התמודדות מערכתית עם הצפיה בטלוויזיה הרב מרדכי ורדי
במאמר זה ברצוני להציג נייר עמדה שגובש ב"מכון תורה ויצירה" שליד ביה"ס "מעלה", בנושא התמודדות מערכות החינוך הדתי עם הצפיה בטלוויזיה של תלמידי החינוך הממלכתי דתי.
מכון תורה ויצירה מבקש ליצור מפגש בין רבנים ואנשי חינוך עם אנשי מקצוע מתחום התרבות למיניה. וזאת כדי ללבן סוגיות בתחום התרבות והיהדות.
הרקע להקמת המכון נבע מן ההשקפה כי ביה"ס "מעלה" נועד להיות לא רק מוסד להכשרה מקצועית אלא נועד להקים אסכולה המחוייבת ליצירה יהודית – ישראלית מקורית. מתוך הכרה שפיתוח יצירה כזו דורש תשתית רעיונית נוצר צורך לבנות מסגרת שבה נפגשים רבנים ואנשי חינוך עם אנשי מקצוע מתחומי הקולנוע והטלויזיה. ובמסגרת המכון נידונים נושאים תאורטיים ומעשיים הנוגעים לתרבות בכלל ולמדיום הוויזואלי בפרט. והשאיפה בכל זאת ליצור שפה בית – מדרשית לדיון בשאלות תרבות , שפה אשר תוכל להכיל התייחסות רלוונטית אשר תסלול דרכים להכוונה של יוצרים וצרכני תרבות.
המסמך שלפנינו הוכן לפי בקשה של מוצת חמ"ד לאחר דיון שהתקיים בנושא ההתמודדות של החינוך הדתי עם המדיום הוויזואלי – הקולנוע, הטלוויזיה, וערוצי הכבלים והלווין.
בענין היחס אל הטלוויזיה יש אסכולה הגורסת שהדבר הנכון לעשותו הוא לצאת בקאמפיין ומסע הסברה להוצאת הטלוויזיות מן הבתים. לעומתה יש אסכולה הגורסת שהטלוויזיה היא עובדה קיימת ויש לסלול את הדרכים להתמודד עם מציאותה בבתים.
ההנחה שלנו היתה ששלילת הטלוויזיה היא בעצם חומרא המביאה לידי קולא מכיוון שלפסול את הכל פירושו להכשיר את הכל. שהרי מכיוון שאין הדברים נשמעים וברוב המוחלט של הבתים יש טלוויזיה הרי שהגישה השוללת היא בעצם פוטרת את עצמה מן ההתמודדות ומשאירה את הצעירים חשופים ללא הדרכה. אמנם יש ביסוד הגישה הזו גם סברה הגורסת שמי שמחזיק טלוויזיה בביתו לכל הפחות יחוש רגשי אשמה על שהוא פועל נגד הדרכת הרבנים והמחנכים. אולם יחד עם זאת נוצר מצב מסובך של מסרים כפולים : מצד אחד במערכות החינוך שוללים את הטלוויזיה ומצד שני היא קיימת בבית וכולם צופים, הולכת ונוצרת סתירה פנימית מסוכנת מאוד מבחינה חינוכית.
במהלך עיצוב המסמך עלתה במלא חריפותה שאלת החשיפה של התלמידים לתרבות המערבית בכלל, הטלוויזיה היא רק קצה הקרחון. הלכי הרוח המולידים את תוצרי התרבות למיניהם מהדהדים מכל הקולות העולים בכלי התרבות השונים המוסיקה והספרות והקולנוע וגם מן העיתונות והרדיו ושפת הרחוב והם כולם מחלחלים אל תוככי הנפש. חסימת הטלוויזיה איננה פותרת את הבעיה אשר באמת נובעת ממכלול שלם של הוויה חברתית תרבותית שאנו חיים ונושמים.
ועל כן נוצרות שתי נטיות , מצד אחד רצון לגונן על התלמידים מתרבות שביסוד תפיסת העולם היא מונחת על תשתית ערכית השונה לחלוטין מערכי התורה והיהדות. ומצד שני הרכה שבידוד מוחלט של התלמידים הוא לא אפשרי שהרי בשעות שאחרי הלימודים התלמיד כבר איננו ברשות המחנכים וכל מכשירי התרבות מצויים לו בהשג יד. ועל כן הנטיה היא להתייחס התייחסות ערכית אל חמרי התרבות המצויים ולצייד את התלמידים בכלים אשר יסייעו להם להיות מחוסנים בפני ההשפעות השליליות.
בהרצאתה של ד"ר חווה תדהר שהופיעה בפני המכון הובאו נתונים מגובים במחקר אשר הצביע על כך שתלמידים אשר קבלו שיעורים בצפיה מודרכת בטלוויזיה אכן הפנימו את הדברים והדבר גרם לשינוי באופן הצפיה שלהם בטלוויזיה.
יחד עם כל זאת ברור היה לכולנו שלא ניתן להפריד בין חינוך הילדים והנוער לבין שינוי גישה גם אצל המבוגרים – ההורים והמורים. הילד מריח את יחסם של המבוגרים אל כל הסובב והוא מגיב לעומת היחס שהוא קולט אצלם.
על כן הגישה הכללית להתמודדות היא חשיפה מונחית הדרגתית ומבוקרת של הצעירים לחמרי תרבות תוך כדי הקניית כלים של ביקורת להבחין בין טוב לרע ולחנך לערנות ודריכות אינטלקטואלית ורגשית כאשר נפגשים עם יצירות של אמנות גבוהה ופופולארית. ובמקביל לעורר את המבוגרים להיות רגישים ובעלי יכולת להגיב לסביבה התרבותית בכל קהילה לפי מצבה.
עלינו להיות ערים לכך שהציבור הדתי לאומי אינו עשוי מעור אחד בכלל וביחסו לעניננו בפרט ולכן הכיוון המוצע צריך להבנות באופן מודולארי וכל מנהל בית ספר או ראש ישיבה יצטרך להחליט על הדרך הנכונה להתמודד בקרב התלמידים שלו, מבחינת הקצב והסגנון ומבחינת גבולות הדיון.
על כן המסמך הזה מציב קווים כלליים וגיבוש התכנית המעשית יהיה מתוך אינטרקציה עם הקולות העולים מן השטח.
ו' אייר תשס"א, 29.4.01
לכבוד
מועצת החמ"ד
מינהל החינוך הדתי
משרד החינוך
ירושלים
הנדון: השפעת הטלוויזיה על תלמידי החמ"ד – נייר עמדה ראשוני
בעקבות פנייתכם אל מכון תורה ויצירה בעניין דרכים להתמודדות עם הסוגייה של השפעת הטלוויזיה והקולנוע על תלמידי החמ"ד, אנו מציגים בזאת נייר עמדה ראשוני לדיון בנושא הנדון.
א) הנחות יסוד:
1. המדיום הטלוויזיוני עשוי להיות כלי מחזיק ברכה, כמו גם כלי משחית. לא המדיום עצמו הוא הפסול, אלא דרך השימוש הנוכחית בו. בשימוש מושכל ובררני ניתן להפיק ממנו תועלת רבה.
2. הטלוויזיה במתכונתה הנוכחית מביאה את היצר הרע אל מרכז הסלון המשפחתי. לפיכך ההתמודדות עמה מחייבת מלחמה כוללת (מה שקרוי קמפיין), תוך שימוש בחבילה שלמה של כלים תורניים המוכרים לנו בכל הדורות.
3. יש לצפייה בטלוויזיה מאפיינים העלולים להביא להתמכרות. הדבר מחייב התייחסות חינוכית דומה לזו הנהוגה כלפי תופעות התמכרות אחרות.
4. במציאות הנוכחית צריך לשאוף לצמצום מקסימלי של הצפייה בטלוויזיה. ברם, ציבור החמ"ד הוא מגוון ביותר. על כן הדרך המעשית היחידה להדריך את כל חלקיו היא בבניית כלים חינוכיים מותאמים לכל חלק מן המגוון, כלים אשר יביאו לשינוי הדרגתי של הרגלי הצפייה.
5. בהתמודדות זו יש להתייחס למכלול הרחב של גילויי תרבות, המשקפים הלכי רוח ותפיסות עולם מערביות. הלכי הרוח הללו מחלחלים דרך כל הכלים התרבותיים, אם בגלוי ואם במסרים סמויים.
ב) הכלים העומדים לרשותנו לתקיפת התופעה בהיקף ציבורי
1. כנסי התעוררות והרצאות לציבור הרחב.
2. הקמת צוות חשיבה, שיכלול רבנים, מחנכים ואנשי מקצוע בתחומי התקשורת והתרבות, שיסללו דרך לרבים
במישור התיאורטי והמעשי. הצוות יבנה סל של הצעות להתמודדות ויציג סל זה בפני מנהיגים מתחומי
החינוך והרבנות, כדחיפה למהלך של תיקון.
3. הכשרת רבנים ואנשי חינוך להכרת המצב ולגיבוש דרכי התמודדות, באופן שיוכלו, יחד עם קהילותיהם,
לגבש דרכי פעולה המתאימים לכל אתר ואתר.
4. הקמת ספריות וידיאו קהילתיות מותאמות לציבור שבכל אתר – לילדים לנוער ולמבוגרים.
5. הכנת מערכי דיון, על בסיס אותם סרטים מהם ניתן להפיק יסודות ערכיים או להשתמש בהם כפתיח
לדיונים.
6. עידוד קבוצות צרכנות סלקטיביות, שידעו לברור את הראוי לעיכול מתוך ערוצי הטלוויזיה והווידיאו.
ג) הכלים המוצעים על ידינו לתקיפת התופעה במסגרת מוסדות החינוך
ג1) תמונת מצב:
1. תלמידי החינוך הדתי עוברים מול המסך את החוויות הנפשיות החזקות ביותר. הן משפיעות על עיצוב
אישיותם הרכה החל מן הגיל הצעיר, וגורמות לה להתגבש תוך טלטול חזק ומזעזע.
2. הגישה הרווחת בין המורים היא לנקוט עמדה סטרילית, המתעלמת מכל מה שצפו בו תלמידיהם בטלוויזיה.
גישה זו משאירה את המדיה הוויזואלית מחוץ לשיח שבין מחנך לתלמיד.
3. מבחינת התלמידים יש במצב זה הקלה של "עבדא בהפקרא ניחא ליה" מצד אחד, אך מצד שני קרע פנימי
בין ערכים חינוכיים ודתיים לבין החוויות המענגות והמרתקות ביותר העוברות על התלמיד, העומדות,
פעמים רבות, בסתירה לכל המסרים החינוכיים.
4. מכל הנ"ל עולה כי התלמיד חשוף לחומרים נפשיים ורגשיים חריפים ללא תיווכם של מחנכיו.
לא יתכן כמעט שהנוער הדתי לא יקלע למצוקה כתוצאה מן הסתירה בין עולמות מנוגדים המתנגשים בו.
5. התלמידים בחמ"ד אינם יודעים להבחין בין תרבות נמוכה לתרבות גבוהה, וכנראה גם חלק גדול מן המחנכים
אינו יודע לרדת להבחנות הללו. הגישה הרווחת, של פסילת כל התרבות המערבית והחילונית, מכשירה בעצם
את הכל בעיני התלמיד, שהכל יודעים מה הוא והוריו עושים בערב – ובמידה רבה יוצרת מצב מסוכן מאוד
של מסרים כפולים ומוסר כפול.
ג2) עיקרון כללי
כדי להתמודד נכון ולתקוף את הנושא באופן יעיל אנו מציעים לגבש דרכי פעולה בשני מישורים באופן סימולטני:
1. יש לפעול מול ההורים, דהיינו: עולם המבוגרים, ולהביא את כלל הציבור הדתי למודעות בדבר
הצורך להתמודד ערכית עם הסוגיה. עבודה חינוכית מול הילדים אשר תבוא ללא גיבוי למהלך זה מצד
ההורים, כמוה כזריעה על הסלעים. יחס ההורים אל המדיה צריך להתאים למסרים של מוסדות החינוך.
2. יש ללמד את התלמידים, במסגרת מוסדות החינוך, כיצד צופים נכון וכיצד מתחסנים בפני פיתויי המדיום
הויזואלי .
ג2) הצעות לתקיפת הבעיה
1. יש להכין תכנית לימודים בנושא הרחב של תרבות.
2. מטרתה העיקרית של התכנית היא נטיעת עולם התרבות בתוך המכלול של העולם הערכי-תורני.
3. הטיפול בחומרי התרבות צריך שיהיה חווייתי, ומסביב לנגיעה התרבותית יש לפתח שיח בין הצעיר הדתי
לבין המחנכים. מוסדות החינוך יהיו אלה שיתנו ליווי ותיווך בין התלמיד לבין עולם תרבותי שהנחותיו
עומדות, פעמים רבות, בסתירה לעולם של אמונה, תורה ומצוות.
4. על התיווך אותו צריך התלמיד לקבל להיות מורכב מרמה קוגניטיבית ומרמה רגשית. מצד אחד יקבל
התלמיד כלי ניתוח לביקורת של תוכן וצורה, ומצד שני - פיתוח מודעות לתהליכים רגשיים המתעוררים
בעקבות הצפייה.
