שרי ממשלה וקציני צה"ל מכריזים ומאיימים על סגירת ברז התקציבים לישיבות ההסדר הר ברכה ואלון מורה, הדבר דורש מאיתנו לעצור ולשאול את עצמו כמה שאלות יסודיות בנוגע לדרכנו ולעצמנו.
השאלה העיקרית היא איך בריש גלי, כביכול מבחינה חוקית לחלוטין, מתבצע מהלך של סחיטה ואיומים, שבכל מקום אחר היה מתפרש כעבירה פלילית? למעשה, צה"ל והממשלה אומרים לראשי ישיבות ההסדר: התקציב הניתן לכם הוא שוחד, כדי שתיישרו איתנו קו ותוותרו על מצפונכם. אנחנו מבינים שאתם מחנכים במוסדות שלכם את תלמידיכם לפי רוח התורה, אבל אנא ותרו עליה, ואם לא- לא יהיה לכם כסף להמשיך בפעילות החינוכית. בולשביזם בהתגלמותו.
השאלה השנייה הנשאלת כאן היא, מה נשתנה? האם זו הפעם הראשונה שהדבר קורה לנו?
ברור שהתשובה היא לאו. בתקופת העקירה והגרוש מגוש קטיף הודיעו ראשי הצבא, חד וחלק, למכינות הקדם- צבאיות ולעומדים בראשם, כמו גם לכמה ראשי ישיבות, שעדיף להם ליישר קו עם מדיניות הממשלה- ולא... ההמשך ידוע. כמובן שהובטח גם פיצוי בהתאם.
זה גם קרה בתקופת הגרוש מימית. האם פעם שאלתם את עצמכם מאיפה הגיעו התקציבים לשקם מחדש את ישיבת ימית בנווה דקלים? לא שזה עזר למישהו לטווח הרחוק, גם המבנה המפואר בצורת הכוכב המתנשא למרחוק נהרס ועלה בלהבות.
אני כבר שומעת בעיני רוחי את הטוקבקיסטים מגיבים במרץ: הרי זה כמו רבן יוחנן בן זכאי, יבנה וחכמיה... ועוד שאר תחכומים ופלפולים העשויים מחולשה אידיאולוגית.
החלטתו של רבן יוחנן בן זכאי שאמר למצביא הרומי: "תן לי יבנה וחכמיה", הייתה על רקע שלטון רומאי שכבש את ארצנו, על רקע יציאתנו לגלות ארוכה של אלפיים שנה. אני מאד מקווה שחכמי דורנו לא מתכננים לצאת לגלות (לאן בדיוק?), ולא מתכננים שאויב זר יכבוש את ארצנו מידינו.
אולי נודה שטעינו, והחרדים צודקים?
לא. אני דוגלת בדעה שמדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה", יסוד כסא ה בעולם. אני אומרת הלל ביום העצמאות, עם כל אסונות הגרוש-העקירה-המכות שספגנו. אני מאמינה בצבא הגנה לישראל- אבל עליו לשרת את המטרה לשמה הוקם. להגן עלינו- לא להפקירנו!
התפיסה הרואה במדינה מלכות ישראל, לא תעביר אותנו על דעתנו. המדינה איננה עץ אשרה או מולך, ואיננו נדרשים להקריב עבורה קרבנות.
האם באמת אתם חושבים שישיבות ההסדר זקוקות לחסדי מדינת ישראל, הצבא והממשלה? הרי ההפך הוא הנכון. המדינה היא שזקוקה לישיבות ההסדר. מי נלחם עבור המדינה בכזו מוטיבציה? לכן, בעת ששרי הממשלה מאיימים איומים ומפנים אצבע מאשימה לעברנו, אנו נצהיר קבל עם ועדה: לא נמכור את העקרונות התורניים שלנו, את נשמתנו, את ארצנו, בעד בצע כסף! אם תסגרו את הברז- לא נשרת בצבא. נעטה עלינו קפוטות שחורות, מגבעות רחבות שוליים, שטריימל וגרטלך, ונגדיר את עצמנו כחרדים. או אז, תתחילו לחפש לעצמכם חיילים.
ושמא, ופה מתגנבת לה מחשבה מצמררת, לרגע הזה אתם מייחלים? שמא רק לעיתוי כזה אתם מחכים? שמא מונחת לה תכנית מגירה במשרדי ממשלה וצבא ליום יבוא שכזה, שבוא תגייסו חיילי יוניפיל נגדנו? חיילי מארינס שישלח אובאמה, כשהוא מחכך את ידיו בהנאה מסותרת?
נשמע מוכר, לא? הורדוס נקט בשיטה דומה. והסוף ידוע.
ישיבות ההסדר, בכל מקום בארץ, ולא רק בשומרון, ראשי מכינות, קומו והצהירו בריש גלי: "לא נמכור את ארץ ישראל בעד בצע כסף".