שאל את הרב

אמונה

הרב גלעד שטראוס הרב גלעד שטראוס 22/01/18 20:10 ו בשבט התשעח

שאלה

אני לא יודע מאיפה להתחיל כל כך אז אני אספר מההתחלה, אני בניתי לעצמי תדמית בעיני הקהילה שלי ובעיני הרבנים שלי בישיבה שאני הכי דתי שיש, אך בפנים פנימה תמיד היו לי סתירות כאלו ואחרות לתדמית שהצגתי לקהל וכיום אני לא רוצה בתדמית הזו יותר אך חושש בגלל הקהילה מה יגידו וכיו"ב ואני רוצה להשתחרר מזה, אך פה הסיפור רק מתחיל אני למדתי בישיבה נחשבת כמו שכתבתי היה לי כבוד מצד הרבנים בישיבה והייתי נחשב למדן פעם אחת רציתי להתחיל ללמוד חסידות פגשתי חבר שלי ושאלתי אותו אם הוא רוצה ללמוד חסידות ביחד הוא נענה ברצון וקבענו חברותא, אחרי כמה חברותות שמתי לב שאני מתעצבן מהחברותא הזו וזה בגלל שהוא הבין יותר טוב ממני הוא התחיל לדייק במילים מתוך מאמר החסידות ולהסביר לי כל מיני נושאים שלכאורה לא כתובים שם אך נמצאים שם בעומק, בגלל שהתעצבנתי אני ביטלתי את החברותא ועד היום הוא לא יודע למה בדיוק תמיד נתתי לו תשובה אחרת בקיצור נפנפתי אותו, אני שהייתי "גאון" הישיבה מבין בשטחיות זה לא היה מקובל עליי , מפה לשם אחרי כמה זמן שבתי ללימוד החסידות אך התחלתי ללמוד לבד ואחרי כמה זמן מהר מאוד הבנתי כמו אותו חבר שלי ואף יותר ממנו, אך דווקא בגלל זה, בגלל שהרגשתי שאני "כל יכול" זה מה שמוריד אותי מהדת לגמרי, התחלתי לשאול שאלות טובות והרגשתי שאני על גג העולם, ולאט לאט התחלתי לשמוע שירת נשים היה לי שכנה גויה שניסיתי להתחיל איתה אך זה ירד מהפרק כי היא אמרה שזה לא יסתדר שהיא נוצריה ואני יהודי אז היא אמרה בא נישאר כידידים, כידידים לא נשארנו כי הייתה לי תחושת החמצה מה איך אני התחלתי עם גויה, וכך זה נשאר כשהייתי פוגש אותה היינו סתם מדברים אך בלב שלי אמרתי אני לא שלה ואני לא רוצה להיות אפילו ידיד שלה, חזרתי קצת בתשובה עדיין כל זה כשעדיין הייתי בישיבה, אחרי כמה זמן שוב הצגתי משהו אחד אך הייתי משהו אחר התחלתי ללכת למועדונים הייתי יוצא מהישיבה בלילה נוסע וחוזר בבוקר ובגלל שהייתי "צדיק" בישיבה כל מתי שרציתי לצאת הייתי בא לרב והוא היה נותן לי אישור לצאת כל פעם בטענה אחרת אני צריך ליסוע כי לבן דוד שלי יש בר מצווה וכיו"ב והוא היה מאמין לי וכך הייתי יוצא בלילה וחוזר בבוקר עד שפעם אחת מישהו מהקהילה אצלנו ראיתי אותו במועדון שבו ישבתי והוא ראה אותי וכל כך התביישתי ולא נראה לי שהוא זיהה אותי בגלל שבדרך כלל אני הולך עם משקפיים והפעם הלכתי עם עדשות והוא אף פעם לא ראה אותי עם עדשות, כשחזרתי מהישיבה בשבת חופשה הוא לא שאל אותי שום דבר ואני לא יודע האם זה בגלל שהוא לא רוצה שידעו שהוא היה שם או בגלל שהוא חס עליי, שוב חזרתי בתשובה עברו כמה חודשים מאז עד לשבת האחרונה שהיה לי רגש חזק מאוד לחלל שבת אני כבר לא לומד בישיבה אני לומד במכללה עכשיו והייתי בבית כולם הלכו לישון בלילה ואני נשארתי ער זה לא שתכננתי את זה פתאום ראיתי את הטלפון שלי על השידה והלב שלי הלם בחוזקה אבל זה היה יותר חזק ממני הדלקתי את הטלפון וראיתי פורנו, (שזה עוד בעיה שיש לי שאני רואה דברים אסורים ומוציא שז"ל), היה לי כמה שניות של פחד לאחר שעשיתי זאת כיבית את הטלפון בחזרה והחזרתי אותו לשידה למקומו, אם לא הייתי מכניס לי את זה לראש ואומר לעצמי מה עשית וחוזר על המשפט הזה כמה פעמים זה לא היה מזיז לי הנה עברו רק שלוש ימים מאז ואני לא מרגיש שום דבר רע על כך, אני יודע שאני נמצא במקום רע אך אני לא מרגיש כך, למחרת כשהלכתי לבית הכנסת הדבר היחיד ש"הפחיד" אותי זה אם זה כרת או לא האם להדליק טלפון בשבת זה דאורייתא או לא ונפקא מינא לקידוש ליין וכיו"ב, שאלתי את הרב של בית הכנסת והוא אמר לי שלהדליק טלפון בשבת זה דרבנן כי זה סגירת מעגל חשמלי זה מוליד ועוד שכל הנורות במסכי החשמל היום זה לד ונורות לד זה מדרבנן. גם בכותבי שורות אלו אני לא מרגיש שאני צריך לעשות תשובה ואני לא רוצה לחזור בתשובה אך אני חווה קונפליקט גדול בין איך שאני נראה לבין מה שאני מרגיש בפנים אני ידען גדול ויודע ללמוד אך בין זה לבין הרגש ביהדות ובתורה ומצוות זה מבחינתי משהו אחר, מקווה שתשובתו של הרב תענה לי על התשובות שלי, בתודה מראש. ועצם זה שאני שולח לרב את השאלה הזו לא אומר שזה מפריע לי ולכן שלחתי אלא גם כשאני כותב זאת אני כותב ממקום של שכל נטו, וזה גם עניין שאני חושב שמפריע לי אני לומד חקירה בגלל שאני שכלתן וזה לא בגלל שאני לא מבין את התשובות כמו הטענה שאומרת למה לא ללמוד חקירה בגלל שאתה מבין את השאלות אך לא את התשובות, במקרה שלי אני מבין גם את התשובות.

