משחקי השף: יש דבר כזה ריאליטי שלא מדגיש את הרע

ערב סיום העונה ממליצה ציפי קלר לראות את משחקי השף. אומנם ריאליטי, אבל אפשר ללמוד ממנו הרבה ובעיקר על היחסים הרצויים בין היחיד לקבוצה

חדשות כיפה ציפי קלר 23/05/16 17:07 טו באייר התשעו

אני לא חובבת מאכלי גורמה ובוודאי שאינני יודעת להכין מאכלים כאלו אבל משחקי השף כבשו אותי!

נכון שהתוכנית לא שומרת כלל על כללי הכשרות ונכון שזו תוכנית ריאליטי עם כל המגונה והמשתמע מהפורמט אבל יש בה דבר מה נוסף: זוהי תוכנית המצליחה לייצר דרמה אנושית מעניינת ומחכימה בתובנות שלה.

סוף סוף ניתן לצפות בתוכנית ריאליטי המבוססת על תחרות אך מוציאה את הטוב שבאדם ולא רק מדגישה את הרע שבו. אם נדלג על האודישנים שתמיד מנסים לסחוט דמעות וריגושים שאינם קשורים לתחרות כלל, התוכניות עצמן בנויות על פורמט מנצח. המתמודדים מחולקים לנבחרות שכל נבחרת מובלת על ידי שף. התחרות היא תחרות בין השפים מצד אחד, ובין המתמודדים מהצד השני. התוכנית עוסקת בחלקה במשימות קבוצתיות ובחלקה במשימות אישיות וזה סוד הקסם.

התוכנית אינה עוסקת ברמיסה של האחר אלא הובלה לתהליכים משמעותיים של כל יחיד, בין אם מדובר בשפים ובין במתמודדים עצמם. העבודה בקבוצה מביאה לתהליכי גיבוש והעצמה מרתקים. היכולת להביא את עצמך למיצוי אישי בתוך קבוצה היא היכולת החשובה ביותר כיום.

בכל נושא ובכל מקצוע אתה נדרש היום לעבודה בקבוצה שמאפשרת הגעה לגבהים אחרים מאשר היכולת שיש לכל אחד מאיתנו להגיע כיחיד. כל אחד מהמתמודדים ניחן בתכונות ייחודיות לו שבונות את יכולת הקבוצה כולה. השפים לא תמיד מזהים זאת וזהו תרגיל מצוין לאימון אישי שלהם בנושא אגו ומקומו בתחרות. וכאמור, המקוריות עד כדי גאונות לעיתים של היחיד מובילים את הקבוצות לשיאים חברתיים ואישיים נהדרים.

בכל תוכנית נפרדים מאחד המתמודדים ולפתע הכל מתמקד באותו מתמודד ומה הוא תרם לקבוצה וכיצד כעת הכל ימשיך בלעדיו. הצילום והעריכה הם הכלי העיקרי ליצירת הסיפור הזה בתוכנית והם מהירים ומצליחים לאזן בין הקיטשיות שהפורמט מיצר לבין תהליכים משמעותיים אלו.

ניקח לדוגמא פרק שבסופו הודח בצורה מפתיעה ערן, אחד האנשים שתרמו את ההבנה מהי גאונות בתחום עניין וכיצד ניתן לשלב זאת בקבוצה. ערן הוא מתמודד שמהרגע הראשון הוצג והוכיח עצמו כסוג של גאון "המרגיש" את המזון ולא רק יודע לעבוד איתו. לקח לו זמן להתברג בקבוצה ולקבל את המקום הייחודי שלו, וכל התוכניות עסקו בכך בצורה ממוקדת או אגבית. הגאונות שלו משולבת ב"רחפנות" שלעיתים הביאה אותו למצבים של החמצה עצובה. זה היה המקום בו הקבוצה הייתה צריכה לעזור לו ולא תמיד עמדה בכך. היפה הוא שלפחות בדיעבד השף וחברי הקבוצה הבינו זאת וניסו לתקן זאת. לבסוף הוא הודח פשוט מכיוון שלא טעם את הרעיון הגאוני שחשב שהגה לפני שהגיש לשופטים ואף אחד מחברי הקבוצה לא עצר ושאל אותו האם עשה כך . השף וחברי הקבוצה הבינו שההדחה שלו היא חלק מאחריות שלהם וכעת יצטרכו לעבוד בקבוצה בלי התרומה הייחודית שלו עד כה.

תוכנית הגמר מתבססת על תחרות בין היחידים אבל הם מייצגים את הקבוצות וכך רואים זאת השפים וכך זה מוצג לנו, הצופים. הקשרים החברתיים שנוצרו בין המתמודדים מועצמים כמובן בגמר ומי שליווה את המתמודדים והקבוצות לכל אורך התוכנית יבין את הדרמות המתרחשות לקראת הקביעה מי המנצח. אבל חשוב לציין כי כל אחד מהמתמודדים ואנחנו, הצופים, בתוכם - יוצאים מורווחים בעיקר מכך שחווינו עבודה שיתופית תוך העצמת הפרט .

זהו הקסם שעבד עלי בתוכנית זו. השילוב בין עבודה אישית וייחודית לבין יכולת תקשורתית של עבודה בקבוצה. מתוכנית בישולים אנו יוצאים עם מתכון למשמעות אישית וחברתית במצב הפוסטמודרני בו אנו חיים.

הכותבת היא מרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן