שפע של התפתחויות
סאגת "שפע שוק" נמשכת, ולא הפסיקה לייצר כותרות גם בשבוע החולף - מלחמות פשקווילים על כן ולא לקניות בשפע שוק מצד שני הצדדים; חוסר ההסכמה של הרב עובדיה יוסף לחרם, ומנגד קריאה של רבנים מהציונות הדתית להצטרף להחרמת רשת הריבוע הכחול (שבתוכן רשתות מגה, AM:PM, שפע שוק ותחנות הדלק של דור-אלון); הסכמת איש העסקים דודי וייסמן לסגור את החנויות החדשות ברשת בשבת והאשמתו את רשת "שופרסל" ביוזמת החרם; קריאה לחילונים לבוא ולקנות בסניפי שפע שוק השוממים בריכוזים החרדיים; ולבסוף - מינוי עו"ד יעקב וינרוט כמפשר בין העדה החרדית והועד למען השבת ובין וייסמן.
צפו להתפתחויות, וחפשו לא רק מוצרים ללא קטניות או לפתית אלא גם מקום ללא אינטרסים סמויים.
שובו של משה בלנגה
אחרי ציפייה ארוכה יצא בסוף השבוע שעבר הדיסק המדובר של שולי רנד "נקודה טובה", שאם היו שואלים לדעתי (ואף אחד לא שואל) הייתי מעניק לו את הציון טוב מאוד.
כשאומרים על שירים של זמר שהם מזכירים כל כך הרבה שירים אחרים, מהפרברים, השלושרים, דרך אהוד בנאי, מאיר אריאל ועד יהודה פוליקר ומוזיקה יוונית - אז כנראה שזה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. שולי רנד מתיך את כל ההשפעות האלה אל שירים נוגעים ומורכבים, בשירה ובהגשה המיוחדת שלו.
מה שובה כל כך בשולי רנד? האם זה רק הכישרון? אולי זו הפרדוכסליות הברסלבית הזו, שבה השחקן משחק בבגדי עצמו, או שר ברצינות תהומית מילים מעלות חיוך. זה מגלה את הכנות שיש בה המון חן, אבל שולי רנד בעיקר מתפלל. מתפתל ומתפלל. וכבר מזמן לא שמענו מילים של אמונה מורכבת ומתייסרת, שאיננה מסתפקת במנטרות כמו תחשוב טוב יהיה טוב, או רק מסתפקת בציטוט עתיק. השלמות הזאת נבנית מפרדוכסים, ומשורות כמו "אבא עתיק אבא רחמן, הלב יבש כמו דיקט כל כך הרבה זמן...".
אין לי מה להוסיף חוץ מלהמליץ לרוץ ולקנות (כרגע רק בסטימצקי), ולשמוע בלופ עד ימי ספירת העומר.
אנושי, אנושי מדי
גם אחרי שאוריה קניג (מקור ראשון) חשף את טעויותיו המביכות של יאיר לפיד בספרו החדש, "הגיבורים שלי" - על דמויות תנ"כיות; ואחרי שנקטל קשות בידי חגי דגן (הארץ, ספרים) על רמתו הספרותית, לא נמנע יאיר לפיד מלהתרברב בטור שלו בידיעות אחרונות על הצלחת ספרו החדש מבלי שנדרש ליחסי ציבור רבים. באיפוק מופגן (יש שיאמרו - ראוי), הוא נמנע לכל אורך הטור מלציין את שם הספר, אבל הפרט הבולט הזה היה מס שפתיים בלבד. ברור שכתיבת טור שלם על ספר שכתבת ומצליח וקוראים לך יאיר לפיד, הוא מעשה יח"צני עלוב.
אבל אין לי בעיה לא עם יאיר לפיד ולא עם הספר החדש שלו. ממש לא.
