מה אפשר לעשות עם עצלות?

שלום יקרה,

איזה שאלה נפלאה שאלת. זו שאלה שנוגעת לכל האנשים, אולי בתקופות שונות או בעוצמות שונות, אבל קשורה בהחלט לכולנו..

מה ההפך מעצלות?

אפשר לומר שההפך מעצלות זה זריזות. בספר מסילת ישרים של הרמח"ל, יש פרק שלם שמוקדש למידה הזו, איך אפשר לעבוד על עצמנו כדי שקצת פחות נתעצל ונעשה את מה שמוטל עלינו. מהעיסוק המפורט במידה הזו, קודם כל אפשר להבין כמה זה אתגר שעומד בפני כולנו. איך זו מלחמה שלא מנצחים בפעם אחת, אלא נדרשים שוב ושוב לעמוד במקום הזה ולהתגבר כל פעם מחדש. בגלל זה חשוב לי להגיד לך שאין דרך אחת להתמודד עם העצלות ולסיים עם זה לכל החיים כביכול. זה משהו שיכול לחזור בכל פעם בתחום אחר. אבל כמובן שאפשר להתגבר עליו! ואפשר לנסות למצוא דרכים להתמודדות, דברים פרקטיים שיכולים קצת יותר לעזור.

דבר נוסף שאני רוצה להקדים ולומר הוא שלפעמים יש דברים שאנחנו פשוט חייבים לעשות. בין אם זה דברים שקשורים למטלות בבית, בלימודים וכדו' ובין אם זה עול מצוות שבחרת לקבל על עצמך (אגב, אולי לא סתם זה נקרא עול. כי לפעמים אם לא מסתכלים על זה בצורה הנכונה זה באמת יכול להיתפס כדבר שמכביד..) זה לא פותר את העצלות שבאה ביחד עם העשייה, אבל לפעמים גם כן חשוב קצת יותר להבין את זה. לא תמיד נוכל לעשות מה שנוח לנו או מתחשק כרגע, יש דברים שמוטלים עלינו ומה שנשאר זה רק למצוא את הדרך איך לעשות אותם בזריזות ובשמחה.

אז מה עושים?

בואי ננסה רגע לדמיין: את באה לעשות דבר מסוים ושוב מרגישה את הכבדות נופלת עלייך. אין לך כוח ומתחילים לעלות כל התירוצים האפשריים. לפני שאת נופלת לאכזבה מזה ששוב לא עשית כלום, אפשר רגע לעצור ולשאול את עצמך- למה בכלל אין לי כוח? אני כרגע לא פנויה לדבר הזה כי יש משהו שמטריד אותי או שסתם? אולי יש משהו ששואב ממני את הכוח למקום אחר?

למשל- אין לי כוח לשבת וללמוד למבחן עכשיו. למה? אולי כי הלכתי לישון מאוחר מידי, אולי כי הייתי עסוקה בהמון דברים כל היום ועכשיו כבר ממש אין לי כוח לזה. או אולי כי משהו אחר קצת מטריד אותי והמבחן הזה הוא לא מה שיש לי בראש כרגע...

או אפילו במובן הרוחני, אין לי כוח לקום ולהתפלל עכשיו. למה? אולי כי יש משהו שאני אפסיד בזמן הזה ואני לא רוצה, או אולי כי הראש שלי מלא בדברים שיש לי לעשות ואני לא פנויה להתרכז בתפילה עכשיו.

אחרי ששאלת את עצמך למה וקצת התבוננת (זה לא צריך להיות חפירה מעמיקה כמובן). אפשר לעבור לשלב הבא שבו יש שתי אפשרויות-

1. להבין שאני סתם מחפשת תירוצים ולא באמת יש משהו שמפריע לי. ואז, צריך לנסות בכוח למשוך את עצמי. הרמח"ל כותב על מידת הזריזות- שיש כוח גדול לעשייה חיצונית, אפילו אם היא בלי כל הלב. עושים ואז זה מתעורר לאט לאט.. כלומר, אין לי כוח לזה עכשיו, אבל אני יעשה את זה בכל מקרה, ויכול להיות שבהמשך תבוא גם ההתלהבות. או אולי אפילו להגיד, כרגע אין לי כוח לעשות את הכול זה באמת קצת גדול עלי.. אז אני אתחיל במה שאני כן יכולה, אעשה רק חלק קטן מכל המשימה שעומדת בפני. ויכול להיות שזה ייתן לי כוח לעשות יותר ממה שחשבתי. במקום ליפול לייאוש והאכזבה שלא עשיתי כלום, אני אתחיל בקטן ואתקדם עם זה בנחת. כלומר, לתת מקום לזה ולא להתעלם, אבל גם לא להתייאש ולהיסגר מזה לגמרי. הרגשתי עצלות? לא פשוט לזרום עם זה. אבל אפשר לעצור ולהגיד: אוקיי, אני רוצה לפעול כרגע בעולם, אני מרגישה שלא בא לי ואין לי כוח. אני מקבלת את עצמי כמו שאני ורואה אם יש בי אולי כוח לעשות משהו קטן בכל זאת.

2. לתת מקום רגע למה שמפריע לי ומשם להתקדם. כלומר, קשה לי לקום וללמוד למבחן כי יש משהו שממש מטריד אותי. אז אני רגע אעצור, אנוח קצת, אולי אשמע שיר שמרגיע אותי, אתן קצת מקום למחשבות ואז אוכל להתחיל ללמוד כשאני קצת יותר פנויה. או קשה לי להתפלל עכשיו, אז אני רגע אשב בשקט ואתן קצת זמן למחשבות, אלך לטיול קצת ואחזור להתפלל.

לסיכום...

אפשר לומר שלפעמים טוב לבחון למה אין לי כוח ולהתעכב על זה קצת, ולפעמים גם צריך להכריח את עצמנו לקום בכוח ולעשות(אפילו רק להתחיל לעשות..) גם אם זה לא יהיה עם כל הלב, בסופו של דבר- "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

כל הכבוד לך על עצם השאלה והרצון להתקדם ולגדול..

שיהיה הרבה הצלחה!

מעין

maayand054@gmail.com