מאמינה בה' אבל לא מצליחה לחיות את זה

שלום יקרה!

השיתוף שלך מתוק ממש. את כותבת שאת מחוברת לקב"ה מאוד אך בפועל במעשים החיבור הזה לא ממש נראה לעין. לא קל להודות בכך בכלל, לא קל לומר: 'אני במקום שאני לא רוצה להיות' משום שאמירה כזו מוכיחה שמשהו בי לא בסדר, מי רוצה להודות בטעותו או בכישלונו? אך האמירה הזו היא שלב הכרחי בדרך ליעד. אם לא נהיה מודעים לבעיות שלנו, לעולם לא נתקדם ולכן עצם האמירה שלך 'אני רוצה משהו אחר' היא כבר שלב הכרחי בעבודת ה' ובלעדיו נדרשת עבודה כפולה להבין בכלל שיש משהו לא בסדר בי.

סלחי לי אם תשובתי תהיה ארוכה, לעיתים אורך השאלה משפיע על אורך התשובה:)

בפרשות האחרונות קראנו על אברהם אבינו שהייתה בו אהבה גדולה לקב"ה וכל מעשיו היו בגדר אהבה מוחלטת לקב"ה. אך ה' לא הסתפק באהבה זו ובחן אותו גם ביראתו- בניסיון העקדה. רק לאחר העקדה ה' אומר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה", ה' רצה להוכיח שאברהם עבד ה' שלם העובד את ה' מאהבה ומיראה. לפיכך בעבודת ה' שלמה חייבים להכניס את שני הממדים: אהבה ויראה. האהבה גורמת לנו לעשות את המעשה ברצון, בשמחה, עם רוח ולא כמעשה טכני. האהבה חשובה מאוד לעבודת ה' ובלעדיה עבודת ה' עלולה להיות מעשה טכני וחסר מחשבה ורגש. לעומת האהבה, היראה מדייקת את המעשה, מחייבת אותנו ומציבה אותנו בתוך גבולות שה' הציב לנו. גם היראה חשובה מאוד לעבודת ה' ובלעדיה ייתכן שנעשה מה שאנחנו רוצים, ולא נעבוד את ה' אלא את עצמנו.

בואי נתעמק שנייה ביראת ה'.

יראת ה' מחולקת לשניים: יראת הרוממות ויראת העונש. יראת העונש היא הפחד מהעונש, כשמה כן היא, אינני עושה עברות כי אני מפחדת להיענש על כך. אך יראת הרוממות היא הבנת הגודל של העומד מולי כך שאינני עושה עברות משום שאני מבינה שיש משהו גדול ואני מכפיפה את רצוני לרצונו. כך כותב הרמח"ל במסילת ישרים על יראת הרוממות: "שהאדם ירחק מן החטאים ולא יעשם מפני כבודו הגדול יתברך שמו, כי איך יחל או איך יערה לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו? "אדם שיש בו יראת הרוממות, כלומר נוכחות האלוהים נמצאת אצלו בתודעה כל הזמן, אינו מסוגל לעשות דבר שיפגע בכבוד שמיים. וכמו שכתבתי לעיל יראת ה' שומרת עלינו שנשאר בגבולות הגזרה של עבודת ה' המדויקת והנכונה. לכן העצה הראשונה שלי היא לפתח בקרבך יראת ה'. תשאלי כמובן איך?

גם כאן ניעזר ברמח"ל: "אלא לפי שאין היראה הזאת מושגת בטבע, כי אדרבא רחוקה היא ממנו מפני גשמיות החושים, ואינה נקנית אלא על ידי לימוד. ואין לימוד לירא אלא ברוב ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק, והוא שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה תמיד: בשבתו, בלכתו, בשכבו ובקומו, עד שיקבע בדעתו אמיתת הדבר, דהיינו אמיתת המצא שכינתו יתברך בכל מקום, והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל שעה, ואז יירא אותו באמת" ובכן, הרמח"ל מדריך אותנו ללמוד! ללמוד! וללמוד! אין קיצורי דרך. היראה אינה טבועה בנו ונשיג אותה רק באמצעות לימוד תורה, הפנמת הלימוד לתוכנו וחשיבה על הדברים כל הזמן. במילים אחרות, באמצעות העיסוק בתכנים שקשורים לעבודת ה', התכנים הללו יעניינו אותנו, נרצה לעסוק בהם עוד ולהנכיח אותם בחיינו. נשמע קשה קצת, נכון? אז בואי נפשט את הדברים אלינו.

