שאלה
הרב,
זה שוב אני, אותו אחד ששואל יותר מדי שאלות.
אולי אתה לא זוכר, אבל לפני חודש התחלתי הליך של חזרה בתשובה.
אני כבר שומר שבת כהלכתה, למרות שאני עדיין צריך להעסיק את עצמי כל השבת כי אני מפחד שהשעמום יביא לידי עבירה.
הבעיה שלי היא, שאני מרגיש שאני לא יכול להתפלל ולהניח תפילין כל יום, אני מניח רק כאשר נוח לי עם זה, רק כאשר אני מרגיש שלם עם התפילה... ודווקא התפילות האלה, באות באמת מהלב, וגם הם ביחיד, ולא במניין. מה אני יכול לעשות כדי להרגיש כוונה שלמה בכל תפילה שלי?
תשובה
שלום וברכה
ראשית, יישר כוח וברוך הבא. אתה הולך בדרך ארוכה ולא פשוטה, ואני מברך ומתפלל כי תמצא את דרכך.
א. מצוות הנחת תפילין אינה תלויה ואינה מותנית בכוונה, פעמים רבות אנו עושים את מצוות האלוקים בשל העובדה שהוא ציווה אותנו לעשות כך, ולא בגלל בעובדה שברגע מסוים אנו חשים הזדהות עם המצווה. על כן, נסה להניח תפילין כל יום, ולקרוא קריאת שמע עימם.
ב. לגבי התפילה – אתה צודק שצריך להתקדם קמעא קמעא. אמנם, אדם יהודי מתפלל גם כשהוא לא מרגיש שנוח לו עם זה, כי יש ממד של "עבודת השם" בתפילה, ואדם חייבת להיות בה גם אם ליבו אינו עימו. ברם, במצב בו אתה נמצא אל תכפה את עצמך לעשות דברים שאינך יכול עדיין.
ג. איך מתקדמים לכוונה בתפילה ? ראשית, לומדים את הסידור ומבינים מה אומרים. כל יום לומדים עוד קטע, ולאט לאט מוצאים גם בקטעים המוכרים כיוונים חדשים שלא שמת לב אליהם קודם לכן. במקביל, מאמצים את המחשבה, ובשעת התפילה חושבים על מה שאומרים ועל הסיבות שנצטווינו לומר תפילות אלו. כך הופכת התפילה להיות חלק אינטגרלי מהקיום האמוני.
כל טוב וגמר טוב