לסיכום:

1. איך לגשר על הפער הזה בין התדמית שבניתי לעצמי לבין מה שאני באמת?

2. איך להחזיר את האמונה בה' אני כבר לא מאמין שהוא קיים.

3. אני יודע שאני צריך תיקון על החילול שבת הזה, אך לא מרגיש שאני רוצה לחזור בתשובה, מה לעשות?

4. עוד עניין שאני בגיל שכבר מתחילים לזרום הצעות לחתונה אך אני לא רוצה לעבוד על הבחורה כי רוצים להציע לי מישהי שבאותה רמה חיצונית כמו שלי ואני לא רוצה לגרום עוגמת נפש לבחורה, מה לעשות?

בבקשה לעזרה מה לעשות?

תשובה

בס"ד

שלום רב,

כל השאלות שלך עסוקות בסימפטומים, אבל כדי להירפא צריך לזהות את המחלה. התמונה שאתה מצייר אינה נדירה כל כך. אתה זוכה להערכה רבה על כישרונותיך בלימוד תורה, הערכה זו מנפחת את האגו שלך. לכן היה קשה לך ללמוד עם החברותא שהמעיט לך את האגו.

הגאווה שלך נסמכת על הכישרונות השכליים, לכן אתה נאחז בהם בחוזקה - אתה מדמה את עצמך לאדם שכלי מפני שבכוח ההסברים 'ההגיוניים' (כביכול) אתה מנסה להימלט מרגשות קשים שממלאים אותך עמוק בתוכך.

בסיפור האחרון שלך על הטלפון בשבת אתה מתמקד בטפל ונמלט מהעקר.