מה ללמוד? מה שליבך חפץ, מה שמעניין אותך ונגיש לך. אני בטוחה שברשת וגם אצלנו באתר תמצאי שמות של ספרים שמתאימים לרצונך ולרמתך. באופן לא מפתיע אמליץ לך על מסילת ישרים. דווקא משום שאת לא יודעת מאיפה להתחיל כדאי שתתחילי בספר הזה. הספר הזה הוא חובה ללמידה בשלב מסוים של החיים, מסודר מאוד, ברור ומוביל את הלומד לעבודת ה' נכונה ואמיתית בשלבים מסודרים ואיטיים. אם את רוצה, ברשת לא חסר שיעורים מוקלטים (למשל במכון מאיר) של הספר הזה שיקלו עלייך את הלימוד הזה. הייתי ממליצה להתחיל ללמוד בלי שיעור ואם יהיה לך קשה, תפני לשיעורים ברשת.

איך מתמידים בלימוד? חברותא: את יכולה לקבוע חברותא עם חברה או בן משפחה שכיף לך איתם וכך האחד מושך את השני ללמידה והלמידה מהנה ומועילה לשני הלומדים. שיעור: את יכולה למצוא שיעור בקרבתך שמעניין אותך וללכת לשמוע אותו קבוע כך שהשיעור יהיה חלק מהלו"ז שלך ויהיה לך קל ללכת אליו. חוץ מזה את יכולה לקבוע לעצמך זמן קבוע בשבוע או ביום שבו את לומדת ואחרי שתלמדי תצ'פרי את עצמך במשהו שאת אוהבת, ממש כמו שנותנים לילדים ממתק אחרי הלימוד או התפילה. בדרך הזו תגרמי לעצמך להתמיד בלימוד. עם הזמן ייתכן שכבר לא תצרכי את הצ'ופר הזה כי הלימוד יהיה קבוע ואולי אפילו תרצי ללמוד מתוך רצון אמיתי ללמוד. כמו שכתבתי לעיל, עצם העיסוק הקבוע בתכנים הקשורים לעבודת ה' כבר בונה בנו יראה מסוימת כי בכך אנחנו מבטאים שיש דבר נעלה שבשבילו אנחנו מפנים זמן מעיסוקנו הרבים וככל שנתמיד בלימוד הזה לאט לאט היראה הזו תתפתח ותשכלל אצלנו.

דבר נוסף שאת מעלה בשאלתך הוא ההשוואה לאחרים. את כותבת שיש לך חברות שגורמות לך לקנא ב"צדיקותן". יהיו שיגידו שזו קנאת סופרים המרבה חוכמה אך אינני חושבת כך. אין לנו שום דתומטר ושום יכולת לבחון עד כמה האחר צדיק או מחובר לתורה ומצוות. גם אם חיצונית נראה דבר מסוים, אין הכרח שהדבר הזה יהיה גם פנימי באותו אדם. אנחנו לא בוחני כליות ולב ולכן אין אנו יכולים למדוד את הצדיקות של הזולת. מעבר לכך, אין לנו שום צורך בכך! אין לנו שום עניין להסתכל בצלחת הרוחנית של חברינו. את בטח מכירה את האמירה של רבי זושא שאמר שכשהוא יגיע לשמיים, לא ישאלו אותו: למה לא היית משה רבנו אלא ישאלו: למה לא היית זושא? אנחנו צריכים למצוא את הדרך הנכונה לנו בעבודת ה' ובה להתקדם עוד ועוד בלי קשר לאדם כזה או אחר. לכל אחד יש הדרך המתאימה לו בעבודת ה', כמובן זו שבגבולות ההלכה, ועליו להתמיד בה ולהתפתח בה. למשל למישהי מסוימת מתאים להקפיד בשמירת שבת מעבר להלכות, למישהי אחרת בחרה להקפיד מאוד בכיבוד הורים, ומישהי שלישית מתמודדת ונאבקת עם מידת הענווה ומנסה שוב ושוב להכניע את הגאווה שבה. מישהי מהן צדיקה יותר מהשנייה? מאיפה לנו לדעת? כל אחת מתקדמת בנתיב הנכון לה בעבודת ה'. מישהי פעם הדגימה לי את העניין הזה באמצעות סולמות. לכל אדם יש סולם, בצבע שונה, באורך שונה, כמות שלבים שונה, מרחק בין השלבים שונה ולכן אין שום עניין להשוות בין הסולמות. על כן, על כל אחד לעשות 100% בדרך שלו ובדברים החשובים לו ולהשפיע על העולם מטובו ולא מטובו של האחר, מהטוב שהוא טוב בו.

עצה מעשית לעניין הזה הוא לחפש את הטוב שבך, את הדברים שאת טובה בהם, את המשימות שאת אוהבת לעשות ובהם להתמקד ולהועיל דרכם לך ולעולם.

מקווה שלא הלאיתי אותך, אולי כדאי שתקראי את התשובה בשלבים או שתחזרי ותקראי אותה יותר מפעם אחת. הלוואי שהדברים יועילו ותתקדמי מעלה מעלה בפן המיוחד לך בעבודת ה'.

מוזמנת להגיב על הדברים ולשאול עוד במייל שלי או באתר (במייל שלי יש סיכוי שאענה מהר יותר מהאתר)

כל טוב,

רינת rinathaber@gmail.com.