5. בתכנית ישמשו החומרים התרבותיים ככלי חינוכי שיפתח אצל התלמידים יכולת של התייחסות מורכבת
ומעמיקה לשאלות הקיום של האדם בכלל ושל האדם המאמין בפרט. חומרים אמנותיים הם שיהיו מודלים
משוכללים שדרכם יוכלו המחנכים להקנות ולהדגים באופן חי ועדכני את ערכי הנצח של התורה. (לשם כך)
צריך שהאמנות תיתפס לא רק כתשליל של ערכי התורה, אלא גם כמחדדת את הערכים ומבליטה אותם
באופן חיובי. כל התהליך הזה יתאפשר אם יתפתח שיח חופשי, נטול הטפה וצדקנות.
6. התשתית התרבותית הנדרשת כדי לתת לתלמידים ראיה רחבה צריכה להיות בנויה משתיים: תשתית של
ספרות ואמנות – במיוחד כדי לטפל בצדדים האמנותיים של הקולנוע והטלוויזיה, ותשתית של הבנת
ה"מציאות" – במיוחד כדי לעסוק בצדדים העיתונאיים-תקשורתיים.
7. יש לבנות אצל התלמידים רצף של גילויי תרבות שונים, כמו בין ספרות לקולנוע, בין הגות לעיתונאות.
8. המחנכים והר"מים צריכים להיות מעורבים בתכנית הזו באחד משלושת האופנים:
§ כמעבירים את התכנית;
§ כמשתתפים בצד המעביר את התכנית;
§ בליווי מחוץ לכיתה בהדרכה ועדכון ויעוץ.
9. תכנית זו תצורף לתכנית הלימודים הכללית בשלב מוקדם ככל האפשר של הלימודים, ויש להמשיך אותה עד לסיום התיכון.
ג3) הצעות מעשיות מידיות
1. עוד בטרם יישום התכנית המלאה יש להפעיל תכנית נסיונית, מלווה במחקר. בתכנית זו ישתתפו 15-10
מוסדות חינוך (בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, ישיבות תיכוניות ואולפנות). יוקצו לכך שעות, ועל פי
תכנית כללית, יגבש כל מוסד את הקווים המפורטים לפי תכונתו וגישתו החינוכית. המחקר יעקוב אחרי
התוכנית מתחילתה ועד סופה ויבדוק את הרגלי הצפייה של כל בני המשפחה בכל בתי האב בהן תפעל
התוכנית.
2. ייערכו ימי עיון למורים, בשלבי הכשרתם במכוני ההוראה, לקראת הכנת תכנית כוללת למורים בנושאי
תרבות ותקשורת.
3. מכון תורה ויצירה יוכל להתמקד, לפרט ולפתח את הנושאים המעניינים מתוך מכלול זה את מועצת החמ"ד .
4. מכון תורה ויצירה יוכל להיות גוף המרכז את הליווי וההדרכה התורנית-ערכית למגמות התקשורת.
תלמידים ומורים במגמות התקשורת יוזמנו להעלות שאלות הלכתיות וערכיות בפני חברי המכון. במסגרת
המכון יוכלו ראשי ישיבות ורמי"ם המחנכים במוסדות שבהם ישנן מגמות תקשורת, להשתתף בימי עיון
והשתלמויות כדי שיוכלו להעמיד את הדיאלוג עם התלמידים על בסיס רחב, מתוך הכרת המושגים
הבסיסיים של המדיום הוויזואלי.
5. השאלות והתשובות, וכן חומר עיוני וחומר תורני הקשורים לנושא זה יפורסמו לציבור. כן יפורסמו תוצאות
המחקר שייערך במקביל לתוכנית הניסוי.
ד4) לטווח רחוק
יש להכין תשתית של יוצרים המושרשים עמוק באמונת ישראל ונאמנים לתורה. לשם כך יש לעודד את אותם תלמידים שיש להם כשרון ויכולת ביטוי בתחומי האמנות השונים. מוסדות החינוך יעודדו סדנאות לכתיבה יוצרת ומעבר ללימודי הספרות יכוונו את המוכשרים לכך לפתח את היכולות האמנותיות.
במגמות התקשורת יש לבנות דיאלוג פתוח ובריא בין המחנכים התורניים שינווטו אותן לבין היוצרים הצעירים.
כל הפעילות הזו תיתן פירות עתידיים בבניין תשתית לתרבות אלטרנטיבית, אשר תוכל לתת מענה ראוי לצרכים של הציבור הדתי ואף למלא את כיכר התרבות בישראל.
בכבוד רב
מרדכי ורדי
מכון תורה ויצירה