השחקן דני שטג נוהג לבקר בביתו של מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, הרב חיים קנייבסקי, בכול חצי שנה. בגלל מגפת הקורונה, הביקור האחרון שלו אצל הרב קנייבסקי שמלווה את שטג כבר 20 שנה, נערך לפני כמעט שנה. "האיש הזה הוא גדול הדור", הוא אומר בראיון למוסף "7 לילות". "אני מבאי ביתו, מגיע להתייעץ איתו פעם בחצי שנה. התפקיד ב'השוטרים' הגיע בגללו. הוא בירך אותי שזה יקרה. הוא מחובר לגזירות שמימיות".
הסדרה 'השוטרים' שנכתבה בהשראת אירועים אמיתיים, מספרת על קצין בילוש מצטיין, החוזר לעיר ילדותו נהריה, ומגלה שהיא נמצאת תחת שלטון אימים של עבריין חסר רחמים. יחד עם צוות של שוטרים מקומיים, הקצין מוצא את עצמו מופקר על-ידי המערכת ונאלץ להכריע כמה רחוק הוא מוכן ללכת על-מנת להציל את העיר ואת חייהם של בני משפחתו. בסדרה, משחק שטג את ראובן פרץ, בלש במשטרת נהריה.
"כשעשו אודישנים ל'השוטרים' הזמינו את כל השחקנים במדינה. רק לי לא קראו. מאוד התבאסתי. אמרתי לו, 'כבוד הרב, אני רוצה שיקרה לי משהו משמעותי בקריירה שלי'. נתתי לו את השם שלי. אמר לי, 'מי נתן לך את השם דני?' הסברתי לו שנול־ דתי דן ובגיל 20 ומשהו אחד הרבנים המליץ להוסיף לי י', ואז הוא צעק לאאאא! אמרתי לו, אז שאני אחזור לדן? והוא חשב כמה שניות ואמר, 'מהיום קוראים לך דניאל'. אני משוכנע שבזכותו קיבלתי את התפקיד. אם תסתכלי בקרדיטים תראי שכתוב דניאל שטג".
מבאי ביתו של הרב קנייבסקי.צילום: Yaakov Nahumi/Flash90
"הקורונה היא סוג של כוח עליון"
הריאיון נערך בטלפון, מכיוון ששטג התגלה כחולה מאומת בקורונה. השחקן המצליח מוצא קשר ישיר בין הריקבון המוסרי בחברה הישראלית לבין הקורונה. "הקב"ה מסמן לנו שיש פה איזה כוח שהוא מעבר לכוחו של האדם. אלימות צפה היום מאוד חזק. רצח. הטרדות מיניות. והקורונה היא סוג של כוח עליון. שהנה, אני מראה לכם מה שהולך להיות פה".
"אני חושב שהמטרה שלו היא שנשים לב שהמציאות שבה אפשר לעשות הכל, נגמרה. יש כל מיני מגבלות שמטילות הרשויות והממשלה, אבל אני אומר, זו בעצם הוראה מבורא עולם שחבר'ה, יש פה מציאות חדשה שצריך לשים אליה לב ולהתנהג אחרת".
על התנהלות המגזר החרדי בתקופת הקורונה הוא אומר כי "בבני ברק התנהגו יותר לפי הספר מתל־אביב. פה על הטיילת אין אחד עם מסכה! בבני־ברק כולם עם מסכה גם בישיבה. ובגלל המצווה לנשק את המזוזה אפילו כתבו לידה, 'מצווה לא לנשק בז־ מנים האלה את המזוזה'. אין משחקים! הישיבה הזאת שמרה על החוק לא בשבילי ולא בשביל המשטרה. הרב קנייבסקי אמר לסגור, אז סגרו. וכשהוא אמר להתחסן אז כולם התחסנו".
בני ברקצילום: Tomer Neuberg/Flash90
לפני כחמישה שבועות, היו בבני ברק התפרעויות שבמהלכן נשרף אוטובוס. "מצאתי את עצמי משני הצדדים. כשאני רואה שוטרים מכים ילד בן 17 בטייזר, אני חושב שזה חלק מהריקבון המערכת. וגם כשראיתי קיצונים דתיים שורפים את האוטובוס רציתי לצעוק 'מה אתם עושים'. ולא רק אני, כל הרבנים הגדולים אמרו שזו לא דרך התורה. לפני כמה שנים הייתה הפגנת ענק של הציבור החרדי. 600 אלף בני אדם עלו לירושלים. הרחובות היו שחורים! ולא היה מקרה אלימות אחד. למה? כי הציבור הדתי לא מחונך לאלימות.
"לעומת זאת", הוא ממשיך, "היו כמה אלפים שעלו לבית ראש הממשלה, שאם הייתה להם אפשרות, אני לא יודע מה היו עושים לו. הרי כמעט פרצו לו הביתה! אני לא אוהב את החריגות של אף אחד מהצדדים. אבל אני לא עסוק ברוגז. אני עסוק בעולם התורה. אני מאמין שעזיבת בתי הכנסת ועזיבת התורה גרמו לשחיתויות, מקרי אונס, רציחות".
