הולכי דרך

"הרצון צריך באמת להיות הכי גבוה שאפשר. הוא הדבר היחיד שאי אפשר לקחת מאתנו. וברצון שלי אני חסיד – אוהב את ה' אהבה שאי אפשר לתאר". המוזיקאים דין דין אביב ואלון יופה בריאיון זוגי על תשובה ואמנות

חדשות כיפה דעה גלעדי, "הלל" 14/12/11 23:25 יח בכסלו התשעב

הולכי דרך
הלל, צילום: הלל

כשהיא נכנסת עם בוקר לגן הילדים בהוד השרון - ראשה של הזמרת דין דין אביב עטור צעיף, ובכף ימינה מונחת ידו של אורי יעקב, בנה בן השלוש. בשעת צהריים, כשהיא חוזרת לקחת אותו - שערה פזור על הכתפיים. "הגננת מסתכלת עליי במבט שואל: 'מה העניינים אתך?'" צוחקת דין דין, בת 37, סולנית העבר של להקת "גאיה", מי ששרה את הלהיט "אם תלך" מתוך הפרויקט של עידן רייכל, וכמובן יוצרת בפני עצמה.

הכיפה והפאות של בעלה אלון יופה, מתופף במקצועו, ותיקות והחלטיות יותר, אבל גם הצעיף הנעטֶה-ומוּסָר מראשה איננו מקרי.

לרגע מפתיע לשמוע ש"גם דין דין אביב חוזרת בתשובה", אבל למען האמת המהלך הזה היה כמעט כתוב מראש, בשירים שלך.
"נכון. אמנם אי אפשר לומר שהחזרה בתשובה הייתה תמיד באופק, אבל החיפוש - לשקט, לחמלה - כן. כבר באלבום הראשון שלי, 'סודותיי', שומעים את הכמיהה. רק לא ידעתי לקרוא לזה ה'."

אלון מסכים: "אני חושב שהיא הייתה תמיד מחוברת - רוב חייה בתשובה, ב'אוהב את הבריות'. אני הייתי צריך לברוח מהמקום שהייתי בו, ולכן התהליך שלה מדורג ושלי בא ב'בום'."

(דין דין אביב. באדיבות ירחון הלל)

בשונה ממנו ("הייתי בחושך, גוי גמור"), דין דין אינה מרגישה שהתשובה חילצה אותה מהרע, משום שהוא לא ניכר אצלה גם קודם. "בדיעבד אני מבינה שלא היה לי הטוב שכיום יכול להיות לי; הפרספקטיבה של ראיית הטוב קיבלה עומק ורוחב וממדים אחרים לגמרי מאשר בתפיסת העולם הקודמת שלי, אבל לא חייתי בדיכאון. עברתי מטוב - אל הטוב והמיטיב. כיום, למשל, הביטחון שלי גדול יותר. פעם הזוויות בין העליות לירידות בגרף שלי היו חדות," היא משרטטת, "וכיום הגלים סוערים פחות."

ממה זה נובע?
"מהאמונה. היא מכניסה דברים לפרופורציות. כשאת מבינה מה עיקר ומה טפל בחיים - אינך עושה דרמה מכל דבר. את מבינה שהוא לא תלוי בך בכלל, פועלת בפחות גאווה וממעיטה במילים כמו 'אני' ו'בגללי'. כיום," היא מגדילה לומר, "כישלון הוא סוג של הצלחה מבחינתי."

התייחסותה לקורות השנה שחלפה עליה מוכיחה את הדברים. לאחר השקעה מרובה לקראת הגשמת חלומה - מופע חדש - עלה התוצר לפני הקהל ולא זכה לביקוש ולהמשך. "למתבונן מן החוץ זה נראה כישלון, אבל מבחינתי זו הייתה ההצלחה הגדולה ביותר בעולם. קודם כול, המופע היה מדהים בעיניי, ונהניתי ממנו בלי קשר לכמות הקהל ולרווח הכלכלי. אבל ההצלחה העיקרית הייתה שהוא שם אותי בבית לתקופה שבה הייתי צריכה להתכנס פנימה. הייתי בהיריון, וקיבלתי פנאי לעשות עוד צעדים של תשובה: להסכים לעוד משהו שאלון רצה, ללכת לשיעורים, להקשיב. זו הייתה שנה של תיקון - טובה, חשובה אבל גם לא פשוטה. הבנתי שהמופע, הדבר שהכי רציתי לעשות, לא היה העניין. השנה הייתי צריכה ללדת את הדבר המדהים הזה," היא חובקת את יעל הודיה בת שלושת החודשים, "ולהתביית קצת. גם אם עוד אלבום שלי לא יצליח - לא אהיה עצובה; השמחה שלי כבר אינה מותנית בסממנים המוצהרים שמיתרגמים היום להצלחה. ההישג שלי," היא מגדירה מחדש את היעד, "הוא לעבור יום שלם בשמחה. להיות אמא סבלנית ושפויה."

גם אותך יסמנו

מה שכן זכה אצלה למימוש בשנים האחרונות הוא חלום החיים בקהילה. היא ומשפחתה מתגוררים בהוד השרון ומשתייכים לקהילת ברסלב שהתפתחה במקום. "תמיד רציתי לגור בקומונה עם החברות שלי," זוכרת דין דין, "ופתאום גיליתי שכאן נמצאים כל הדברים שחלמתי עליהם: אנחנו שומרות זו לזו על הילדים, עושות גמ"חים בלידות, הגברים לומדים יחד וכולם דואגים ועוזרים. הפשטות הזו של ערבות, אחריות ואהבה בלי אינטרס וללא תנאי - היא נקודה מדהימה ביהדות. 'בין אדם לחברו' משך אותי תמיד."

ואיך התוודעת ל"בין אדם למקום"?
"אלון לקח אותי לשם. בתחילה התנגדתי, והוא היה אומר: 'רגע, אני לא עושה את זה כדי שתכעסי, אלא בשביל שלום בית, שנתחבר ונעמיק את הזוגיות שלנו.' הוא הבין שאולי זה מהיר מדי בשבילי, והפעיל הרבה בלמים בדרך. עד היום זה כך."

אלון, מה היה הרגע שהצית אצלך את מסע התשובה?
לאלון נהיר שהוא אינו יכול לתלות את נקודת התפנית בעצמו. "לפני יומיים הופעתי בחתונה, ובחור אחד שאל אותי איך חזרתי בתשובה. עניתי לו שפשוט סימנו אותי, 'וגם אותך יסמנו. אם לא עכשיו - בעוד שנה, ואם לא בעוד שנה - בגלגול הבא.' הישועה באה באתערותא דלעילא. ה' שולף אותך ממצרים. רק אחר כך מתחילה העבודה שלך."

שניכם מצטרפים לרשימה מתרחבת של יוצרים שחזרו בתשובה. קיימת סיבה לכך שלאמנים יש נטייה טבעית יותר להתחזק ביהדות?
"אמנות מחוברת לרוחניות," מתחילה דין דין להסביר, אבל אלון סותר את עצם הנחת היסוד לשאלה: "אלו לא רק אמנים. זה קורה בכל הארץ - גם לאנשי היי-טק ולמחלקי עיתונים. אצל כולם יש התעוררות. הרע הגיע לקצו, הנשמה היהודית כבר צועקת מבפנים, ופתאום ה' פותח לה פתח - זורק הברקה של חכמה, והעיניים נפקחות. זה קורה ברגע: אתה מתחיל לשמוע דברים שהיו מסביבך תמיד אבל לא היית מודע אליהם, מבין שיש סביבך תורה וכוסף אליה. פתאום אתה נחשף לנקודה קטנה של אמת, והיא נוגעת בך. זו נקודת האור הראשונה."

נקודת האור הראשונה שלו הבליחה לפני שש שנים וחצי, בלידתו של עדן בכורם. "ממש לפני הברית," הוא מתאר, "התקשרתי לחבר שלי - יהודה גלנץ, מוזיקאי חוזר בתשובה בעצמו. אמרתי לו שיש אצלי ברית בעוד רגע, והטקס גדול עליי. לא ידעתי איך להכיל את הקדושה. יהודה יעץ לי לטבול במקווה ולהגיד 'תיקון הכללי', וזה מה שעשיתי. כשחזרתי הביתה המוהל הודיע לי שהוא רוצה שאני אמול את התינוק. זה היה הניצוץ הראשון."

"ביום של הברית היה בבית אור אדיר," מוסיפה דין דין, "אפשר לראות אותו בתמונות."

אלון ממשיך: "לא ידעתי מה לעשות עם זה. הרגשתי שבעוד רגע הכלי יישבר. בשנייה אחת אתה הופך לאבא, יש לך אחריות גדולה, והעבר מציף אותך. מה אתה עושה עם זה? הרי אין לך חבל האמונה להיאחז בו."

כששולשל אליו החבל - הזמנה לשיעורי חסידות - הוא לא הרפה. "קיבלתי שם ברקים של אורות שאי אפשר לתאר."

איך דין דין הגיבה?
"לא תמיד היה קל במקום שבו זה פגע בי," היא מודה. "אבל כיום אני כבר מבינה - אם כי עדיין לא מסכימה - שזה קודש הקודשים. גבר לומד מכניס הביתה הרבה קדושה. תירגע, כן?" היא צוחקת מולו ומוודאת, "שלא תגיד אחר כך 'אבל אמרת...'"

לתגובתו שאכן אין שום תכלית מלבד לימוד התורה, היא מהנהנת: "לאט לאט אני מפנימה, אבל לא סגורה על זה. אם כל היום ילמדו תורה מתי יעבדו את ה'?"

אלון: "חס ושלום. אם כולם ילמדו מי יכין לחם?"
"טוב, אז אנחנו מסכימים. רק רציתי לראות שהכול בסדר..."
מתכונת הדו-שיח הזה חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים במשך השיחה. זה לא בדיוק ריאיון, אלא מעין שיחה זוגית-עד-משולשת של בחינת מיקומים.

איך ממשיכים לשמור על הבית כשהמסלול המוכר משתנה?
אלון מזדרז להבהיר: "שנינו נדרשים למסירות נפש. אני מנסה לא ליפול בפער שבין הרצון למציאוּת, כי אם איני משלים אִתה - איפה האמונה בהשגחה?"

המוזיקה - זיכרון-חושים

אביב ויופה בונים יחד בית, עולם דתי וגם קריירה. בעבר, מלבד הופעות של מוזיקה מקורית שלו, עבד אלון עם מאיר בנאי, מוש בן ארי, עלמה זוהר, לאה שבת ואחרים (לא מעט מתוכם מתקרבים גם הם ליהדות). בעקבות החזרה בתשובה הוא הפסיק להופיע עם זמרות שאינן אשתו, וכן נטש פרויקטים שהרגיש שתוכנם אינו בונה אותו. כיום הוא משתף פעולה עם אהרן רזאל, יונתן רזאל, ניצן חן רזאל ו"המדרגות", ויש לו להקה שיוצרת מוזיקה יהודית-אפריקאית ושמה "שַׁבָּתֶה". כל זאת נוסף לעבודה רבת השנים לצד אשתו, שלה הוא מלחין, מחבר מילים ובעיקר מנגן.

העיסוק בתחום זהה אינו מקור לתחרות ביניכם?
"להפך," משוכנעת דין דין, "המכנה המשותף תורם לזוגיות. אנחנו מבינים זה את זה, מתלהבים מדברים דומים, מעניקים השראה ומניבים זה את זה. אם היינו טיפוסים תחרותיים זה פשוט לא היה עובד."

אלון מציין שהם אינם יודעים משהו אחר - הוא ודין דין הכירו כשלמדו יחד בבית הספר למוזיקה 'רימון', והם יוצרים יחד מאז נפגשו.

המקום שלה בקדמת הבמה. שלו לפעמים מאחור, בתור מתופף, ולעתים מאחורי הקלעים, ככותב וכמלחין. לדעתו, הניגודיות הזו היא סוד הזוגיות.

בדרך כלל שולח אלון את ידו במוזיקה כֵּלית (אינסטרומנטלית), אבל לאלבום האחרון של אשתו הוא גם חיבר שני שירים. דין דין ביקשה שיכתוב עוד, "כי הוא כותב אדיר. כשאלון מחפש מילים לשיר הוא פותח תנ"ך," היא פונה אליו: "עוד לפני שהיית דתי. זוכר?" הוא תוהה בפליאה אם זה נכון ושמח כשהיא מוכיחה לו מן הכתובים.

מול הבקשה להגדיר מהי מוזיקה בעבורה, דין דין שותקת ארוכות. "קשה לומר במילים. אני יכולה לשיר לך על זה... אלון, איך אתה עונה על שאלה כזו?"

"זו חכמה גבוהה שנוגעת בנימים העמוקים ביותר," הוא מנסה, "שמסוגלת לחדור את כל הקליפות והמסכות. בבית המקדש נגינת הלוויים נועדה להחזיר בתשובה."

"מוזיקה היא כמו זיכרון חושים," נעתרת היא. "זה כלי-לב שה' שלח לנשמה כדי לעורר אותה. יש לה יכולת לבנות או להרוס, ולכן היא דורשת בירור וברירה. כשאני שומעת מוזיקה מרגשת, בעיקר פיוטים, אני נזכרת במקום ישן ועתיק וּוָתיק של הנשמה שלי, כאילו מתעורר בה משהו מגלגולים אחרים."

לא מנסה לעמוד בקצב

לאלבום האחרון שלה, שהתגבש במהלך הצעידה בדרכם החדשה, קראה "חופשייה בין עולמות".
"אלון תמיד אומר לי: 'תבחרי כבר! את לא חופשייה בין עולמות, את כלואה ביניהם'."

ואכן, בין לבין, מסתמנים השינויים בעדינות - כותרת המופע שבעקבות האלבום היא "עולם בתוך עולם". דין דין מבארת: "אני עדיין רוצה להאמין שאין צורך לוותר על כלום. קשה לי לשחרר. אמנם הפנימיות משתנה - כבר נוח לי פחות להתחבק עם חברים שלי, למשל, ואני מבינה שזה לא שייך - אבל כל התקדמות לוקחת לי הרבה זמן."

אלון מבהיר: "לא שאני 'מְדויָת' כמו שאני נראה. אני פורץ חופשי גבולות והלכות."

"כי אתה צדיק והולך אתי," היא מדגישה את הסיבה, "לא כי אתה לא רוצה."

"הרצון צריך באמת להיות הכי גבוה שאפשר. הוא הדבר היחיד שאי אפשר לקחת מאתנו. וברצון שלי אני חסיד - אוהב את ה' אהבה שאי אפשר לתאר."

"אתה יודע מה שכנע אותי, תכל'ס?" היא מסתובבת אליו פתאום, "שנהיית הרבה יותר שמח, להרבה יותר זמן. חוץ מזה ראיתי איך בזכות הכלים שניתנו לך הבנת דברים שתמיד רציתי שתבין - התחלת להעריך את המקום שלי, כאישה, כעיקר הבית. גם אני הבנתי דברים - שאישה היא יהלום ולכן שומרים אותה בכספת, ולא להפך. אבל גם על זה יש לי לפעמים שאלות..."

כשראיינו אותך בשלב מוקדם יותר של התשובה, נשמע שאינך צופה שבעתיד תופיעי מול קהל של נשים בלבד. איפה את כיום?
"עדיין מאמינה שאני גשר. לא יודעת אם אעזוב מהר כל כך את הקהל המעורב. הוא חשוב לי, כי אני מרגישה שאולי יש לי יכולת להזיז שם משהו."

את הופעות הנשים שכן נקרו בדרכה היא מתארת ככיף גדול: "הכול עובר חלק - יש שחרור, יש שמחה... זה יפה ונחמד, אבל לא היו לי די הופעות כאלה שאוכל להחליט שההוויה הזו היא מה שאני רוצה להמשיך בו."

איך הגיבו המשפחות לתהליך שעברתם?
"לא היה קל," אומרת דין דין, "כפי שלנו עצמנו היה קשה. חוץ מכל הבלבול והבהלה גם היינו צריכים ללמוד איך להגיש את זה להורים: לא להעליב, לא לפגוע ולא לכפות. לאט לאט הם מקבלים את זה."

אלון חושב שכבר אפשר לעדכן את תמונת המצב: "כיום הם שמחים בזה. כי מה רוצים אבא ואמא חוץ מלראות שטוב לבן שלהם?"

כלי התקשורת, לעומת זאת, מרוחקים משהו. "אמנם בשנתיים האחרונות הקריירה שלי קצת רדומה - אני מתכרבלת בבית, רודפת פחות ולא מנסה לעמוד בסטנדרט הקצב שמציב תו השעה של השואו-ביזנס - אבל אין ספק שכל עוד התקשורת חילונית היא רק מתעניינת, לא מתלהבת. במחשבה שנייה, אני מאמינה שאם אני מצדי אבוא חזקה ובטוחה בעצמי - זה יתקבל גם אצלה. מקווה שה' יאיר לנו, שנוכל לקרב ולעשות קידוש השם דרך המוזיקה."

תכניות לשנים הבאות?
"אנחנו מבוטלים לה'," מקדימה דין דין, אבל מייחלת לעוד ילד או ילדה ולהוצאת אוסף שירים, ובמיוחד "רוצה להאמין שבעוד חמש שנים אהיה עוד יותר שמחה, רגועה וסבלנית. שהנפש תהיה מסודרת, שהבית יהיה מסודר ושאדע לבשל יותר דברים. העיקר הוא שנדע להיות שמחים בחלקנו, גם אם הוא קטן."

הריאיון המלא פורסם בירחון הנשים 'הלל'

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן