אני דתייה, רווקה בת 22, שלא אוהבת להגדיר את עצמי בהגדרות כלשהן. לא לייטית ולא חרדלית. אך משום מה אנשים נוטים לשאול אותי איזה מן דתייה אני.
בחור אחד שהציע לי לצאת שאל אותי: "תגידי איזה מן דתייה את? את מבני עקיבא?”. השבתי לו: "כן..” והוא השיב לי בעמדה נחרצת. "מצטער לומר לך, אני לא אוהב בנות מבני עקיבא, הן יותר מדי דוסות".
אחרי המשפט הזה ידעתי שצריך להגיד לו "שלום ולא להתראות..”. מה זה משנה לו אם הייתי בבני עקיבא או לא? זה פוסל אותי בגלל הדתיות שבי? ממתי יש הגדרה ל"דתיות"? יש מילה כזאת באבן שושן? אין לי בעיה שכל בן אדם אוהב להגדיר את עצמו בדרך המתאימה לו - דתי כזה, מקפיד פחות, מקפיד יותר. אבל אני צריכה להקפיד רק בגלל כולם?
והשאלות חוזרות על עצמם: "אם אני דתי לייט זה לא מספיק דתי מבחינתך או יותר מדי דתי?”, מישהו שאל אותי. הסתכלתי עליו בתמיהה: "מה זה בכלל משנה?”. זה לא אמור להפריע מבחינה זוגית. או שזה אולי כן אמור להפריע לי?
במצב הזה לא נתקלתי רק בתחום הדייטים אלא גם אצל חברותי. אחת התחילה להתחזק ולשמור מצוות יותר לחומרה. זה לא שלא הייתה דתייה קודם לכן אבל היא התחזקה, הולכת יותר לשיעורי תורה. אני קוראת את הרב שרלו והרב אבינר. והיא מתפללת בשבחו של הבאבא סאלי. לא שאני מזלזלת, זוהי בחירה שלה. אבל בכל זאת גם החברות בינינו השתנתה. במיוחד מכיוון שאנחנו לא עושות כל דבר יחד, היא הולכת לשיעורי תורה, ואני קוראת ספר טוב של מיכה גודמן או משהו בסגנון יהדות. אבל עדיין אנחנו חברות.
למרות זאת מדי פעם מגיעים המבטים שננעצים כשאני שולחת לה תמונה של החצאית חדשה שקניתי לכבוד החג בווטסאפ: "נו איך היא?”, אני שואלת והיא עונה לי תשובה מגומגמת: "יפה אבל היא לא קצרה מדי?”. באותו הרגע התחלתי למדוד עם סרגל את אורך החצאית, וגם על הגוף. עד איפה היא מכסה? איפה היא מסתיימת? השבתי לה שהחצאית בסדר גמור והיא ארוכה מספיק באישור של הרבי .
בצד השני של המדרס יש לי חברה, שבוא נאמר הרבה יותר פתוחה ממני. קצת התרחקנו ולאחר זמן מה שאלתי אותה מדוע. בתשובה אמרה לי החברים: "פשוט חשבתי שזה לא יתאים לך שאני אוהבת לצאת לברים מדי פעם, וללכת עם מכנס. זה גם חטא?”. ואני תוהה מה לענות לה.
אז או שאני דתייה לייטית חוטאת לגבי החברה הראשונה, או שאני יותר מדי דתייה שלא מסוגלת עדיין ללכת עם מכנס. או שאני לא מספיק דתייה, או שאני דתייה מדי.
אז מה אני בכלל? את השאלות שהם שואלים הם צריכים לשאול את עצמם ואנו את עצמנו: "מי גרם לנו לחשוב ככה?”, מי החדיר לנו למוח את ההגדרות האלו, שאין בהם כלום חוץ מתווית. אני מי שאני בלי תווית. אני דתייה. יש למישהו בעיה בעיה עם זה?