כיפורים כ-פורים

בפורים ניתן לחוות את קודש הקודשים, יום אשר עולה במדרגתו אף על גדולתו של יום הכיפורים. זוהי חוויה עמוקה נעלמת וחבויה, ברם היודע לגלות את האור הנסתר של הפורים מבעד למסכות ולהסתרים

חדשות כיפה הרב רונן נויברט 22/02/13 14:27 יב באדר התשעג

כיפורים כ-פורים
בית הלל, צילום: בית הלל

"כל המועדים בטלים, וימי הפורים לא יהיו בטלים שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם“ (מדרש שוחר טוב, משלי ט')

"ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל… ר' שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל…" (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)

המדרשים הנ"ל תמוהים ביותר. במה זכה חג הפורים, אשר מצוותו מדרבנן, ואף אין בו איסור מלאכה, להעדפה על פני כל יתר חגי ישראל ובפרט על פני אלו שמצוותם מדאורייתא? אמנם ישנה דעה נוספת במדרש שגם יום הכיפורים לא יתבטל לעתיד לבא, אולם אף לשיטה זו עומדת בעינה התימה לגבי יתר החגים. מדוע כל ספרי הנביאים המתנבאים ומכוונים לימות המשיח יהיו בטלים ורק מגילת אסתר בה שם ה' אינו מופיע ולו פעם אחת, לא תתבטל לעולם?

מרחיקת לכת יותר הינה המימרא הידועה : "כיפורים כ-פורים". מקורה של מימרא זו בדברי המקובלים ע"פ המופיע בתיקוני הזוהר נז:"פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג", כלומר: יום הכפורים נקרא כן ע"ש חג הפורים, שכן עתיד יום הכפורים להיהפך ליום של עונג כפורים. על פי קביעה זו של הזוהר משמע שיום הכיפורים רק מתדמה, רק מתקרב במדרגתו לחג הפורים- היתכן?! כלום ניתן כלל להשוות את רגעי שיא הרוחניות בשנה, בדקות האחרונות לפני נעילת השער, בהן מכריזה כנסת ישראל קבל עם ועולם "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד", "ה' הוא האלקים", לחג הפורים שאינו מקודש אף באיסור מלאכה?

כפי שצוין לעיל, יסודו של חג הפורים הינו ההרמוניה שבין העולמות הסותרים. בחג הפורים אנו עסוקים בחול בשיאו - אכילה, שתייה, נהנתנות, אמנם מגלים אנו שניתן להגיע למדרגה בה גשמיות זו אינה סותרת את הרוחניות ולהיפך. כפי שהובא לעיל בשם הראי"ה קוק, הסיבה לכך היא שביום זה "אין הגשמי מתנגד לרוחני". זהו ההסבר לחשיבותו של חג הפורים על פני שאר המועדות. "בכל יום טוב, שעיקר התכלית של כולם שיהיה מקרא קודש להתענג על ה', לא יתכן להיות עסוק במלאכות חול… מה שאין כן היום שנהפכה הקללה לברכה, ואפילו עסוק במלאכה שם הוא מוצא אור הקדושה…" (עןלת ראי"ה ת"מ).היתר המלאכה בפורים מלמד דוקא על מדרגתו הגבוהה, המאפשרת למצוא בו את ההרמוניה השלמה שבין עולם הקודש לעולם החול.

יום הכיפורים הראשון אותו ציין עם ישראל, הוא היום בו נמחל לעם על חטא העגל ובו קיבל העם את הלוחות השניים. במובן זה, יום כיפורים הוא תיקון לחטא העגל. במה, אם כן, בא לידי ביטוי התיקון?

שורשו של חטא העגל, ע"פ הכוזרי, הוא בנסיון לחקות מודל שהיה קיים בקודש הקודשים - הכרובים. חטאתם של העם היתה בכך שעשו זאת "בלי שבאה על כך מצות האלוק"(כוזרי מאמר א' צ"ז). התעמקות בעניינם של הכרובים עשוי לשפוך אור על הסוגיה.

מקום משכנם של הכרובים היה כאמור בקודש הקודשים מעל ארון העדות, משם דבר הקב"ה עם משה רבנו - "ונועדתי לך שם מבין הכרובים". מהי משמעות המושג "קודש הקודשים"? המושגים "קודש" ו"חול" ניתנים להגדרה באופן פשוט למדי. הקודש מגדיר כל דבר המובדל ומופרש מענייני החומר ומקושר באלקות, בעוד החול כולל מושגי חולין אשר אינם מחוברים לאלקות. מהו אם כן קודש הקודשים? הרב קוק מגדיר את המושג קדש קדשים בזו הלשון: "יש עולם של חול, ועולם של קודש… העולמים סותרים זה את זה. כמובן, הסתירה היא סובייקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין עולם החול ועולם הקודש, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים" (אורות הקדש ב', שי"א). ע"פ הרב קוק, קודש הקודשים הוא חיבור בין עולם הקודש והחול, היכולת להתעלות מעל סתירות העולם ולגלות שהקודש והחול אינם סותרים זה את זה, אלא מביאים בחיבורם העמוק והטהור, לשלמות הגדולה ביותר.

כזה היה גם מקומן של הכרובים. ע"פ חז"ל, הכרובים היו בדמות של תינוק ותינוקת אשר היו מעורים זה בזה, כלומר: מדובקים ומחוברים בצורת הזיווג האינטימית. (רש"י שמות כ"ה י"ח, רש"י יומא נ"ד.). הרעיון הנ"ל בא לידי ביטוי בשיא עוצמתו במדרש הבא: "בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובין המעורים זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?! מיד הזילום, שנאמר: כל מכבדיה הזילוה, ראו ערותה" (יומא נד: ) במבט פשטני, מקומן של הכרובים לא יכירנו בבית המקדש, ובודאי שלא בבית קודשי הקודשים, לשם זכה להיכנס הכהן הגדול אחת בשנה בלבד. ברם, זהו שיא עומקה של היהדות. על פי תפיסת היהדות, קשר ברית בין זכר ונקבה, כאשר מופיע בצורתו הטהורה והקדושה, הינו חלק אינטגרלי מעולם הקודש וממילא מקומו יחדיו עם ארון הברית בקודש הקודשים. על כך מרמזים דמות תינוק ותינוקת שעדיין לא טעמו טעם עבירה. התורה בחרה דווקא בחיבור זה של הכרובים, לסמל את קשר האהבה הנצחי והטהור בין כנסת ישראל לקב"ה. באופן דומה, מלמדנו שלמה המלך על אהבה זו שבין הקב"ה לכנסת ישראל באמצעות תיאורי האהבה הגשמיים ביותר. "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא...שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶש קדשים" (משנה מסכת ידים ג' ה'). זהו קודש הקודשים גופא - יכולת החיבור בין אהבה טהורה, זהב וכסף לבין ארון העדות. חיבור זה בא לידי ביטוי גם בעבודת הקטורת (קטר=קשר) בקודש הקודשים, המערבת סממנים שריחם טוב עם סממנים שריחם רע - קודש וחול.

מאחר וקודש הקודשים הינו יסוד הקשה לתפיסה, בשל השגתינו המצומצמת, לכן רק הכהן הגדול, שהיה גדול מאחיו לא רק ברוחניות אלא אף בנוי בעושר ובכח (גמרא יומא י"ח.), יכול היה להכנס לשם. הוא האדם היחיד שהיה לו הכח האמיתי להבין וליישם את קודש הקודשים, על פי דמותו ותכונותיו הרוחניות והגשמיות.

בני ישראל, רצו גם הם לעבוד ולהדבק בקב"ה מתוך עולם החומר. את זו בקשו הם בדמותו של עגל הזהב אשר אמור היה לשמש ככרובים, אמצעי חומרי להדבק בקב"ה. העם מנסה דרך הזהב, האכילה והשתיה לדבוק בשכינה, לאחר שמנהיגם משה נעלם: "וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" (שמות ל"ב ו'). ברם, נפילת העם היתה ברגע בו הופר האיזון הדק, בין חיבור הקודש והחול : "…ויקומו לצחק". מהו לצחק? מסביר רש"י ע"פ המדרש (בראשית כ"א ט): "לשון ע"ז… ד"א לשון עריות… ד"א לשון רציחה…". העם נופל ושוקע בעולם החומר עד כדי ביצוע שלוש העבירות החמורות ביותר.

יום כיפורים הוא התיקון לסטייה מהדרך אשר נגרמה בחטא העגל. יום זה הינו תשובת המשקל לחטא העגל. כתיקון לאכילה ולשתייה בחטא העגל, איננו אוכלים ואיננו שותים. כנגד הציחוק של חטא העגל, אנו לא מצחקים - איסור תשמיש המיטה. כנגד ההתפרקות של "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב", אנו נכנסים ליום הרציני וה"ממוסד" ביותר אשר אינו מאפשר כל התפרקות. יום הכיפורים, הינו יום של התנתקות מן העולם הזה ודבקות מוחלטת ברוחניות ובאלוקים. ברם, בפורים מגיעים אנו למדרגת תיקון גבוהה יותר. אנו לוקחים את האכילה והשתייה והופכים אותם לעיקר מצוות היום. כנגד האכילה של חטא העגל, מקיימים אנו את מצות סעודת פורים. כתיקון לשתייה של החטא, מקיימים אנו מצות שתייה של: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז:) . מול ה"עגל מסכה" לובשים אנו מסכות ומגלים דרכן את הקב"ה. במקום ההתפרקות של חטא העגל חווים אנו התפרקות של קדושה. אם ביום הכיפורים, רק כהן גדול, בפעם היחידה בשנה, נכנס לבית קדשי הקודשים, בפורים כל אחד מסוגל להגיע למדרגת קודש הקודשים.

יסוד זה נרמז במגילת אסתר, אשר תחת המעטה החיצוני שלה מוטמנים סודות נסתרים. אסתר חוששת להכנס לחצר המלך הפנימית שהרי: " כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה..." (אסתר ד' י"א). הכינוי "המלך" במגילה רומז כידוע לקב"ה אשר בחצרו הפנימית, בקודש הקודשים, כל הנכנס ללא רשות - אחת דתו להמית: " דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ,וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת..."(ויקרא ט"ז ב'). למרות זאת מעיזה אסתר ונכנסת פנימה אל קודש הקודשים של המלך, "ביום השלישי" - יום המוכן לקדושה (כמו בפרשת העקידה ובמעמד הר סיני). ביום זה לובשת אסתר בגדי מלכות כבגדי הכהן הגדול ומגלה את "המלך" היושב על כסא מלכותו: " וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הבית" (אסתר ה' א'). אסתר סללה לכולנו את הדרך ביום קדוש זה להכנס אל "חצר בית המלך הפנימית, נוכח בית המלך --- אשר לא כדת",דבר השמור רק לכהן הגדול ביום הכפורים וכך כתב בעל השפת אמת: "...כי ביום הכפורים נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ועל זה כתיב ואל יבוא בכל עת רק ביום מיוחד וע"י תענית כל בני ישראל ועניתם את נפשותיכם. ובימי הפורים כתיב 'אבוא אל המלך אשר לא כדת' במקום שאין רשאין לבוא בכל עת. רק בפורים ניתן רשות להתגלות אור הנעלם בכל עת".

זוהי גדולתו של חג הפורים, היום בו ניתן לחוות את קודש הקודשים, יום אשר עולה במדרגתו אף על גדולתו של יום הכיפורים. זוהי חוויה עמוקה נעלמת וחבויה, ברם היודע לגלות את האור הנסתר של הפורים מבעד למסכות ולהסתרים , זוכה הוא לחוויה "מעין עולם הבא".

הכותב הוא מנכ"ל ארגון רבני ”בית הלל“ ורב קהילת "אהל ארי", רעננה.