נתפס ברשת: גילית חומסקי

היא לא מכורה למשחקים, אבל ווינט זה סיפור אחר, מחזיקה טלפון שכבר הפך לוינטג' ויש לה טראומה ממיילים עם שמות מוזרים. נתפס ברשת עם הסופרת גילית חומסקי

חדשות כיפה
כו בחשון התשעה
,
19 בנובמבר, 2014 17:36

צילום:

שאלון נתפס ברשת

שם מלא: גילית חומסקי

עיסוק, תחביב: סופרת ומשוררת.

איזה מכשיר נייד ברשותך: גלקסי 2. פעם הוא היה ישן, היום הוא כבר וינטג'.

הסמארטפון של גילית

אייפון vs אנדרואיד: אין לי מושג. כנראה אנדרואיד, כי אנשים עם אייפון מסתכלים עלי משונה.

כמה משחקים מותקנים בו: אפס, ככל הידוע לי.

ולאיזה מהם את מכורה: לא מכורה למשחקים. הייתי מכורה לווינט, אבל לא מזמן האפליקציה נתקעה וכך נגמר הסיפור. סאגת גאולה אבן, איילה חסון וגדעון סער נותרה עם סוף פתוח מבחינתי.

בכמה קבוצות וואטסאפ את חברה: ארבע או חמש. אני משתדלת לא להצטרף לקבוצות, כי הן גומרות את הבטרייה. הטלפון שלי הוא מבחינתי ג'י פי אס עם אקסטרות. ואין לי מטען ברכב. מה שמביא לתופעה שאני מכנה "אפקט האחיינית": אם אחת האחייניות שלי נתפסה בתמונה חמודה במיוחד בואטסאפ המשפחתי, זה משפיע ישירות על יכולתי לנווט בתל אביב. שתיים מהקבוצות שאני חברה בהן הן קבוצות תרבות ותקשורת סותרות, בכל בוקר משתוללים באחת מהן בזעם על מישהו מהקבוצה השנייה. בשתיהן יש לי חברי אמת ושתיהן מעניינות וחשובות, אבל מודה ששתיהן מושתקות. גם לשתות את הקפה של הבוקר בנחת זה חשוב.

כמה הודעות את שולחת ביום: תלוי אם האחיינית נתפסה בתמונה חמודה או לא. אבל די הרבה. אני מאד לא אוהבת לדבר בטלפון. יש כמה שיחות חשובות שאני דוחה חודשים, וזו לא הגזמה. אבל לכתוב אין לי בעיה. אז האמת שאני שמחה על קיומו של הואטס אפ, הוא עוזר לשמור על קשר עם אנשים יקרים לי. וכשאני במקום זר או קשה וצריכה חבר שיהיה איתי, יש לי אותו בהינף הודעה. זה די נפלא בעצם.

הודעה שאת מתחרטת ששלחת: לא בדיוק הודעה, אבל עדיין בטלפון ועדיין מתחרטת: גיליתי שפגעתי בטעות ברגשותיה של מישהי שאני לא מכירה. ביקשתי את המספר שלה כדי להתנצל. כדי שאדע לזהות אותה, שמרתי את המספר בטלפון תחת הכינוי "שירה (שם בדוי) נעלבת". הסתבר שיש לה נוק-נוק. מה שהוסיף להתנצלות עוד נדבך.

(צילום: באדיבות גילית חומסקי)

אפליקציה מומלצת: שזאם. האפליקציה שביטלה את הצורך להתייצב בסניפי האוזן השלישית, ולפזם באוזני המוכרים שרידי שיר ששמעת ברדיו.

כמה מחשבים יש בביתך: שניים. הנייח כבוי כבר שנתיים, ומתפקד כמומנט לזכר התקופה הקדמונית. הנייד בדרך כלל איתי, בבית ובחוץ. כשמגיע יום שישי, שאני לא כותבת בו, אני תמיד מופתעת כמה נעים ללכת ברחוב בלי לסחוב שלושה קילו על הגב.

מה דף הבית שלך: ווינט. אני אדם מסורתי.

באיזו שעה את פותחת לראשונה את המחשב: הוא תמיד פתוח. מדליקה אותו רק כשהוא נתקע ונשלח לריסטרט.

האתר הראשון אליו את נכנסת: פייסבוק. עברתי לצרוך את החדשות שלי שם. מאז אני תחת הרושם שיש בעולם אינספור השקות ספרים, ואפס משחקי כדורגל. אוטופיה.

עם יד הלב- כמה פעמים ביום את בודקת מיילים: הם מגיעים אוטומטית לטלפון. אבל אני לא מאד אוהבת לבדוק מיילים. מאז שיש וואטסאפ ופייסבוק, המייל הוא הכתובת אליה מתנקזות בעיקר הטרדות בעילום שם, או מכתבי נזיפה צווחניים, כמו בהארי פוטר. סיננתי חודשים מייל שהכותרת שלו היתה "גילית, עוד לא מאוחר לתקן"! בסוף העזתי להציץ. הסתבר שזו היתה פרסומת להסרת קעקועים. במקרה אחר, פחות משעשע, קיבלתי סדרת מכתבים מטרידים דרך אתר לשליחה אנונימית. זו היתה חוויה מאד לא נעימה. בסוף העברתי את המטרידן לספאם והפסקתי לקרוא. אולי הוא מקנן שם עד היום.

דמות מופת שהיית רוצה לפגוש: אליס מונרו. לצערי היא חולה מאד, וכנראה לא אספיק לפגוש אותה בחיים האלה.

האם גנבו לך פעם את הנייד: כן. אמנם בתום לב. ביקרתי מישהו בבית החולים, וילד קטן שיחק לי עם הטלפון. כשאבא שלו גילה הוא החזיר לי אותו. לא לפני שאמא שלי התקשרה, ונענתה בערבית והופתעה בלשון המעטה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דובר ראש הממשלה, יונתן אוריך צילום: פלאש 90

הטרדת עד המדינה פילבר: נדחה ערעור בכירי קמפיין הליכוד על החיפוש בניידים

קרא עוד