"על אף השבר, הפער, הזמן, המרחק/ על אף ליבי המאובק"
אין מה להגיד: "חם ומחמם" באו לי בדיוק בזמן. הלהקה הירושלמית עם השם המוזר מוציאה לאור אלבום שני, ובמוצ"ש האחרון חגגה את ההשקה במועדון הירושלמי "המעבדה".
את ההיכרות שלי עם חם ומחמם ("חמוּ" בפי הגרופיס שלה) התחלתי לפני כארבע שנים, כשחבר אמר לי "אתה לא חייב לאהוב את המוזיקה, אבל תשמע איזה קול יש לזמרת". והוא צדק. ללולו שורק ולמחליפתה בלהקה אליה לוי (שהיא, אגב, אחותה החוקית, ומכאן הדמיון), יש את אותו קול שקשה להגדיר את איכותו, וללא ספק- הן יודעות להשתמש בו. אין לי מילה אחת לתאר את התחושה לשמע הקול הזה, ואולי כמה מילים יצליחו: ילדי, מלטף, מקרב ומרחיק. תוך כדי הופעה עולה בי מחשבה מוזרה: כמו לאכול מנגו עם הקליפה. מרמתוק. מחוספס ועדין בו-זמנית.
"המרתף שבו התחבאתי, הפך בגשמים לביצה"
בינות לענני ערפל מלאכותי ולא מעט אדי אלכוהול ניתן להבחין במעט כיפות והרבה כתפיים חשופות. אין ספק, "המעבדה" היא לא הבחירה המובנת מאליה של חובשי הכיפה בעיר הקודש. אבל חם ומחמם מתים על מקומות כאלה, גם במוזיקה שהם עושים (אליה נגיע בהמשך) וגם בהרכב. יוסי סוויד, הרוח החיה מאחורי ההרכב, מי שכותב את רוב המילים והלחנים והסולן הראשי, דתי באורחות חייו. שאר השישה, כך נראה ממבט חיצוני, הם חובבי דת ומסורת. מרמתוק, כבר אמרנו?
והקהל? הקהל הירושלמי נענה. או-הו נענה. רבע שעה לפני תחילת ההופעה אנשים תופסים את מקומם מסביב לזירה העגולה שבמרכזה רחבה גדולה ומולה במת ההופעות, אולם כעשרים שניות לאחר תחילת השיר הראשון, כל הקהל כבר מעורבב באמצע האולם, נע לצלילי המוזיקה המטלטלת.
"יש על גבי עול מסוים/ רק כמה אלבומים להשלים"
איזו מוזיקה זו? לפי הזרועות המיטלטלות והגופים המתעוותים בריקוד אפשר לחשוב שזו מוזיקה שבטית עתיקה, המיועדת לרצות את האלים. לפי ההגדרה של חם ומחמם, הם עושים פולק-רוק. אם לשפוט על פי המלודיות, הם צודקים, אבל במוזיקה שלהם יש יותר מזה, וקשה לשים על כך את האצבע. אולי צעירוּת, אולי שמחת חיים, אולי התפרעות בריאה. משהו חסר מעצורים, יפה, עדין ורועש. לא חכמה לכתוב שמות-תואר הפכיים, אני מזכיר לעצמי בזמן שאני כותב, אך מה אעשה וכל המוטיבים האלו מופיעים שם? יהיה לי קל יותר לדבר על המילים.
דבר אחד ברור: בין האלבום הראשון ("פתרונים") שיצא בשנת 2005 לבין האלבום הנוכחי (ושמו בישראל, אגב, "גשמים שעוד ירדו") יש פער איכויות ברור. בעוד האלבום הראשון הופק בידי חברי הלהקה, האלבום הנוכחי נח בידיו האמונות של דן תורן, יוצר ותיק בשדה במוזיקה הישראלית, ומי שחתום על כמה נכסי צאן-ברזל במוזיקה הישראלית.
