שאל את הרב

מקור מנהגי אבלות בספירת העומר

הרב הלל מרצבך הרב הלל מרצבך 23/04/18 12:35 ח באייר התשעח

שאלה

שלום כבוד הרב,

רציתי לשאול לגבי מקור מנהגי האבלות בספירת העומר, אני יודעת שנוהגים בגלל התלמידי רבי עקיבא , אבל חזל לא תיקנו את זה לא?

וימים אלו לא אמורים להיות ימי שמחה? הכנה לקבלת התורה וכו?

תודה מראש, סיון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום סיון,

לגבי המקורות לאבלות בספירת העומר, ראי להלן, מקורות מתוך שיעור שיצא לי להעביר בס"ד.

מקווה שהמקורות יעזרו לך להבין את התפתחות תהליך האבלות בספירת העומר.

בהצלחה רבה:

הלל מרצבך

***

בס"ד

מנהגי אבלות בספירת העומר

א. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.

והיה העולם שמם, עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת.

ב. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רעח

וששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסורא או לאו. הוו יודעים שלא משום איסור הוא אלא משום מנהג אבלות שכך אמרו חכמים שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לר' עקיבא וכלם מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו זה בזה. ותני עלה וכלם מתו מיתה משונה באסכרה. ומאותה שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן... ולענין קדושין מי שרצה לקדש בין פסח לעצרת מקדש לפי שאין עיקר שמחה אלא בחופה:

ג. הלכות רי"ץ גיאת - הל' חדש וספירת העומר

ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת ומשום אבילות הוא ולא משום איסור הוא... ודוקא נשואין שעקר שמחה בחופה ובכניסה אבל לארס ולקדש לא. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לשאול לכתחלה מורין לו שלא לעשות ושלא לסתור מנהג ישראל וכן הורו הגאונים.

ד. מאירי - בית הבחירה מסכת יבמות סב ע"ב

וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן.

ה. רמב"ן - ויקרא פרק כג, פסוק לו

וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.

ו. דרשות ר"י אבן שועיב - יום ראשון של פסח

ועל דרך הקבלה הטעם לפי שאין אומרים "זמן" אלא על השמחה, וזה עניינו מורה דין ליודעים כי העומר בא מן השעורים, כמו שקבלו רבותינו ז"ל כן הכתוב שאמר: "ואם תקריב מנחת בכורים לה'". וקבלו כי על הבאת העומר הכתוב מדבר... ואמרו כתיב הכא "אביב", וכתיב התם "כי השעורה אביב", והוא כקרבן הסוטה שהיא באה שעורים והכל טעם אחד מלשון סערת ה' מן השערה. ולכן נהגו לגדל שפם עד עצרת, ואין כונסין נשים בזה הפרק, ואף על פי שיש טעם אחר במדרש על אותן שנים עשר אלף זוגות תלמידי דר' עקיבא שמתו מן הפסח עד העצרת.

ז. רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ה ח"ד

לעשות מלאכה באותן הימים של ספירת העומר אחר שקיעת החמה נהגו שלא לעשותה ונהגו כן משום תלמידי רבי עקיבא שמתו כלם באסכרה בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה לזה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכתם. ועוד דכתיב "שבע שבתות תמימות תהיינה" שבתות לשון שבות ושמטה כדכתיב "שבתות שנים" מה שמטה אסור במלאכת קרקע אף כאן אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן כך כתב רבינו האיי בתשובה.

ח. טור אורח חיים סימן תצג

נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת... אבל לארס ולקדש שפיר דמי... ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר, ויש מסתפרים מל"ג בעומר... נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה.

ט. שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף א-ד

נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם ב"י ומנהגים).

נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות...

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך.

י. משנה ברורה סימן תצג (ב)

מפני שבאותו זמן וכו' - ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך:

יא. שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן ל ד"ה אולם

אבל בימי הספירה שאפשר לברך שהחיינו, כמו שנתבאר, אין כל טעם להמנע מלהכנס לדירה חדשה, אף להרווחה.

יב. שו"ת אגרות משה או"ח חלק א סימן קסו

בדבר איסור שמיעת קול זמר משחרב ביהמ"ק... בפומא אין לאסור שלא בבית משתה... ובזמרא דמנא אסור... ואם הוא לדבר מצוה משמע מתוס' ומרמ"א שמותר... ואין למחות באלו המקילין...

ובימי ספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין.

יג. שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן לד

אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו ורשם-קול שירי קודש המלווים כלי נגינה, אבל בימי הספירה וכן בימי בין המצרים - יש להימנע מלשומעם. ומכל מקום בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה - מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר. ושירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה - מותרת אף בימים אלה.

יד. שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן מא

לברך שהחיינו על הפירות מברכין, וגם במלבוש לא נהגו כי אם לחנך ללבוש, אבל לקנות ולתקן אין חוששים...

במקום שאין מנהג קבוע בזה שלא להתרחץ אין להורות כל איסור בזה...

ומענין בית חדש זה לא יעלה על הדעת, שאפי' בשבוע שחל בו ת"ב לא אסר מרן כ"א בנין של שמחה כגון בית חתנות וכו' אבל בסתם בנין שרי, וא"כ כ"ש בימי הספירה שאין לא איסור ולא מנהג... ואם לכל המאורעות שאירעו לישראל מאחר החורבן ולהלאה יעשו בהם חומרות ואיסורים כמו בהמ"ק אזי ח"ו צריכים לישב כל השנה כולה לתנות על שבר בת עמי על מה שקרה להם יום יום כמעט אין לך יום בשנה שלא תמצא שאירע בו צרה כמבכירה מאחר החורבן, וזה דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו וכו' ודי במה שנוהגים, ואין להוסיף באיסורים.

טו. הרב יעקב אריאל שליט"א - תשובה

מותר לשמוע שירים שאינם מביאים לריקודים ומחולות. סולם מינור – מותר. סולם מז'ור – בעיה.

טז. פניני הלכה – הרב אליעזר מלמד

אין לקיים בימי האבלות שבספירת העומר חוגי הרקדה וקונצרטים...

יש שהקלו לשמוע בימים אלו כלי זמר על ידי רדיו או טייפ, מפני שאין בשמיעה זו חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך הרדיו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם... וכן נוהגים רבים.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות