חבר שפגשנו בהמשך המסע תיאר את ההתחלה של טיפולי פוריות במילים אלה ''חשבנו שיוצאים לסיבוב בפארק, סיבוב קצר ותיכף חוזרים''. אצלנו המצב היה יותר מסובך כי הבנו שצריך הרבה סיעתא דשמיא אבל עדיין , סיבוב קצר וחוזרים בידיים מלאות. המילים של הרופא שקבע את הפרוטוקול והמלל של אחיות ריחפו להם באוויר של חדר מלא תמונות של תינוקות . אני לא הייתי מרוכזת בכלום חוץ מהעובדה שצריך להזריק לבד בבית כמעט חודש, בעודי תוהה באיזו גודל המחט, אני שומעת שבסוף כל הזריקות יש הליך שאיבת ביציות בהרדמה מלאה בחדר ניתוח.
כשיצאנו מהאחיות ראיתי במחלקה תור של נשים , כל כך לא רציתי להיות חלק מהן. בעצם, היה לי ברור שלעולם לא אהיה חלק מהן כי אנחנו רק לסיבוב קצר וגמרנו על כל הסיפור הזה.
את הזריקה הראשונה אני לא שוכחת, את המאות שבאו אחריה שכחתי כמובן אבל אותה לא. מכל הימים שבלוח השנה, זה נפל על חתונה של גיסי. עוד בבית מרחתי את משחת האלחוש וכיסיתי בניילון, שנים אחרי אגלה את פטנט הקרחון אבל אז המשחה ואני היינו חברות טובות. אחרי החופה חמקנו בחן לפינת מסתור. בעלי חדור בביטחון ואמונה אחז במזרק, שבר את האמפולות, ערבב את החומר הלבן עם הנוזל שעד היום אני לא בטוחה מהו. אני מצידי ניסיתי לבדוק אם המשחה פעלה . הרופא הבטיח לי שאוכל לכבות על האזור המורדם סיגריות ולא ארגיש דבר. טוב, סיגריות אני מעדיפה לכבות בדרכים אחרות אבל המחט הזו שאסף מחזיק נראית לי מאיימת מאוד. אני אכניס את הדבר הזה לתוך העור שלי? ! משהו לא בסדר בתמונה הזו. המוזיקה הרועשת שהחלה להתנגן בחוץ סימנה לי שאין זמן למחשבות . אסף חייך אליי והושיט לי את המזרק, המשכתי להסתכל עליו גם כשלחצתי על הבוכנה ורוקנתי את החומר לתוך גופי. המחט השאירה בבטן סימן אדום ושורף, אבל זה היה כבר לגמרי שולי. הייתי גאה בעצמי וידעתי שאסף חושב שאני גיבורה באותו הרגע וזה היה הסוד שלנו.
כשיצאנו החוצה כעבור רבע שעה והצטרפנו למעגל הרוקדים, היינו מרוצים שהתגברנו על המחסום ושמחים שעוד פחות מחודש ניכנס להריון. זה היה ברור, לא הייתה שום אופציה אחרת. השמחה של חתן וכלה, התזמורת הצטרפו להרגשה הטובה. הרי לא ייתכן שנזריק כל יום ופעמיים ביום, שנקום ב5 בבוקר למעקבים ובדיקות דם, שנעבור הרדמה והתאוששות וכלום לא ייצא מזה. אין מצב, אין לזה היגיון ולא צדק וזה גם לא אופציה. היינו נחושים ומאמינים. הייתי זקוקה לאמונה הזו כמו לחמצן, הרגשתי איך היא נושאת אותי דרך כל הדברים האלה שבחיים אבל בחיים לא חשבתי שאי פעם אצטרך לעבור. סיבוב קצר ותיכף חוזרים...