החיסרון הוא, בתחום התפרטות התורה, בניתוק פרטי ההלכות האלה ממקורן, דבר שגורם להן להיות מעיקות מאוד, ובתחום הגזירות, בכך ששכחנו את הפרופורציות, מה גורם למה, מה סיבת כל איסור, ואולי אפילו אפשר לומר שהגזמנו והרחבנו את האיסורים מתוך ´פחדנות´ מוגזמת לעבור על דברי תורה. כמובן, הדברים צריכים המון זהירות ושיקול דעת, ולכן אנחנו סומכים על רבותינו שעושים את עבודתם נאמנה מתוך יראת שמים אמיתית, שאומרת איפה להעביר את הגבול בצורה הכי מדוקדקת שאפשר, אבל בכל זאת, אפשר לראות שלציבור שונה יש הנהגות שונות בעניינים אלו, והדבר מראה בעצם שאפשר לפחד יותר ואפשר לפחד פחות, כל אחד כפי עניינו.
אז מה עושים?
קודם כל, כשניגשים לפרטים שכאלה צריך לזכור את הטוב שבהם, את זה שהם מבטאים את שלימות תורתנו, את העובדה שהיא תורת חיים והיא מחוברת אליהם. צריך גם להבין מה הסיבה של התהליך של התפרטות והתרחבות התורה, להיזכר עד כמה גדולה התורה, וממילא כמה חשוב להיזהר מלעבור עליה. מעבר לכך, כאשר ניגשים ללימוד הדברים, צריך לשמור על ´בריאות נפשית´ ולחשוב מה ללמוד ואיך, לעסוק בעיקר בשורשי המצוות ולבחון מתוכם את הפרטים השונים.
ישנו כמובן דבר שלישי לעשות, אבל הוא לא בתחום אחריותנו אלא בתחום הרבנים והפוסקים גדולי הדור, שהם אחראיים לדאוג לשמור על איזון, לא לעודד את התהליך כאשר הוא שלילי אלא למתן אותו. אין לנו יכולת, בגלל כוחה של המסורת (שחשובה מאוד, ולא נאריך בזה כאן אלא אם כן תבקשי) לחלוק עליהם, אבל בהחלט יש לנו יכולת שלא להוסיף על דבריהם אלא כאשר הדבר נחוץ וכו´ וכו´.
חברך העיר על תהליך נכון, אבל צריך לזכור מה גרם לתהליך הזה ולראות, למרות השלילי שבתהליך, את הדברים החשובים והטובים שיש בו, ועם השלילה להתמודד כפי הכלים שיש בידינו אפשר להשתמש בהם.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות