פסק מוזר: רבנית אחת הציעה שהלכות נדה נקבעו בזמן שהציפייה מהחיים הזוגיים היתה שונה מעכשיו, והיום יש צפייה לחברות נפש בין בני הזוג. ישנם שלושה סוגים של מגע: א. מגע של עזרה ונחמה. ב. עזרה של חיבה. ג. עזרה של אינטימיות. לכן אולי אפשר להתיר היום מגע בשבעה נקיים במקרים של עזרה ונחמה כגון בזמן משבר או דכאון, או בזמן לידה.
תגובה:
א. אין שום הוכחה שהציפייה הזוגית היא שונה היום מהעבר, הרי מימי קדם היחס של בני הזוג נקרא "רעים האהובים", כלומר חברות נפש!
ב. יש כמה נימוקים בפוסקים לאיסור נגיעה בזמן נדה ושבעה נקיים, ואין הבדל ביניהם, וכל אחד מספיק: א. נגיעה עלולה להוביל להוצאת זרע לבטלה. ב. עצם ההנאה מאישה נדה אסורה. ג. אי שמירת נגיעה רק תקשה על שמירת הטהרה. כשאדם מתרגל שאסור לגעת, אז יותר קל לו לשלוט בעצמו. ד. מי שמקפיד על הדברים האסורים ,יוכל לשמוח יותר מהדברים המותרים (עיין שיעורי שבט הלוי – הלכות נדה סי' קצ. טהרת הבית להג"ר עובדיה יוסף ח"ב סי' יב. דרכי טהרה להג"ר מרדכי אליהו פ"ה).
ג. אין אף מקור בהלכה שמבחין בין סוגים שונים של מגע.
ד. הגמרא שבת (יג, א) דווקא מדגישה את חומרת המגע בזמן שבעת הנקיים, מתוך ידיעה שישתדלו לפגוע בחומרתו: "מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה, וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, - ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת את תפיליו, ומחזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמרה להם: כתוב בתורה, כי היא חייך ואורך ימיך. בעלי ששנה הרבה, וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם אומר לה תשובה.
"פעם אחת, התארח והתאכסן אצלה אליהו הנביא זכור לטוב, והיתה משיחה לו כל אותו מאורע.
אמר לה: בתי, בימי נידתך (דהיינו, בימים אחרי של ראיה ) מהו אצלך? אמרה לו: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. אמר לה: בימי ליבוניך (דהיינו, בשבעת הימים שסופרת לאחר מכן) מהו אצלך? אמרה לו: אכל עמי, ושתה עמי, וישן בקירוב בשר ולא עלה על דעתו דבר אחר.
אמר לה: ברוך המקום שהרגו ושלא נשא פנים לתורה. שהרי התורה ציותה: ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב, עד שתבוא במים.
ה. מעשה בחתן צעיר שבא אל רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק ואמר לו שקשה לו, כיון שרק מחצית חודש "עת לחבק" ומחצית חודש "עת לרחוק מחבק, ואז הוא חש מצוקה. השיב לו רבנו: ראה את הנאמר: "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה" וכו' – הנישואים אינם רק חיבוק ונישוק, אלא לפני הכל קשר נפשי של אהבה ואחווה ושלום ורעות, דבר השווה בכל הזמנים.