על גישתו של הרב עובדיה יוסף למעמד האישה הדתית

מחד ניהל מלחמת חורמה נגד נשים ספרדיות המברכות על נטילת לולב, ומאידך התיר לאישה לקרוא במגילה עבור הציבור בשעת הצורך. הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי על דמותו הרגישה והעוצמתית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל

חדשות כיפה מיכל טיקוצ´ינסקי 14/10/13 09:24 י בחשון התשעד

על גישתו של הרב עובדיה יוסף למעמד האישה הדתית
שס, צילום: שס

בפתח ספרו של הרב בני לאו, "ממרן עד מרן", מובאים בקצרה קורות חייו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. שם מובא שיצירתו הספרותית הראשונה של הרב נכתבה כשהיה בן תשע. צעיר לימים ותלמיד בתלמוד תורה של אגודת ישראל בירושלים. הוא כתב הערות לספר ראשית חכמה לרב אליהו די וידאש וכך כתב בהקדמה: "בהיות שהייתי בן תשע שנים השמעתי לרב הגאון הגדול מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו ר' שלמה עבו שליט"א ולרב הגאון ר' עמרם בלוי את המשניות של מסכת שבת, פסחים, אבות, סוכה, מכות וגם גמרא מסכת בבא מציעא פרק 'שנים אוחזין' ו'אלו מציאות' ו'המפקיד' ו'הזהב', בעל פה. לכן נתנו לי הספר הזה במתנה בכדי ללמוד בו ואנכי הדל העירותי כאשר השיגה ידי".

מתוך הדברים מתגלה דמות של ילד מחונן שזכרונו הפנומנאלי מסייע בידו להגיע לרמת בקיאות שקשה להתחרות איתה גם אחרי שנים רבות ביותר של לימוד תורה. ככל שהילד גדל והופך נער ובוגר מתרבים החיבורים התורניים שהוא כותב. הוא שולח ידו בכתיבת דרשות, חידות, פירושים ולבסוף הוא פותח גם ביצירה ההלכתית שלו. ביסודה עומד הרצון העז ל"החזיר עטרה ליושנה". ככל הנראה כמה משמעויות לעקרון המנחה הזה. אחת מהן היא הכתרת מרן השולחן ערוך כפוסק מכריע, בשלב הראשון עבור הספרדים. לדעתו, עם השנים נטו הספרדים ללכת אחר פסיקותיו של הבן איש חי, שהיו מושפעות מן הקבלה. הרב עובדיה ראה לעצמו משימה לחזור לפסיקות השולחן ערוך. ברקע עמדה גם המחשבה שהרב יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, הוא ה"מרא דאתרא" של ארץ ישראל. וככזה פסיקותיו מחייבות את כלל תושבי ארץ ישראל. עם זאת, בפסיקותיו הוא מחלק פעמים רבות בין החיוב ההלכתי של האשכנזים לבין זה של הספרדים. ולכן, גם האשכנזים נסמכים על פסיקותיו.

גאונותו, עוצמת תקיפותו וידיעותיו המקיפות, היכרותו עם ספרים אזוטריים ביותר, וזכרונו המדויק הפכו כל תשובה שלו למהלך למדני ארוך, מלא בפרטים וגדוש בראיות מן הספרות התורנית לענפיה. איש לא יכול היה להתחרות בתוצרים התוססים והעשירים שהוציא מתחת ידו. וכך הפך לאחד הפוסקים הגדולים יותר בדורנו. קצב כתיבתו אִפשר לו להוציא אלפי תשובות ארוכות מתחת ידו, ומי שחפץ בסיכום מדויק של כלל מקורות ההלכה יפתח את תשובותיו ויגלה את נתיב ההליכה.

