משיכת נוער לשמירת מצוות

מה שהצלחת למשוך חלק מהחניכים לדת הוא דבר גדול, מכיון שגם לחלק מדבר גדול יש ערך גדול, ובאמת זו משימה גדולה בדורנו לקרב כמה שיותר. כדי לקרב צריך שני תנאים, אהבה ואמונה. לאהוב אותם כמות שהם, ולהאמין שבכחם להתרומם. וכן שני הדברים קיימים אצלך כפי שהינך כותב שהם "חשובים ואהובים", אלא שאינם נסחפים.
צריך להבין שלא כל אחד מתאים לסחוף ולהשפיע על כולם. כל אדם ובעיקר נער זקוק לדמות מסויימת שתהווה עבורו מודל לחיקוי. משה רבינו שכלל נשמות כל בנ"י התאים ויכל היה להנהיג את כלל ישראל. מכל מקום אף שלא עליך המלאכה לגמור, אין אתה בן חורין להבטל ממנה, ובעיקר כשנטלת על עצמך תפקיד כה חשוב.
מבחינה פרקטית מעשית יש מקום להוסיף פעילויות נפרדות עם אותם ילדים גוררים בנפרד משאר השבט, הן כדי שלא יפריעו לשאר והן כדי לספק להם תשומת לב לה הם ראויים. זה ידרוש ממך כמדריך יותר ממה שהורגלת עד כה, אך חינוך צריך מסירות נפש.
עצה נוספת, לנסות לאתר מהם הדברים שמעסיקים אותם ומה תחומי התענינותם, ודרכם להתחבר עמם, אף שבתחילה עשוי הדבר להראות מלאכותי.
נוסף לכך חשוב להראות להם לכל אורך הדרך עד כמה הם יקרים לך ועד כמה אתה מחשיבם. להסביר להם במה הם יכולים לתרום לסניף, ומהו הפוטנציאל הגלום בם. כפי שאנו מוצאים במסכת בבא מציעה (פה.) שאף אחד לא הצליח להסתדר עם נכדו של רשב"י שמצבו הרוחני הדרדר לשפל המדרגה, מלבד רבי שמעון בן איסי בן לקוניא, שכל יום תוך כדי שניסה ללמדו תורה ולהחזירו למוטב, היה משבחו בפניו, ומשכנעו בהרבה ביטויי אהבה ואומר לו "חכם עשו אותך", "טלית של זהב פרסו עליך", "רבי קוראים לך" ואתה רוצה לשוב לסורך?! עד שבסוף שב למוטב. זה היסוד להיות חמוש באהבה ובאמונה.
ובנתיים עד שזה קורה צריך לעמוד על המשמר ולדאוג תוך מעכב סמוי וצמוד, שהבחורים שכבר נטו לכיוון הרצוי לא ימשכו לכוון הנגדי.