שאלה
--לעילוי נשמת אילן בן אברהם ולרפואת מרינה בת פאולינה--
בספר בראשית, רש"י פותח את פירושו לתורה בשאלה הידועה:
אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל.
משאלה זו ניתן להבין שהחל ממצוות קידוש החודש התורה עוברת מתורה של סיפורים שבתוכם מעט מצוות פרטניות לתורה שהיא ספר חוקים לכל העם ומטרתה להורות לעם ישראל "את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (שמות י"ח, כ').
מפרשת בא ואילך איננו פוגשים עוד במצוות בודדות אלא במסכת שלמה של חוקים ומשפטים. בפרשה זו בלבד מופיעות מצוות קידוש החודש, הלכות פסח, מצוות תפילין ופידיון בכורות.
אם כך, מדוע נתן לנו הקב"ה כל כך הרבה מצוות?
מפורסמים דברי בעל ספר החינוך בהרחבה על ביאור טעם של מצוות הפסח "ועצם לא תשברו בו":
דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
כלומר, על ידי העיסוק במצוות ובפרטי פרטיהן, ידבק לבנו בריבונו של עולם ובתורתו.
אך מתוך דברים אלו יכולים אנו להסיק שהמצוות הן אמצעי בלבד ושאין בהן ערך שלעצמן. ויתרה מכך, אם רק עשיית המצוות חשובה, האם ניתן לעשותן ללא כוונה, כמצוות אנשים מלומדה?
לכן יש לבנות נדבך נוסף לפיו "אחרי הלבבות נמשכים המעשים" שמשמעו הוא שעל האדם לשתף בהשגותיו הרוחניות גם את גופו, שנותן ביטוי ותבנית ולמאווי הנשמה בבחינת "ליבי ובשרי ירננו אל אל חי" (תהילים פ"ד, ג').
מנקודת מבט זו ניתן להבין מדוע האמונה אינה יכולה להיות פורחת באוויר מבלי לבוא לידי ביטוי במצוות ובמעשים טובים.
הנשמה העליונה, "בת המלך" אשר ירדה לעולם לשכון עם בבית אחד עם הגוף "בן הכפר", אינה בזה לגוף, אלא מבקשת היא להקימו מעפר ולמשוך אותו אחריה למען יוכלו שניהם יחדיו ולבקש מה' יתברך שישכין שכינתו כאן בארץ.
שבת שלום!
חברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו