שאלה
שלום, אם אפשר בבקשה להפנות את השאלה לרב שרלו (לא הצלחתי להבין איך עושים את זה פה...). תודה!
בשאלה מלפני 5 שנים בערך על ספרו של הרב קלנר 'פלורליזם פנטיזם וכלליות' ענה הרב (בין השאר): "...אכן, הביקורת על ספרו המצוין הייתה שהיא עשה חצי עבודה בלבד – הוא ניהל מלחמה נגד ה"רב תרבותיות" הטוענת שאין אמת בנמצא, והסכים להכיר בסובלנות בשעת וויכוח, אך לא התמודד עם מה שנמצא ביניהן, לאמור: לא התמודד עם העובדה שהאמת הקנאית הכוללת שהוא מדבר בשבחה לאור מאמרו של הרב קוק למלחמת האמונות והדעות אינה ידועה לנו, והיא עצמה נתונה במחלוקת עמוקה".
רציתי לשאול האם הרב קרא את 'שתי עגלות וכדור פורח' של הרב מיכאל אברהם, ואם כן - מה דעתו לגבי המסקנות שהוא מעלה שם בנוגע לאמת מוחלטת והדרכים להגיע לביסוסה.
מעבר לזה - האם הרב יכול מעט להרחיב על עניין ה'אמת הנעדרת', שאע"פ שאף אחד לא חושב שאם ישב רבו ורק יסביר את השקפתו לרב החולק עליו מיד גם הוא ישתכנע שהוא צודק - עדיין מי שחווה את תחושת ה'אמת הודאית', שתהיה ילדותית ככל שתהיה, לא יוכל להסתפק בתשובה כמו זו של הרב, לפחות בהבנתה הפשוטה. כלומר - הוא חש כל כולו שרק ידיעה והכרה ברורה שדרכו היא היא הדרך היותר שלימה מכל דרכי עבודת ה' (ולא ברמה הסובייקטיבית - הוא מרגיש שזה מוחלט) מצליחה להביאו למדרגות של התעלות נפשית וכו' שעולות בהרבה על האפשרות האחרת, כך שאם יגידו לו שכרגע לכוח זה אין כל משמעות, כיון שהאמת קיום איננה ידועה למאן דהו, אז הוא לא יהיה מסוגל להבין מדוע נטע הקב"ה אפשרות זו.
אני מקווה שהצלחתי להסביר מה כוונתי...
תודה רבה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
קשה למצוא שני ספרים הפוכים יותר בכיוונם, אולם הולכים באותו כיוון (הכרה כי יש אמת) מאשר הספר של הרב קלנר והספר של הרב מיכאל אברהם. לא יהיה זה רציני מצידי לכתוב תשובה קצרה על שני הספרים גם יחד, אולם עצם העובדה שניתן להעמידם האחד מול השני היא לכבוד גדול לשני הספרים גם יחד. אולם פעם אתייחס לכך בצורה ארוכה יותר, אולם דבר אחד ניתן לומר: שני הספרים גם יחד עדיין מותירים מקום לאי-קבלתם, לאמור: אין שום דבר מחייב, לא בספר הזה ולא בספר הזה, שמכריח להסכים עם הטענות שלהם.
אני מסכים מאוד עם מה שכתבת בפיסקה האחרונה, לאמור: כאשר אנו עוסקים בשדה הפילוסופי תקפים הדברים שכתבתי לעיל, בדבר אי-היכולת של שיטה כלשהי לחייב לקבל אותה. הדבר אינו סותר כלל את העובדה שאדם חי לאור אמיתות מוחלטות, בשל העובדה שאמיתות אלו קיימות בתוכו לא מכוח ההוכחה הפילוסופית אלא מכוח חייו העמוקים ועולמו הקיומי. כתבתי על כך פעמים רבות, ובין השאר במאמר הסיום של ספרי "אחריך נרוצה". לא זו בלבד, אלא שהפילוסופיה תוכל מאוד לתרום לעולמו זה בדרכים רבות – ביקורת המהלך, יצירת שדה פילוסופי לצמיחת ההכרה הפנימית – גם אין בשדה זו הוכחה, ועוד ועוד – וגם על זה כתבתי במאמר זה.
אני חי בוודאות מוחלטת בקיומו של הקב"ה, באמיתתה של התורה, בהיותה של ארץ ישראל נחלת עם ישראל וכדו'. אולם מקורם של וודאויות אלה אינה המחשבה הפילוסופית, אם כי כאמור יש לה תפקיד נכבד מאוד בוודאות זו.
כל טוב