החניכות לא מעריכות

נועה, מדריכה יקרה,

נשמע שאת אישיות כזו שמשקיעה, מסורה ונותנת כמה שיותר כדי להיות "הכי בכל דבר". זו מעלה גדולה וניכר שאת אדם בעל שאיפות גדולות. כמי שיש לה שאיפות גדולות-את ודאי מצפה גם להצלחות גדולות בהתאם. ייתכן שכך גם קורה במציאות. את פוגשת משימה – משקיעה בכל הכוח – רואה תוצאות כמצופה – מלאה בסיפוק. הפעם את מתארת מצב בו את משקיעה בכל הכוח והמרץ, יחס אישי, שיחות, צחוקים והרבה מחשבה... ונראה שחניכות רבות מעדיפות את המדריכה שאיתך!!!

זה באמת מתסכל ו"מוציא את החשק" להדריך.

ראשית, חשוב להכיר במציאות שכאשר עובדים בזוג (או בצוות), הציפייה היא שכל אחד ייתן את המקסימום שלו תוך שיתוף פעולה ולא מתוך תחרות - "מי יהיה מוצלח יותר ". מצב של תחרות גורם למתח תמידי שגם החניכות ירגישו בו וגם יעכיר מאד את היחסים ביניכן – המדריכות. לכן, חשוב לדייק ולתאם ציפיות, כך שיהיה שיתוף פעולה ביניכן וכל אחת תשקיע בדרכה שלה מתוך הנחה שבסוף, החניכות הן שיבחרו את הדמות הקרובה יותר לליבן. זכרי שנבחרתן שתיכן להדריך יחד.

חשוב גם לשים לב שלחניכות שונות יש צרכים שונים, ולאנשים שונים יש אופי שונה. העובדה שחלקן פונות למדריכה השנייה לא אומרת שאת "פחות טובה", אלא שהסניף מרוויח מגיוון ומשילוב כוחות.

בנוסף, זו הזדמנות עבורך באופן אישי לברר:

האם העיסוק בהדרכה הוא כדי להוכיח לעצמך שאת (ורק את!!!) הכי, הכי?

האם כדי ל"משוך את החניכות אלייך"?

האם מטרתך העיקרית היא לתרום ולגדל אותן תוך שיתוף עם המדריכה שאיתך?

נסי בעדינות להסתכל קצת בגדול גם על מציאות חייך. ייתכן שהסיפוק שלך בכל סוג של עשייה תלוי בכך שאת תהיי מס' 1? בכל מצב? או שאת נהנית מהשקעה והתמסרות גם כשיש סביבך "מוצלחים" יותר?

האם את מרגישה שהעשייה שלך היא מתוך רצון ושאיפה פנימיים או מתוך השוואה למישהו אחר?

מה ממריץ אותך לעשות?

אמנם בשני המצבים את תשקיעי את כל כולך ותצפי לתוצאות, אך התחושה הפנימית בתוכך תהיה שונה.

עשייה לעומת... (בהשוואה) – תהיה מלווה במתח, הישגיות, חוסר שקט פנימי ולעיתים עם פחות שמחה.

עשייה מתוך רצון והקשבה לקולך הפנימי – תהיה עם הרבה שמחה, ללא מתח, אולי גם בשיתוף עם... וגם אם יהיה מישהו אחר שיצליח – תרגישי בטוב על עצם העשייה ואפילו תשמחי בשמחתו.

הסיטואציה שאת מתארת נובעת בהחלט גם מהיותך בעלת כוחות ויכולות גדולים לתרום ולהשפיע. האירוע שתיארת הוא ממש לא סיבה לעזוב את ההדרכה, להיפך -הוא הזדמנות להתבוננות פנימית לבירור מה ה"מנוע" שעובד בתוכך, לשתף את חברתך ולחשוב יחד על שינוי הילוך, הורדת מתח, הקשבה לצורכי החניכות – מה הן מחפשות באמת?

בכל פעם שאת תופסת את עצמך שואלת בלב "איך אני נראית עכשיו?" או "למי הן פונות?", נסי להחליף את השאלה ב:"מי מהחניכות צריכה אותי כרגע? מי יושבת קצת בצד?". המעבר ממיקוד בעצמי למיקוד בחניכה משחרר מידית ממתח ביצועי ומחזיר אותך למקום הנכון שלך בהדרכה.

אני מאמינה שתמצאי את הדרך הנכונה לברר ולדייק מה קורה ביניכן ולכוון את צעדייך הבאים. המחשבה לעזוב את ההדרכה היא ממש לא הפתרון, להיפך זו הזדמנות לברר ולגדול. בע"ה תהיי מדריכה טובה עוד יותר בדרך הרגועה והנכונה לך, ולחניכותייך.

בכל מקרה שתרצי עוד לשתף ולהתייעץ, מוזמנת להתקשר "חברים מקשיבים" בכל ערב בימים א-ה בשעות 20:00 -22:00

מאחלת לך ברכה והצלחה.

אסתר, חברים מקשיבים.