קידוש ה' ועבודה פנימית

שלום יקרה,

מה שלומך?

בשאלתך את מעמידה שני ערכים מרכזיים ביהדות זה מול זה: קידוש ה' – "לתקן עולם במלכות שד-י" ועבודה פנימית. את טוענת שעצם החובה לקדש את ה' סותרת את העבודה הפנימית וכך המעשים נהיים מעשים טכניים לגמרי. נכון, יש ביהדות פן של להפיץ את שם ה' בעולם באמצעות מעשינו. אך ההפצה לא אמורה להיות חיצונית לנו אלא פנימית הנובעת מתוכנו.

בואי נסביר שלב שלב.

המצוות אינן מעשים טכניים שבאים להראות לעולם שאנחנו עושים מעשים מסוימים אלא הן עבודה פנימית שמלווה במעשים טכניים (חשובים אך אינם העיקר). יש מחלוקת בפוסקים אם מצוות צריכות כוונה, רוב המוחלט של הפוסקים טוען שמצוות צריכות כוונה, כלומר כמעט אין ערך למצוות אם האדם לא מתכוון לעשות אותן. ברור שהמושג 'כוונה' מתכוון לעבודה פנימית ולכן המחלוקת הזו מוכיחה שבעבודת ה' ובקיום מצוות העבודה הפנימית היא החלק העיקרי, בלעדיה ספק אם המצווה נחשבת למצווה.

נשאל, מדוע העבודה הפנימית חשובה מאוד בעבודת ה'? משום עצם המטרה של עבודת ה' וקיום המצוות היא לשנות את האדם. את בטח מכירה את המשנה "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מסכת מכות ג, טז) המהר"ל בתפארת ישראל שואל על המשנה הזו: מה הזכות בקיום מצוות הרי הן עול על ישראל? הוא עונה על כך שאין הכוונה "לזכות" מבחינת זכות אלא מבחינת זיכוך וטיהור. ה' נתן לנו הרבה מצוות כדי שנוכל לשפר ולזכך את אישיותנו כמה שיותר. רבים המאמרים שנכתבו בעניין הזה אך אציין כאן רק מאמר אחד מפורסם מאוד – "לפום צערא אגרא" (מסכת אבות ה, כג) כלומר לפי הצער כך השכר. משום שבעבודת ה' ההתקדמות של האדם, ההשתדלות והעבודה של האדם עומדות במרכז ולא התוצאה של מעשיו. הרי איך מתקדמים בחיים? באמצעות עבודה קשה או באמצעות התוצאות? גם וגם אך ברור שאדם יוצא נשכר יותר אחרי שעמל קשה וטרח רבות מאשר מי שלא עמל והגיע לאותה מטרה- מי שטרח בערב שבת...

אם אמרנו שהעבודה הפנימית היא הכרחית לעבודת ה' אז אם אני מקיימת מצווה בלי חיבור פנימי, יש בזה קידוש ה'? כשצוונו על קידוש ה' לא צוונו להראות לעולם את מי שלא אנחנו אלא צוונו להיות אנחנו ומתוך כך כבר העולם יראה זאת עלינו. כשאדם מחובר לדבר שהוא עושה, רואים זאת עליו בלי שהוא עושה הצגות כי הטוב שבו פשוט יוצא ממנו. למשל אם מורה תנסה להראות שהיא נחמדה לתלמידים שלה ושהיא מהווה דוגמה אישית, התלמידים יחושו שיש בה משהו מזויף ומתנשא או לחלופין כשאדם שמח מבפנים, השמחה שלו תצא החוצה בלי שהוא יחצין אותה כלפי חוץ כי היא טבועה בו.

אז מה לעשות? איך להתקדם בעבודת ה' שלמה- פנימית וחיצונית?

ללמוד. תמיד טוב ותמיד מקדם. מה ללמוד? מה שליבך חפץ בו, מה שמעניין אותך ונגיש לך. אני ממליצה על הספר אביסל'ה, ספר שמדבר בדיוק על השאלה שלך, מונגש ומתאים לבני נוער. אם את שואלת במה להתחיל אז לדעתי הטוב ביותר הוא להתחיל עם מידות. מידות הן הבסיס לכול- "דרך ארץ קדמה לתורה" והן החלק באדם שהכי בולט לנו והכי משפיע על אחרים. אדם יכול להיות מאמין גדול אבל אם המידות שלו מקולקלות, לא יהיה נעים להיות לידו ואנשים רק יתרחקו ממנו. המלצה לספר בתחום המידות היא מסילת ישרים, ספר בסיסי, יסודי וחשוב לכל עבודת המידות ובכלל לכל עבודת ה'. חשוב מאוד שהלימוד יעניין אותך לכן אם מידות לא מעניינות אותך, תבחרי נושא אחר שמעניין אותך ומעסיק אותך. יש כאן רשימה של נושאים וספרים שיכולים לעניין אותך- http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=53234

מלבד הלימוד, כדאי שתחשבי עם עצמך היכן את נמצאת כרגע בעבודת ה'? ולאן את רוצה להגיע בזמן הקרוב ובזמן הרחוק? אחרי שתעני לעצמך על השאלות האלה, תחשבי מהם הצעדים שעלייך לנקוט כדי להגיע למטרות הללו? חשוב להיות מודעים לעצמנו וליכולות שלנו, לצעוד בצעדים קטנים ואיטיים אך בטוחים, ולא לקפוץ מעל היכולות שלנו. אם ננסה לעמוד באתגרים שהם גדולים עלינו, אנחנו עלולים להיכשל, להתאכזב ולא לנסות שוב לכן חשוב להקשיב לעצמנו וליכולות שלנו.

תצליחי בכל מעשייך ותעלי מעלה מעלה בעבודת ה' ובכל התחומים.

מוזמנת להגיב על הדברים או לשאול עוד במייל שלי או באתר.

כל טוב,

רינת Rinathaber@gmail.com