הציבור הרחב אינו מכיר את צדדיו החינניים כגון העובדה שהאיש תיעד כל אירוע בחייו, מגיל צעיר ביותר. המחברות הרבות שכתב כזיכרונותיו שמורות בביתו ובבית ילדיו וחלקן המועט הוצא החוצה. וכן, אין מכירים את עוצמת חידושיו המובאים בשיטתיות בפסקיו. פרסומו ברבים בא לו בעיקר בשל הפנייה לשילוב של תורה ומעשה, שבא לביטוי בהקמת תנועת הספרדים שומרי תורה, מפלגת ש"ס. תמיכתו במפלגה, מעורבותו בהנהגתה, זקפה את קומתם של יוצאי עדות המזרח, אך גם הבליטה את הצדדים המעשיים והפוליטיים של הרב. רק מי שהעמיק בכתביו יודע להעריך את הדמות ואת פועלה המרכזי. ללא ספק פסיקותיו היו תקדימיות, הוא היה פוסק עצמאי וחד, ולא חשש מלומר את עמדותיו ולבצר אותן כך שיקשה על החפץ בכך, לחלוק עליו.

רגישות מופלאה

מעניין לעקוב אחר פסיקותיו שנגעו לנשים ולמעמדן. מחד, הוא ניהל מלחמת חורמה בתופעה של נשים מזרחיות שבירכו על נטילת לולב, וכן על שאר מצוות עשה שהזמן גרמא. בעניין זה קיימת מחלוקת בין האשכנזים הפוסקים כרבינו תם, שסבר שנשים שמקפידות על קיום מצוות עשה שהזמן גרמא, למרות שהן פטורות מן המצווה, כיוון שמנהגן לקיים את המצווה הן רשאיות לברך עליה. לעומת זאת, הפסיקה הספרדית היא שנשים אינן מברכות כיוון שאינן מצוות.

הרב עובדיה הצביע על כך שבשלב מסוים חל שינוי במנהג הנשים הספרדיות בעקבות פסק של החיד"א. הוא יצא חוצץ כנגד הפסק הזה וביקש להשיב את ההלכה על כנה. כנגד פסיקה זו יצא נגדו הרב וולדנברג בטענה ששינוי כזה מביא לערעור היציבות הדתית אצל נשים. בתגובתו של הרב עובדיה הוא גילה את כעסו על ש'מתערבים' בפסיקתו לספרדים: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?".

לעומת פסק נחרץ זה קיימות פסיקות אחרות שבהן הרב מכיר בשוויון מסוים בין נשים לגברים. כך, הרב פסק כי יש לקיים בת מצווה לבנות כשם שעורכים טקס מכובד לבנים. השמחה היא אותה שמחה ורוממות הרוח צריכה לבוא לידי ביטוי במסיבה של תורה. במקום אחד גם פסק לאישה שהיא יכולה לקרוא במגילה עבור ציבור שלא היה מי שיקרא עבורו את המגילה. וכיוון שרק אותה אישה היתה יכולה לעשות זאת, הוא אִפשר את הדבר.

מתברר שהצמידות להלכת השו"ע בענייני ברכות לא מנעה מהרב להרחיב את האפשרויות של נשים כאשר הדברים לא עמדו בסתירה לפסיקתו.

ניתן היה להוסיף ולדון ביחסו למדינה, לחברה המסורתית, לחברה החילונית, לעדה האתיופית, לממזרים ולעגונות ומסורבות גט, באמצעות דיונים אלו היינו נחשפים לרגישותו המופלאה. וגם ליכולת לדייק ולתרגם את המצבים במציאות לשפה ההלכתית מבלי לעקם את מקורות ההלכה לצורך כך. הדברים יצאו ישרים ומדויקים מתחת ידו וביטאו את הנסיבות המתחדשות ואת השאלות האקטואליות בצורה מיטבית. הראייה הנכוחה, השליטה במקורות המרובים הקנתה לו את האפשרות לשלוף את ההלכה המתאימה ואת המושג ההולם בכל מצב ושאלה מתחדשת. ללא ספק הרב היה תופעה חד פעמית, שרק מי שלמד את כתביו וקרא את פסקיו מבין את עוצמתם.

חבל על דאבדין.

באדיבות האתר לנשים הדתיות - "משלך"

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן