העיתון "מקור ראשון" לא נקט אפליה אסורה כשסירב לפרסם מודעה של הקהילה ההומו-לסבית - כך קבעה בשבוע שעבר שופטת בית משפט השלום בתל אביב, לימור רייך, שדחתה את תביעת "האגודה לשמירת הפרט" נגד העיתון.
כבר לפני כחצי שנה ביקשה האגודה לפרסם מודעה בעיתון ובו מספר הטלפון של קו המידע שהיא מפעילה לאוכלוסיה ההומו-לסבית. "מקור ראשון" סירב לפרסום בטענה כי הוא יפגע ברגשות קוראיו, הנמנים ברובם על הציבור הדתי-לאומי. האגודה, מנגד, טענה לאפליה.
"המודעה נוסחה במתכוון בצורה שאינה פרובוקטיבית כדי שלא לפגוע בקוראי העיתון, והעובדה שהיא נצבעה בצבעים המאפיינים אותה אינה עילה מספקת לפסילתה", טענו באגודה. "מקור ראשון" ציין, מנגד, כי הוא פרסם כתבות רבות בנושא הקהילה ההומוסקסואלית, זאת מתוך היכרות עם הסוגיה, כך שלא ניתן לטעון נגדו כי הוא נוקט אפליה פסולה. העיתון טען כי יש לו זכות להימנע מפרסום מודעה הקוראת לפעול נגד ההלכה, זאת מפני שמדובר בפרסום העלול לפגוע בו כלכלית.
השופטת רייך ציינה בפסק דינה כי "הגבול במקרה זה בין הפליה לבין פעילות לגיטימית הוא דק, אך העיתון הצליח להוכיח ששיקוליו לא היו נגועים בהפליה". היא ציינה כי החוק מתיר הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי", כמו במקרה הזה.
"טענת הנתבעת, כי קיימת לה זכות שלא לפרסם מודעות או כתבות שעומדות בניגוד להלכה הדתית, בין היתר בשל זכות הקניין של העיתון הפרטי כדוגמת הנתבעת, הוכרה בפסיקה במדינת ישראל", הוסיפה רייך. לדבריה, "זכות זו מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, במיוחד כאשר חופש הביטוי נשמר אך לאו-דווקא בכלי תקשורת פרטי כזה או אחר, יש ליתן משקל נכבד לזכות הקניין, קל וחומר כאשר עסקינן בפרסום מודעה מסחרית שההגנה שההלכה המשפטית מעניקה לה מצומצמת מן ההגנה המוענקת בדרך כלל לחופש הביטוי".
השופטת רייך הוסיפה כי "דומה שיהיה נכון להגדיר את המצב כפער תרבותי, כזה הנראה לכאורה מאיים ובלתי ניתן לגישור, אלא שמנקודת מבט היסטורית, לא בלתי סביר לומר שבעתיד פני הדברים יהיו שונים לחלוטין. הזמן עושה את שלו".
מאגודת ההומואים והלסביות נמסר בתגובה לפסק הדין כי הם "מצרים על החלטת בית המשפט" וכי בכוונתם לשקול אם לערער על ההחלטה. ב"מקור ראשון" סירבו להגיב לדברים, למרות פניית כיפה.