גם בציבור החרדי המציאות הזו קיימת, אומר שטג: "ציבור זה ראשי תיבות של צדיקים בינוניים ורשעים. בכל ציבור יש את הדברים האלה. יכול להיות שהתפללו ולבשו לבן ושחור וגידלו זקן, אבל תורת המוסר לא הופנמה שם. וכל עוד היא לא הופנמה, אדם הוא חיה. בשיטת החינוך הרווחת היום אין אזכור לדבר הזה שנקרא מוסר. איפה העזרה לזולת? הרחמים? אני שומע ש-70 אחוז מתל־אביב לוקחים כדורים נגד דיכאון. למה יש דיכאון? כי הנשמה חשוכה".
"כשקיבלתי את הילד שלי זו הייתה מתנה אדירה"
לאחרונה, הוא מתגאה, חגג 25 שנות נישואים עם אשתו, ענת. לשניים יש שלושה ילדים, דוד (22), נעמי (20 ,בקרוב תשתחרר מצה"ל) והלל (13.5), ובנוסף, לבני הזוג יש וגם נכד. "כל הילדים הם תיקון שלי", הוא מסביר. "אני הייתי תלמיד כזה רע. בבית הספר היה לי כל כך קשה. אף אחד לא ידע אז מה זה הפרעת קשב. אני זוכר שהמחנכת בכיתה י' אמרה לי ליד אמא שלי, 'אולי תהיה מחלק תה, עדיף לך'. זה קבר אותי סופית. וזה היה עוד אחרי שנשארתי כיתה. בואי לא ניזכר בזה פליז. אני אפילו עם עצמי לא מדבר על זה. שנים הייתי בטוח שאני מטומטם".
שטג הפך ליתום בגיל שנתיים, כשנהג פגע ברכב שבו נסעה כל משפחתו. אביו נהרג במקום ואמו אושפזה לחצי שנה בבית חולים. "אני לא זוכר את התאונה, אבל אני זוכר את אבא שלי. זוכר שיום אחד טיילנו והוא לקח אותי בידיים ובכיתי, לא יודע למה, והוא חיבק אותי חזק. התחלתי לבכות מהחיבוק ואמא לקחה אותי ואמרה, 'אל תבכה, זה רק מאהבה'. את החיבוק שלו אני זוכר. זו ההרגשה היחידה של אבא שיש לי. הזיכרון היחיד".
על האבהות שלו הוא מספר: "אני לא יודע אם אני האבא הכי טוב בעולם. אני יודע שאני לא אבא מכה, למשל. אבל לא הייתה לי דחייה מאבהות. כשקיבלתי את הילד שלי זו הייתה מתנה אדירה. ועוד בן, שאני יכול לתת לו מה שלי לא היה".
את אשתו לעתיד, הוא מצא הכי קרוב לבית. "בגיל 16 היה לי חבר טוב, והיא הייתה אחותו הקטנה", הוא מפתיע. "כשהיא הייתה בת תשע, כל פעם שהיא ראתה אותי, ואני לא מגזים, היא לא הפסיקה להסתכל עליי. מרוב מבוכה הייתי עושה לה פרצופים, והיא הייתה צוחקת. באיזשהו שלב היא כתבה לי פתק 'אני רוצה להתחתן איתך'. היא הייתה בת 11".
"היא לא הרפתה. גם בגיל 13", הוא ממשיך לספר. "ולא נגעתי בה בכלום. גם לא רציתי. אני הייתי בלהקה צבאית. היו לי חברות, ברוך השם. כשהיא הייתה בת 17 ואני בן 24 התרסקתי עם האופנוע. אמא שלי עבדה, ואני ישבתי בבית ולא יכולתי לקום, אז ענת באה לטפל בי. זו הייתה הפעם הראשונה שלא הסתכלתי עליה כעל האחות הקטנה של חבר שלי, הנודניקית".
"מדהים שמונוגמיה נהייתה החתרנות האמיתית"
בנו של שטג, התחתן בגיל 22. "אני בעד להתחתן מוקדם. אני מאמין שניסיון גדול מדי עוצר אותך, והתאווה למין אף פעם לא נגמרת ויש לה מחיר. המון אנשים בדור הזה מוצאים את עצמם כרווקים נאנקים מכאב כי הם חשבו שהם צריכים לעשות יותר, ואין לזה סוף, רק 'כנס לטינדר ויאללה אחי, תתחיל לחגוג'. אני מכיר אותם. כבר שלוש וחצי שנים אני לומד בקבוצה של 25 אנשים שכולם ידוענים ברמות גבוהות, בראש הרשימה בארץ. ואני רואה שהם זכו להבין שהם צריכים לקחת בצורה אחרת את המתירנות. הם קלטו לאן הם צריכים באמת לשאוף".
שטג ממשיך ומדבר על המתירנות. "אם אתה לא מודע לאמת של החיים, אתה יכול להיגרר לכל מיני פינות. זכיתי לראות כמה מהם מתחתנים ועושים ילדים. יש לא מעט שזה נראה להם בלתי אפשרי, מה אני אחיה עם מישהי 20 שנה? מה אני, דפוק?" מדהים שמונוגמיה נהייתה החתרנות האמיתית.
על ההתמודדות שלו בנושא, הוא מספר: "אני מקבל לא מעט תשדורות חזקות. עונים 'תודה רבה' וחותכים. לא מזמן מישהי הציעה לי לכתוב איתה את הביוגרפיה שלה, אחרת רצתה שאני אלמד אותה תורה. דברים כאלה. אני מזהה את זה מהר מאוד כיום. יש המון הזדמנויות לבגוד. אני לא שם. וזה לא שאני לא אדם מיני, תאמיני לי שאני כן. אני פשוט יודע שאין לזה סוף ושהמחיר הוא קשה".