השדרנית שפוטרה: אסגור חשבון עם ירון דקל

אתמול, זמן קצר לאחר שכתבה את הפוסט בו הביעה תמיכה במחבל שדרס את השוטר, הודיעה מפקד גל"צ ירון דקל כי סיים את ההתקשרות עימה ואין מקום לדעות כאלו בתחנה.

לאחר שפוטרה כתבה פוסט בו היא מבהירה את דבריה אך בהחלט לא חוזרת בה: "אני לא אתן להם להפוך אותי לסהרורית שתומכת בהרג של אנשים, לא. מי שעוקב אחרי מספיק זמן יודע שבמצבים האלו אני תמיד מנסה להפנות את הזרקור למשוללי הכוח, האזרחים הפשוטים חסרי האונים, כל הקבוצות שבתחתית הפירמידה, מזרחים, אתיופים, ערבים, בדואים, ברה״מים וכל מי שלא נמנה על ההגמוניה, זו שמפילה עלינו תיקים והופכת אותנו עבריינים לפי ראות עיניה ובהתאם לאינטרסים שלה. והשוטר, גם הוא חלק מתחתית הפירמידה, גם הוא ממלא פקודות של מי ששלח אותו מלמעלה, וכואב לי, כואב לי על השוטרים, החיילים וכל מי שנשלח לבצע פעולות קשות של פינוי, גירוש והשלכה מאדמות ודיור ציבורי. אבא שלי תמיד אומר: אנחנו השועל והתרנגולת, מקפחים את החיים שלנו בשביל האינטרסים של החזקים, נותנים להם שקט להמשיך לגנוב מאיתנו, בחסות החוק.

אני לא תומכת בפיגועי דריסה. אני לא אתן לכותרות להפוך אותי לסהרורית שתומכת בהרג. אני ראיתי במו עיני אנשים נדחקים לפינה, נקשרים לבלוני גז, נלחמים חזרה, הופכים עבריינים ופורעי חוק בן רגע רק כי יצאו להפגין ולהגן על זכויותיהם. שמעון יהושע נרצח כשיצא להגן על נחלתו, דוד בן הרוש נעצר כשיצא לזעוק את קול המרוקאים בשכונות, לראשי הפנתרים השחורים תפרו תיקים והם התייצבו בבתי משפט כחלק ממסכת התעמרות של הממסד, אפילו סבא שלי, שהיה איש שומר חוק ונורמטיבי לחלוטין מצא את עצמו שנתיים בכלא אחרי שעבר מסכת עינויים של גזענות ואטימות מצד מערכת המשפט. כל אלו דוגמאות לאנשים שהמציאות לא הותירה להם ברירה, אחרי שנשללו מהם כל הזכויות הבסיסיות- הם פעלו. ועצם הפעולה שלהם שמאיימת על הסדר הקיים הפכה אותם ללא לגיטימים. ואלו אנשים, כמוני כמוכם, שכל מה שהם ביקשו זה רק לחיות, בכבוד, זכויות בסיסיות.

החוק לא חל על כולם ואנחנו לא שווים בפני החוק, היום זה בדואים בנגב, מחר זה מזרחים בשכונה בדרום תל אביב, וזה קורה, וכמה קל להשטיח את כל הדיון הזה ל״פיגועי דריסה״. קל, ועדיין, מעציב מאוד, מאוד מאוד , בעיקר שאת רוב הודעות הנאצה אני מקבלת ממי שנחשבים ה״חשודים המידיים״ בעיני מערכת החוק, עוד יותר עצוב שאותם אנשים הם גם רוב מי שממלא את תפקידי השמירה על החוק. תרנגולות ושועלים, בכלוב אחד עצוב מאוד.

אני כואבת על כולם, כל הקורבנות של המצב, אני בחיים לא אתמוך בהרג, אני מזדהה עם התיסכול של העומדים בחוסר אונים מול דחפורים וכוחות ענקיים שמאיימים לפרק עליך את ביתך, הרוחני והגשמי, בכל מקום בארץ".

את דבריה מסיימת אלמליח בהבטחה לירון דקל שפיטר אותה: התקשורת שחתמה אותי בגבולות הכותרות המזעזעות האלו יכולה להמשיך לחפש, גלי צה״ל וירון דקל שהתיר את דמי בהודעת פיטורים לא פחות גרועה מהכותרות הצהובות- גם איתם אני אסגור את החשבון, כשתחלוף הסערה.
וזה יהיה שיעור גדול, על החברה שלנו, על מבני הכוח שמאפשרים התנהגות כזו, אשכנזים ומזרחים וכל הקבוצות המוחלשות פה, על גבולות חופש הביטוי והקלות בה דברים הופכים לכותרות פיקנטיות ומוצאים מהקשרם, על צדק, כולל, לכולם. אני לא הסיפור פה, אבל אני אקח את ההזדמנות ואספר את הסיפור שלכם, הקורבנות".