שאלה
שלום הרב,
כחלק מגיל ההתבגרות אני בתהליך של גיבוש תפיסת עולמי בכל הנושאים. כחלק מכך אני מנסה לתפוס עמדה בנושא - דת ומדינה. השאלה שלי היא מה דעת הרב בנושא ההפרטה בין שתיהם, מכיוון שמצד אחד יש טענה(אפילו מצד הימין - דתי כגון משה פייגלין) שאומרת שצריך לבצע הפרטה מלאה בין השתיים ועל ידי כך יתקבל פיוס מלא עם אחינו החילונים ואפילו יש טיעון דתי לנושא שאומר שזהו תהליך הנקרא בקבלה - ״נסירה״ ודווקא על ידי הפירוד יתבצע חיבור מחדש בין האומה ליהדות. מצד שני יש טענה האומרת שבסופו של דבר זאת מדינה יהודית וצריך להטיל עד כמה שאפשר רגל מדינית לטובת ההלכה בנושא המדינה. למען האמת אני מתחבר יותר לגישה הראשונה אבל חושש עדיין לקבל את ההחלטה בראשי מכיוון שבסופו של דבר זה יגרום ללא מעט חילול שבת/ עבירות בפרהסיה ולכן אשמח לדעת מה דעת גדולי ישראל בנושא/ דעת הרב קוק (בעיקר בגלל שדאג לאחד בין כלל ישראל) ולבסוף אשמח לדעת את פסיקתך בנושא
בתודה, אברהם
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על ההתלבטות.
היא נכונה, ויש אכן היגיון בשני הצדדים.
עמדתי היא עמדת ביניים, וכתבתי על כך פעמים רבות.
לאמור: איני רואה במדינה כלי לגרום לאנשים לשמור את תורת ה'. חוקי השבת, לדוגמה, לא נועדו לדעתי למנוע חילולי שבת או להקטין את חילול השבת, וכן על זה הדרך. את זה צריך לעשות בעבודה קשה, בהליכה מעיר לעיר ומכפר לכפר, בקידוש שם שמיים ובאיהוב שם שמיים על הבריות.
החקיקה הדתית מבחינה זו אינה משמעותית מבחינה דתית.
אולם אני כן רואה חשיבות בעיצוב דמותה של המדינה כמדינה יהודית, כשחלק ממנה בא לידי ביטוי באופי הציבורי של יום השבת, בנישואין וגירושין, במימוש של הלכות לשון הרע והלבנת פנים בתקשורת ובעוד כמה סממנים.
הם לא נועדו לגרום לאנשים לקיים מצוות, אלא נועדו לכך שההתאגדות הלאומית שלנו תהיה מעוטרת בדמות יהדותה.
אם תרצה להמשיך לדון בנושא – אשמח.
כל טוב