-אמא, את פמיניסטית?
-כן.
-מה זה פמיניסטית, אמא?
-פמיניסטית זו מישהי (או מישהו - יש גם גברים פמיניסטים, כן כן...) שמאמינה שגברים ונשים (ובכלל, כל בני האדם) נולדו שווים. ולכן כולם צריכים לקבל חינוך שווה. כל אחד על פי הכישרונות המיוחדים שלו - אבל בלי לקבוע מראש שבן חייב כדור וקוביות ובת - בובות, ובהמשך - שבנים יותר מוכשרים מבנות במתמטיקה ומדעים ובנות מוכשרות יותר בספרות ואומנות. כולם גם צריכים לקבל הזדמנויות שוות בעולם, וזכויות שוות. שכר שווה בעבודה, למשל. סמכויות שוות בקביעת החוקים, למשל. כן, גם כשזה נוגע לחוקים "שלנו" - ההלכות, הגזרות, המנהגים. כולם צריכים לקבל מקום בבית הכנסת. לא כיסא מרופד בקטיפה - מקום שבו אפשר להתקרב לאלוקים - בתפילה, בשירה, בלימוד, בטקס.
-אמא, למה את פמיניסטית? לא טוב לך בחיים?
כן ולא. יש לנו את הבית שלנו, שאבא ואני מנהלים תוך הקשבה וכבוד ושיתוף פעולה. יש בחיי הרבה מאד אנשים ונשים שמבינים את הצורך בשוויון. אבל יש עוד מה לתקן בעולם הזה. נכון, התקדמנו המון - ממצב שבו אישה נחשבה לבת חסות של הגבר. פעם, לפני כמה מאות שנים, אישה לא יכלה לחיות ללא גבר תומך, מגן ומפרנס. אישה לא יכלה להחזיק ברכוש משלה. נשים רבות מצאו את עצמן לכודות בנישואין רעים או אלימים בלי יכולת להיחלץ מהם, כי האפשרות האחרת הייתה - פרידה מהילדים שלה, חיים ברחוב, ירידה לזנות, ואפילו מוות ברעב. אישה לא יכלה לבחור - בטח שלא להיבחר. נשים לא למדו לקרא ולכתוב. בזה דווקא המצב של הנשים היהודיות היה טוב יותר - אבל גם להן לא הרשו ללמוד גמרא, למשל - ובוודאי לא לפסוק הלכה.
-רגע, זה מותר שאישה תהיה פוסקת הלכה?
זה קצת מסובך עדיין. את מבינה - עד לא מזמן רק גברים למדו ברצינות ופסקו הלכה - כי ככה היה גם נהוג בכל העולם - גברים שימשו מתווכים בין אלוקים לבין הנשים, גברים קבעו עבור נשים "מה השם רוצה מהן", ונשים הקשיבו. אז גברים גם פסקו עבור הנשים איך הן חייבות להתלבש, באלו תפקידים מותר להן לשמש, מה הן יכולות ללמוד, אפילו מה הן יכולות להבין. אבל כל העולם התקדם למקום שבו אישה יכולה ללמוד ולהבין בעצמה מה תפקידה, מהם חובותיה ומהן זכויותיה. וזה קורה גם אצלנו, לאט לאט. נשים לומדות, נשים מלמדות, ונשים גם מתחילות לפסוק. זה עדיין נחשב למאד "חתרני" ו"לא מקובל". אבל זה קורה.
-אז אמא, לא יותר פשוט לך פשוט לעשות מה שאת רוצה? לא להיות מחוייבת להלכה? אם גברים קבעו את כל החוקים הלא הוגנים הללו פעם, ועושים כזה "עניין" מלשנות אותם היום - למה את צריכה להקשיב?
-בואי ואענה לך מתוך ההגדה. ואם כבר אנחנו בשיחת אם ובת - בואי נתייחס לארבעת הבנים (הנה, תראי - גם זה למשל, עניין של תרבות: בן הוא ממשיך השושלת, בת תתחתן בבוא היום ותחיה על פי מה שיקבע האיש שלה. והוא גם יעביר את המסורת הלאה... ).
חכם מה הוא אומר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם?
מה אומרת הבת החכמה? אני חלק מהיהדות, שמירת המצוות היא חלק מהזהות שלי כי אני מאמינה שיש כאן משהו גדול ממני. אבל עם השנים ה"משהו" הזה התכסה בדעות קדומות, בסטיגמות, בפחדים, באינטרסים, בנורמות שהיום כבר אינן קיימות. אז אני רוצה ללמוד הכל מההתחלה, ולברר בזהירות גדולה כל חוק וחוק, כל הלכה והלכה. לבנות קומה נוספת מעל חוכמה בת אלפי השנים שצבר העם היהודי: קומה שתשמר את דבר האלוקים, וגם תהיה רלוונטית לדור שלנו.
רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם?
מה אומרת הבת הסוררת? בשביל מה אני צריכה את כל זה? אם ההלכה לא מדברת אליי, אם החוקים שלי משפילים אותי ולא מאפשרים לי שוויון בחיים בכלל ובחיים הדתיים בפרט - אז אני שוברת את הכלים. לא רוצה.
אני מבינה את הכעס של הבת הזו, ובמקום סוררת אקרא לה מעכשיו "כואבת". כואב לה, והמילים שלה כואבות לסביבה שלה. אבל אם היא תדע להקשיב למה שמתחת לכעס, היא תפנה את הכוחות שלה לתיקון. זו עצתי לבת הכואבת: תאמיני שאלוקים לא רוצה שתסבלי. הוא זה שקבע: "וחי בהם". תאמיני בכוחות שלך, ונצלי אותן ללימוד ולתיקון.
תם מה הוא אומר: מה זאת?
הבת התמה עומדת נבוכה. משהו לא מסתדר לה, אבל היא לא יודעת לומר - מה בדיוק. היא מרגישה את הפער בין הכתוב לבין החיים, בין העולם ה"חילוני" שבו נשים שופטות ומכהנות בכנסת לבין ההלכה שקובעת שלא נותנים שררה בידי אישה, בין המרחב הציבורי ה"כללי" שבו לנשים יש זכות ביטוי עצמי לבין בית הכנסת שבו נשים הן רק צופות. היא מרגישה, והיא מבולבלת. הבת הזו צריכה לחקור וללמוד - אחרת יהפוך הבלבול שלה לכעס וגם היא תשאל "מה העבודה הזאת?".
וישנה גם הבת שאינה יודעת לשאול - הבת הלא מודעת, קורבן של נסיבות. היא ילדה טובה. היא פשוט עושה את מה שאומרים לה, ומשלמת מחירים כבדים. הבת הזו צריכה ללמוד לשאול שאלות, והבנות האחרות צריכות לסייע לה. ללמד אותה להטיל ספק, להבדיל בין חובה דתית לבין סטיגמות, מוסכמות, פחדים. לעודד אותה לא לפחד מהרמת גבה חברתית לנוכח כל מי ששונה.
-אמא, בלבלת אותי לגמרי.
-למה, אהובה?
-כי אני אוהבת את כל הבנות, לפעמים אני חכמה, לפעמים אני כועסת או מבולבלת, ולפעמים אני גם מקבלת את מה שאומרים לי.
-זאת בדוק הדרך לחירות, בתי. לא "להינעל" בתוך זהות אחת, לא לפחד להסתכל על העולם באומץ. לא לפחד לחקור, לשכנע ולפעמים גם להשתכנע... אני בטוחה שלך יהיה עולם טוב יותר משלי, כמו שלי יש עולם טוב יותר מקודמותיי.