עבד עברי

שלום רב,

נתחיל מהצד ההלכתי של האיסור

האיסור של אדם בן חורין לשאת שפחה, נובע מהפסוק "לא יהיה קדש מבני ישראל", פסוק שמשמעותו, שאסור לאדם מבני ישראל למסור עצמו לזנות, אך גם עוסק בכך שאסור ליצור עם אשה קשר של זנות, שפחה מעצם עניינה אינה יכולה לקיים קשר אישות ממוסד, משום שהיא לא ממש בעם ישראל, ולא ניתן לקדש אותה ולישא אותה, ויותר מכך הוולדות שנולדים לאיש שמקיים איתה קשרים, אינם נחשבים שייכים לאיש אלא שייכים לאדון שלו היא שייכת.

התורה שרוצה שנבטא את קדושת עם ישראל, ונהיה בקשרי אישות רק על ידי חופה וקידושין אוסרת עלינו להיות בקשר אישות עם שפחה שהקשר איתה אינו ממוסד, ואינו יכול להיות ממוסד.

לפי רוב הדעות האיסור הוא איסור מהתורה, אך יש הסוברים שאיסור זה הוא אינו מהתורה, ומהתורה היה מותר להתחתן עם שפחה, אך חכמים אסרו על האדם להתחתן עם שפחה.

כפי שכתבת, התורה התירה לעבד להתחתן עם שפחה (ומן הסתם התכוונת שנמכר על ידי בית דין מותר בשפחה, ונמכר על ידי עצמו אסור בשפחה, שזה דבר שמוסכם על חלק מהדעות), יתכן שהיא התירה זאת באופן מיוחד, ויתכן שחכמים התירו לעבד לשאת שפחה למרות שאסרו לכל אדם לעשות זאת.

יש להדגיש שעבד או שפחה כנעניים אינם נחשבים לגוים, אלא נחשבים לחצי יהודיים, כלומר, הם חייבים במצוות באופן חלקי , משום שכשהם נהיים עבדים הם מתגיירים חלקית, אך מבחינה אישותית הם לא יכולים להתקדש או לקדש.

וכעת לצד הרעיוני.

כפי שכתבנו האיסור לשאת שפחה נובע מרצון לשמור על קדושת עם ישראל, ועל קשר בין איש לאשה בדרך של נישואין, מוסד העבדות, הוא מוסד שמראש נדון לכשלון בתחום הזה, אדם שהוא עבד, הוא אינו אדון לעצמו, הוא אינו אדון לשעותיו, ואינו אדון ליומו ולמעשיו, כל הזמן הוא חי בתכתיבים של אדונו, במצב כזה קשר האישות בינו לבין האשה שעמה הוא חי אינו שייך, ודווקא מה ששיך זה קשר עם שפחה שהוא הקשר היחיד שמתאים למצב שבו הוא שרוי.

והקשר בין זה לבין אדם שגנב - אדם שגונב מן הראוי שיעבור סדרת חינוך אצל האדון שהוא נמכר אליו, הוא לומד מהן התוצאות של התנהגות מופקרת, התנהגות שאולי רגעית היא מהנה ונוחה יותר, אך בסופו של דבר בטווח הארוך היא לא מועילה לאדם, העבד העברי מגלה שכל הרכוש המדומה שהוא צובר, כולו אינו שייך לו, ילדיו אינם ילדיו ואשתו אינה אשתו, כשהוא יוצא מהאדון הוא נשאר בלי כל הרכוש המדומה שהיה שייך לו, למרות שהיתה לו תחושה רגעית של הנאה אולי אפילו גדולה יותר מאשר בקשר ממוסד, וזאת כחינוך לחשיבה לטווח ארוך, ולא לחשיבה של תועלת והנאה רגעית.

כידוע גם אדם שמחליט להשאר אצל אדונו מקבל על כך "עונש" בדמות רציעת אוזנו, ואמירה שאדם זה רוצה להשאר עבד לזמן ארוך, הבנה שלאדם זה יש בעייה בשמיעה - עבדות אין בה תועלת לטווח ארוך, רק לזמן קצר, לחנך את העבד ומיד לשלוח אותו חזרה לעולם המעשי.

יש הסבר נוסף: שלפיו עבד עברי שנמכר הוא יורד מקדושת ישראל, בהר סיני ראינו ש"לי בני ישראל עבדים" כלומר, בני ישראל כולם הם עבדים לה' ולא לגורמים אחרים, אדם שמוכר את עצמו לעבד אוטומטית יורד קצת מקדושת ישראל, ולכן הוא יכול לשאת שפחה, משום שקדושת הישראל שלו נפגמה קצת.

לסיכום: עבד שהוא חי בעולם כזה שלא שייך בו קשר אישותי נורמלי מותר לו להתחתן עם שפחה, ולקיים קשר אישותי אחר ושונה, זאת במטרה לחנך אותו ולהחזיר אותו לחיים נורמליים ותקינים מיד עם צאתו לחירות.

ולסיום: סדרת חינוך כזו אינה רק בענייני אישות, ואינה רק על ידי עבדות, לפעמים ה' גורם לנו לדעת להעריך את חשיבות האוכל הבריא והמזין ולא הטעים והיפה על ידי סדרת חינוך שהוא מעביר לנו בתחום הזה, לפעמים ה' גורם לנו להעריך את חשיבות קשרי המשפחה על ידי סדרת חינוך בתחום וכו' וכו'.

מקווה שהועלתי

עקיבא