סגור

"עכשיו אורי כאילו ברח לי, השאיר אותי חשופה על הבמה"

שנה עברה מאז נפטר חבר הכנסת אורי אורבך. בראיון מיוחד לכיפה מספרת אלמנתו,מיכל, על האורי שפחות הכרנו ועל החור שהותיר אחריו

אפרת קרסנר, כיפה
כו בשבט התשעו
,
05 בפברואר, 2016 7:04
Tomer Neuberg/Flash90

Tomer Neuberg/Flash90צילום: Tomer Neuberg/Flash90

"תמיד כשהייתי הולכת עם אורי ואנשים היו מסתכלים אז הייתי מסננת לאורי, 'זיהו אותך'. עכשיו אני מרגישה לפעמים את מבט הזה", מעידה מיכל, אלמנתו של חבר הכנסת שהיה גם עיתונאי בולט, אורי אורבך. שנה עברה מאז שנפטר, שנה מלאה באירועים לזכרו ופעלו של אורבך, כולם תחת האג'נדה בעבורה נלחם - להוות גשר בין דתיים לחילונים.

"יש עכשיו משהו חשוף יותר למבטים סקרניים. לכן גם כשציינו בר מצווה לא מזמן, בחרנו לחגוג בצורה מאוד משפחתית ומצומצמת. אנחנו חייבים לדעת לשמור על הפרטיות שלנו בתוך כל הדבר הגדול הזה, אנחנו צריכים שיהיה לנו את המקום שלנו". גל האירועים בחסותו ולזכרו של אורבך, היה עצום "לא זכור לי שהיה אי פעם דבר כזה" אומרת אורבך בהתרגשות.

(חונכים את אולפן השידור לזכרו של אורי בגלי צהל, צילום: שיר מלך)

"אורי תמיד היה בקדמת הבמה, כעיתונאי ובטח כפוליטיקאי. אני הייתי שותפה פעילה. שותפה לכתיבה שלו, בעיקר בשיוף הטקסטים בסיום. אם הוא היה צריך לחשוב על איזה רעיון לכתיבה או לנאום אורי היה מתייעץ איתי, אבל תמיד נשארתי מאחורי הקלעים. עכשיו אורי כאילו ברח לי, השאיר אותי חשופה על הבמה ופתאום אני צריכה לדבר במקומו, ואנשים מבקשים לשמוע. רואים בי קצת נציגתו של אורי, ורוצים לספר שהם גאים להמשיך בדרך שהתווה להם”.

זה לא קשה כל הזמן, להיות מוזמנת למליון אירועים וכל פעם לדבר עליו מחדש כשהוא איננו?

"זו הייתה בהחלט שנה עמוסה באירועים לזכרו. אם מסתכלים על המגוון שלהם, מבינים כמה הוא היה מורכב ומגוון, כמה הוא נגע בקהלים שונים. האמת היא, שהילדים שלי מזמן לא באים איתי לאירועים כי זה קשה, מהאפקט העצום שהיה כשהוא נפטר, שאני לא זוכרת משהו שהיה דומה לו. יש לנו עבודה לבודד את האבל שלנו, אבל יש משהו מנחם בזה".

[embed]
]

(לקט מנאומיו של אורבך בכנסת שערך גיל סלוביק)

מיכל מספרת כי אורי היה מודע למהפכה שעשה, גם בתקשורת שהחלה לקדם את המגזר הדתי ולהפוך אותה לכמעט סוג של מיינסטרים "הוא כן הכיר בערך של עצמו. הוא היה מודע למהפכה והיה מודע למיוחדות שלו. הוא היה העיתונאי הראשון, שהדתיות שלו באה לידי ביטוי בעבודתו בתקשורת בצורה מובהקת. זה לא שלא היו דתיים לפניו, אבל הם עסקו יותר בעיתונות מבחינה מקצועית ופחות באג'נדה הדתית".

אחד מתוצריו המפורסמים ביותר, שביטאו את האג'נדה הדתית, ניתן לייחס לספר "אולי בשבת יזרקו סוכריות", בו אורבך מתאר את השכנים הדתיים שאין להם טלוויזיה, ואולי הם יבואו לבקר את החילונים בשביל שיוכלו קצת להציץ בה. או הילד המסורתי שיש לו אמא חצי חילונית ואבא חצי דתי ולכן אולי בשבת 'הם רואים רק חצי מהתכניות'.

