להיות גרוש/ה עם ילדים בחג

שלומית אשר, גרושה עם ילדים, מצאה סמליות דווקא בשבועות. טור לא רגיל

חדשות כיפה שלומית אשר 28/05/17 18:52 ג בסיון התשעז

להיות גרוש/ה עם ילדים בחג
שבועות, חיטה, צילום: shutterstock

כמו נעמי, גם אני חוויתי אובדן.

כמו נעמי, גם אני נשארתי בלי אהוב.

כמו נעמי, שחיפשה רק איך לחזור לארצה,

גם אני מחפשת את תחושת ה "להרגיש בבית" שוב.


כמו רות, גם לי התפרק הבית.

כמו רות, גם אני הרגשתי במקום מגורי, נוכריה.

כמו רות, גם אני הזדקקתי למקום שקט לשים את הראש,

כמו רות, גם אני זקוקה לאהבה.


כי כמו רות, שיצאה ללקט שיבולים בשדה, כנערה פשוטה,

גם אני התחלתי מאפס, חזרתי לנקודת ההתחלה.

נעים מאוד, שלומית, אם חד הורית, גרושה.


חזרו הן נעמי ורות, אחרי טרגדיה מורכבת,

לארץ המולדת. למקור הנצחי.

ולמרות המורכבות והקושי האינסופי,

התעקשה רות והכריזה בפני חמותה, "עמך -עמי".


וכן, זה קשה, כי הבדידות כלל לא קלה,

והקידוש בשישי, ובמוצאי שבת ההבדלה,

והחגים, והילדים, ואת,

והעובדה שאתם כבר סוג אחר של משפחה..


אבל דווקא בחג הזה, שכולם לובשים צחורים

מקשטים את הבית בירק, מקפידים ללמוד לשם שמיים,

דווקא בחג כזה מיוחד, שמלא מאכלים טעימים,

וכאלה שמנצלים את החג למלחמות מים...


כי דווקא בחג הזה, שלא כמו נעמי, שביקשה מהסובבים "קראו לי מרה",

אני רוצה להידמות קצת לרות, גיבורת המגילה.

זו שמתעקשת, שיוצאת לשדה ללקט, שנלחמת, שחדורת מטרה,

רות המואביה, שמחפשת ואף מוצאת לעצמה, התחלה חדשה.

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן