"חוק יסודות המשפט" אשר מבסס את השימוש בחוקי המשפט העברי במסגרת חוקים בהם עוסק בית המשפט העליון בישראל, רוקן מכל תוקן ויישום - כך טוען ראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ד"ר מיכאל ויגודה, בראיון לעלון "גילוי דעת" שהתפרסם בשבת האחרונה.
ד"ר ויגודה טוען בראיון כי החוק, אשר עיגן החל משנת 1990 את מעמדו של המשפט העברי כאחד מיסודות הפסיקה בבתי המשפט בישראל, נותר ללא כל שימוש בשנים האחרונות והפך מיותר לחלוטין. כידוע, החוק קובע כי במידה והדין הישראלי איננו מתייחס לחוק, יוענק מעמד מיוחד ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" כמקור לפסיקה.
אלא שבראיון טוען ד"ר ויגודה כי "החוק לא חולל שום מפנה ונותר כאבן שאין לה הופכין. בתי המשפט, ובמיוחד בית המשפט העליון, דאגו לרוקן את החוק הזה מכל תוכן ומכל יישום. למעשה, שופטים שיש להם זיקה למקורות לא חיכו לחוק הזה כדי לשאוב ולהיעזר בדין העברי, ושופטים שאין להם זיקה וידע לא התחילו לעשות כך אחרי החוק".
לדבריו, בשנים האחרונות חל שינוי מסוים ביחס אל החוק, כשבערכאות הנמוכות ישנם יותר שופטים המתייחסים למקורות העבריים בפסיקה. ד"ר ויגודה מצביע בראיון על כך כי השינוי קשור, לפחות בחלקו, גם לפרישתו של אהרן ברק מנשיאות בית המשפט העליון. "לא יעלה הדעת שבמדינה המגדירה עצמה כיהודית ודמוקרטית, השופטים שאמורים לבטא את ערכי התרבות של המדינה יהיו מנותקים ממקורות היניקה התרבותיים של עם ישראל", טוען ד"ר ויגודה.
עוד טוען ד"ר ויגודה כי אמנם ריבוי הדעות בהלכה מהווה "עקב אכילס" ביישומה במשפט האזרחי, אך לדעתו זהו "נכס תרבותי יקר שיש להשתמש בו". לטענתו של ד"ר ויגודה, "גם על פי המשפט העברי יש מקום למוסד שיבקר את מעשי השלטון - הסנהדרין. גם במשפט העברי הרוב לא יכול לעשות כרצונו. השאלה היא לא האם יש מקום למוסד כזה, אלא איזה גוף יעשה זאת, מהם הכללים שמנחים אותו. על זה אפשר ורצוי לדון - על-פי איזו מערכת ערכים מבקרים את תקינות החוקים, מהו ההרכב הרצוי של אותו גוף".