אורי עשה המון דברים שבכלל לא ידעתי עליהם

בשנה הקרובה אומרת אורבך ל'כיפה', כי מתכננת לקחת קצת חופש ולקדיש חלק גדול מזמנה, למען הנצחתו של אורי. "זו נקודה רגישה כי אורי לא אהב לראות משפחות שאחד מבני המשפחה נפטר, ורק מנציחים ושוכחים את החיים, אבל יש דברים שאני מרגישה שיש בהם יותר שליחות ולכן, אנחנו יכולים לעשות את זה".

"אני זוכרת בארוחות שבת בבית עם אורי, כל פעם היה נושא בשולחן השבת שמתקשר לעבודה שלו, אם היה לו קשה בפרימרייז ידענו על זה ודיברנו על זה בסעודה. מצד שני, הוא עשה המון דברים שבכלל לא ידעתי עליהם, כי לא הספיק לספר לי הכל. תכננו למל לעשות ספר עם כל האמירות שאנחנו רגילים לומר במשפחה". מיכל מקווה להשלים חלק מהפערים החסרים באמצעות דף הפייסבוק המנציח את אורי בו כותבים הגולשים על הזכרונות שלהם מאורי. "בעיניי הפייסבוק הוא חי כי אתה יכול להוסיף תגובות. אני מקווה שנגיע לאיזה 10,000 לייקים. זה דף מאוד פעיל, אתה מרגיש שהוא ממש חי".

(פרוייקט אולי בשבת יזרקו סוכריות לזכרו של אורי. צילום: אביתר גת - שכונת רמות בירושלים)

לא אהב חופשות, רק עשייה

"חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אומרת לעיתים, שהיא נעלבת כשאומרים לה שהיא עיתונאית, אבל אורי אומר שהוא המשיך את הראייה הסאטירית גם לאחר שהתמנה להיות חבר כנסת. הוא המשיך לכתוב פוסטים ולכתוב בבלוג באתר שלו, את הדעות שלו. ההוויה שלו, של האדם הכותב נשארה איתו כל הזמן. אני הייתי עוזרת לו לנסח את הדברים, למרות שהוא יכל בלעדיי, אבל הוא תמיד החשיב אותי בתור שותפה או בתור אחת שתבוא לסיום ולשיוף של הדברים".

כולנו מכירים את אורי העיתונאי ואורי הפוליטקאי, אבל איזה אורי את הכרת?

"אני חושבת שהוא היה אותו אורי בכל מקום. פעם הוא סיפר לי שהיה ויכוח בין אנשים - שיש אורי אורבך שהוא עיתונאי ויש אורי אורבך אחר שהוא פוליטיקאי. זה לא שהוא השתנה בכלל בין התפקידים. הוא היה אדם שהיה חשוב לו לעשות טוב, חשוב לו לקדם דברים שהוא מאמין בהם, והוא עשה את זה בשתי המסגרות. אבל אני חושבת, שהוא הרגיש שבמעבר לפוליטיקה הוא יכול יותר להשפיע".

אורבך ממשיכה לספר ולא מפסיקה, לתאר את האיש שאהב לעבוד ולא לנפוש "ידענו שכל דבר שהוא עושה, יהיה עד הסוף והיינו מגוייסים איתו. לא עניין אותו לצאת לחופשות. לפעמים נסענו פה ושם לאירועים. אבל הוא אהב את השגרה". ולמרות שהוא עבד כל כך הרבה שעות, מיכל מספרת כי אורי הקדיש המון זמן למשפחה "הוא גם רצה להיות איתנו. אצלנו במשפחה אוהבים לעשות עסקים, אבל תמיד נחים בין 2-4. עבד הרבה, אבל ידע לעשות את ההפרדה".

קשה לסיים את השיחה עם מיכל אורבך, בכל רגע מגיע סיפור נוסף או פרק מחייו עד שנדמה כי אורי מעולם לא נפרד מאיתנו. "מישהי שאלה אותי באיזה אירוע אם אפשר חיבוק, כאילו הם רוצים להתחבר דרך מה שאני מספרת עליו. אני מרגישה שהשנה הזו היא עם חסר גדול של אורי, כי עברנו שמחות בלעדיו, אבל יש גם תחושה של המשכיות".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתב"ג בימים שלפני הקורונה.  צילום: משה שי, פלאש 90

תכינו את המזוודות: האיחוד האירופי הודיע - ישראל מדינה ירוקה

קרא עוד