הבעיה לא היתה חילול השבת אלא הפורנו. זה הרעל האמתי.

אתה בכלל לא הזכרת את הפורנו במכתב הזה, אלא רק דרך אגב,

אבל יצר העריות הוא הזיהום האמתי שממלא את נשמתך.

זה אותו זיהום שמושך אותך למועדונים.

זוהי גם המשיכה שלך לשכנה הגויה - לא התאהבת בה - חשקת בה כפורקן ליצריך.

(היא כנראה הבינה זאת ולכן דחתה אותך).

אתה לא ער לנפילה שלך בשבי של יצר העריות.

כי הוא שולט עליך ללא ערעור.

עד כדי כך שולט עליך שאתה אפילו לא מעז להתמודד נגדו.

בפניה שלך אלי, בכל השאלות שלך (להלן) יצר העריות בכלל לא עלה!

1. איך לגשר על הפער הזה בין התדמית שבניתי לעצמי לבין מה שאני באמת?

2. איך להחזיר את האמונה בה' אני כבר לא מאמין שהוא קיים.

3. אני יודע שאני צריך תיקון על החילול שבת הזה, אך לא מרגיש שאני רוצה לחזור בתשובה, מה לעשות?

4. עוד עניין שאני בגיל שכבר מתחילים לזרום הצעות לחתונה אך אני לא רוצה לעבוד על הבחורה כי רוצים להציע לי מישהי שבאותה רמה חיצונית כמו שלי ואני לא רוצה לגרום עוגמת נפש לבחורה, מה לעשות?

בבקשה לעזרה מה לעשות?

לשמחתי אני רואה אור.

האור שמאיר לנו בחושך, הוא המצפון שלך.

הפניה שלך אלי באה מתוך רגש פנימי עמוק ועמום - שאתה בצרות גדולות.

הדבר מתבטא בשורה האחרונה שלך:

בבקשה לעזרה מה לעשות?

עליך להכיר בחומרת ההידרדרות שלך.

אתה צריך לדעת שהגעת לשפל, למדרגה נמוכה מאוד.

לא בזלזול בחברותא, לא בשקרים לרב, גם לא בחילול השבת:

לא במעשים שאתה עושה

אלא בכניעה הרוחנית ליצר העריות.

זו המחלה - כל השאר סימפטומים.

העולם הפנימי שלך צריך תיקון גדול - לפני הכל תיקון פנימי.

מה שמקשה עליך לראות כל זאת: האגו המנופח שלך.

האגו שלך הוא ההחלשה של מנגנון החיסון, הוא שמאפשר למחלה להתפשט.

אתה לא מסוגל לראות עצמך בעליבות, בשפלות.

אתה מגן על עצמך מפני התובנה הזאת.

לכן אתה גם לא מסוגל להרגיש - כי הרגש שלך ישדר לך את גודל הצער על עצמך.

אתה מסתגר בשכליות שלך כי היא מאפשרת לך לשמור על הדימוי שלך כחכם ומוצלח.

האור שמאיר לך הוא התודעה עמומה שעליך לחפש תיקון.

בכך אתה פתחת את הפניה שלך כאן: ברצון להסתלק מהתדמית שלך.

אתה מסביר שהקושי שלך לשנות תדמית הוא מול הקהילה.

זו לא האמת. גם זה סיפור שנוח לשכל שלך להמציא כדי להגן על האגו.

הקושי שלך לשנות תדמית הוא מול עצמך.

אתה לא מעז לראות את עצמך כפי שאתה באמת: נכנע ונשלט על ידי יצר העריות שבך.

העבודה שלך (כמו של כולנו) להתגבר על האגו,

להגיע לתודעה כנה אודות המצב הרוחני - מוסרי שלך.

אני מברך אותך שתצליח לבכות על עצמך,

מפני שזה יהיה הרגע שבו תתחיל לשנות כיוון.

מהיום שתוכל לבכות על עצמך תתחיל התנועה שלך כלפי מעלה.

נ.ב.

ממליץ לך לקרוא 'מעשה מחכם ותם' של רבי נחמן.

הוא מסביר שם היטב את הקשר בין כשרון שכלי מבורך, גאווה וכפירה.

כתבות נוספות