"יש אנשים סוד עליון, אפילו בקניון/ ויש ניגון כמעט נואש, בפאסט פוד על מגש"
ללא ספק, החלק החשוב ביותר ביצירה של חם ומחמם הוא המילים של יוסי סוויד. בכתיבת שירים לרדיו יש כאב גדול. אם הכותב הוא משורר, הוא רוצה להתפייט ולתת דרור לתחושות ולמטאפורות האישיות שלו. מצד שני, תחושות שלא מתמצות במילים פשוטות, פשוט לא מוכרות. המפקפקים יכולים לבדוק את הפופולאריות של שירי המשוררים המולחנים למיניהם. שירים שלא נכנסו לפנתיאון מעת הקמת המדינה (למעט אחדים משירי נתן זך, אולי) לא מוכרים באופן מסחרי. נקודה.
אבל סוויד מצליח באופן מופלא (ולולי דמסתפינא הייתי משווה אותו בכך לסיימון וגורפינקל, ג'וני מיטשל ולאונרד כהן) לשלב בין תכנים עמוקים, מילים פשוטות ומוזיקה קלילה. קחו למשל את השיר "על אף השבר": "כי לפעמים הלב רוצה לגדול/ אבל הוא לא יכול/ אז לפעמים הוא מתחנן, קלף ממני את הקליפות/ אך מי מקשיב לנקישות". במילים פשוטות מפשוטות מעביר לנו סוויד רגש דק מאוד: השוועה להישמעות, הרצון להחשף, הפחד להיות נזקק, הפחד להיאבד בחלל. או השיר המפליא בעדינותו "גשמים שעוד ירדו": "את אומרת יש מעטפה ובה חשבון עם קנס מוכפל/ ומתעצבנת שאנ'לא מקשיב אבל זה לא נכון בכלל/ כל מילה שלך אני שותק כי זה פתאום מכה בי שוב/ את מחכה לי מתוך אמונה בגשמים שעוד ירדו". כמה רכות המילים וכמה שבירה השעה הזו, שעת ההקשבה ועת הרצון. וכמה דקה התחושה.
"רוני מה קרה, איך את מרגישה?"
לעיתים זו הליכה על חבל דק, אפילו מסוכן. השיר "רני עקרה" יהיה טעון מאוד עבור אנשים שחוו עקרות במשפחתם, עם השורות: "רוני יכולה לברך בלב שלם חברה שדוחפת עגלה/ רוני מסוגלת את שמו של בנה בתכלת לרקום ולתת לה מתנה/ רוני את שומעת היטב את השעון מתקתק מתוך שינה/ רוני מאבדת אבל מיד אוספת את שיערה ואת עצמה/ רוני מה קרה איך את מרגישה/// רוני עקרה לא ילדה, רוני עקרה". סגנון המוזיקה הרוקיסטי בוודאי לא יקל על החיבור למילים. אבל אולי פה סוד הקסם. הדיסוננס השביר והקורע הזה שבין מילים שאומרות הרבה לבין מוזיקה קלילה, בין קלות ראש ונושאים מכאיבים מאוד. להקה ירושלמית, כבר אמרתי?
בסופו של דבר, זה מה ששומר על חם ומחמם כבר עשר שנים, מעת הקמתם, רחוק מחיקו החמים של המיינסטרים. המוסיקה שהם עושים נהדרת, אבל קשה לבליעה. יפהפייה, אבל לאו לוודא קליטה. באלבום החדש יש כמה שירים פוטנציאליים להשמעות רדיו (כמו "שיר אבוד" הטיפקסי והמחייך, או "למה השמש" עוצר הנשימה), ואולי אלו יעלו אותם אל גלי האתר, מה שאני מאחל בלב ולב.
ולבסוף, מספר מילים על המקום. נראה שב"מעבדה" עושים צעדים לקראת הקהל חובש הכיפה, כשעל פי התוכניה לפחות, אין מופעים המשובצים לשבתות, ובנוסף, ב-10.9 יעלה שם מופע של יונתן רזאל וב-14.9 ישיק יזהר שאבי עטור הזקן את אלבום הסולו שלו, הנקרא "לב טהור". היוצאים-ונכנסים בבתי מדרש דרך קבע לא ירגישו בנוח בין הבר למסך ההקרנה הענק, אולם קהל הסרוגים הירושלמי הרגיל לאפלולית פאבים, יוכל למצוא בו מקום ראוי לבילוי ערבי של מוצאי שבת.