"בכל 30 שנותיי ברדיו לא זכור לי שבמשך חודש ושבוע לא הייתי ברדיו בשידור. תמיד חזרתי לרדיו כמה שיותר מהר. אבל הפעם, הפעם אחרי שנתיים קשות מלאות מעצימות וכואבות שבסופן מיריתי שלי הלכה לעולם טוב יותר, הרגשתי שאני חייב לעצמי להתאבל, להיזכר, לחשוב, ולהיות עם המשפחה שלי, שביחד ננסה לאחות את השברים". כך פתח דידי הררי את תכניתו הראשונה מאז הלכה לעולמה רעייתו, מירית ז"ל.
"ראשית, אני רוצה לומר תודה", המשיך הררי בהתרגשות רבה. "אין לי מילים לתאר את החום, האהבה והאמפתיה, והניחומים שקיבלנו מכם. אלפים... כל האנשים האלה יחד כתבו אלינו, פרסמו את דבריה של מירית והאמת שזה נורא עזר לנו. מצטער מראש, אני אומר לכם, שלא הצלחתי לענות לכולם, אלפים על אלפים - קראתי הכל. ושוב תודה ענקית לכולכם על התמיכה הזאת, זה לא מובן מאליו".
"היום באתי לרדיו עם רעד קל והתרגשות שמזמן לא הייתה לי", הוסיף הררי, "ובגלל זה ביקשתי מהבנות שלי מאיה, אבישג ונועה, לתמוך, אולי לדבר, אולי לשתף - זה תלוי בהן. לראות את העיניים שלהן".
את התכנית החליט הררי למלא בשירים שאהבה מירית, ובסיפורים לזכרה. "אני הולך לעשות תכנית שלמה שכולה על מיריתי שלי. אנחנו נעשה היום מסע משותף בין השירים, בין השנים, בין החוויות שהיו לה ולי ולבנות שלנו בשנותינו יחד. כל אחד מהם הוא חלק מחייה, כל אחד מהם ליווה אותה בזמן כזה או אחר, במהלך מסע החיים שלה - ובדרך כלל היה סיפור שצמוד לשיר כזה או אחר. גם את הסיפורים האלה אני אביא".