ההיפך, למה לי למנוע מהם מלהשיב את התנ"ך ואישיו אל רשימות רבי המכר? לא ניתן להימלט מהתחושה שזו הטרנד הספרותי העכשווי - סדרת עם הספר מככבת בחזיתות חנויות הספרים, יאיר לפיד כותב על הגיבורים שלו (וכמובן הופך אותם לאנטי-גיבורים), יוכי ברנדס יצאה בימים אלו עם "מלכים ג", שכבר מעורר אף הוא פולמוס חריף; ובעוד חודשים אחדים יצא לאור ספר חדש של מי שהחל את הטרנד של עיסוק ספרותי-חילוני בתנ"ך - מאיר שלו במעין המשך לא רשמי לספרו "תנ"ך עכשיו", שיצא כבר ב-1985. אליהם ניתן לצרף את "למלך אין בית" מאת חגי דגן; "דבש אריות" מאת דויד גרוסמן ו"חיי עם האבות" מאת דב אלבוים.
לא, אין לי בעיה עם התנ"ך כרב מכר. הבעיה היא שהתנ"ך החילוני ירד מהויכוח הדתי-הפנימי המוכר לנו על גובה העיניים, אל נמוך מגובה הקרסוליים.
מחיה המתים
בתחילת השבוע עלה מתהום הנשייה שבמוחי זכרו של ח"כ אלי גבאי (מפד"ל), מי שהדיח באלגנטיות את שאול יהלום ממקומו ברשימת המפלגה בכנסת, ומאז קשה למצוא את עקבותיו הציבוריים מחוץ למסדרונות הכנסת.
וראה זה פלא - לפתע פתאום הוא צץ עם הצעת חוק משותפת (לו ולח"כ שי חרמש מקדימה. כן, יש דבר כזה), להגביל את השתתפות המדינה במימון סרטים שאינם עונים להגדרות מסוימות ועלולים לפגוע בתדמית המדינה בעולם. ממש תחיית המתים.
חבל, חה"כ לשעבר יהלום זכה בתואר הח"כ עם הצעות החוק החברתיות הרבות ביותר. היינו מצפים ממי שהחליף אותו לעמוד בסטנדרט, ואם לא זה, לפחות לא להגיח אל קידמת החדשות רק בדמגוגיה.
עיקר החדשות
פרשיית היתר מכירת החמץ בפומבי שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בידי השופטת תמר צבן, הוארה השבוע באור מעט מפתיע ושונה, שלא לומר ביזארי. רועי שרון, כתב מעריב, פרסם כי:
השופטת היא אישה דתייה וביתו של הפרופסור ללשון זוכה פרס ישראל משה בר-אשר. "תמר היא שומרת מצוות וילדיה לומדים בחינוך הדתי, אבל היא לא זקוקה להגנה של אבא שלה", אמר אביה, "אפשר לראות בין השיטים בהחלטתה שיש לה ביקורת על מי שקיבל את החוק הזה. העסקונה היא זו שעושה את השירות הגרוע לציבור הדתי".
והנה משהו שהופיע בבקצרה, מערכת המבזקים של כיפה ואף ראוי להרחבה:
האתר "בחדרי חרדים" פרסם כי הרב יצחק מתתיהו טננבוים, עורך המודיע, הצביע נגד החוק לסינון אתרי תועבה באינטרנט, בישיבת נשיאות מועצת העיתונות בה הוא חבר כמייצג של היומון החרדי. "החוק הזה מיותר לגמרי", קבע טננבוים, לגבי הצעת החוק לסינון אתרים פוגעניים באינטרנט, "אין אבא שלא יודע שיש חברות המעניקות שירותי סינון". דבריו של טננבוים הדהימו את כל הנוכחים. ההסכמה הרחבה שהשתררה בישיבת המועצה גרסה כי החוק, כפי שהוא, מיותר ואף מזיק, וכי רצוי להשאיר בידי הציבור את ההחלטה בנוגע לסינון.
את הצעת החוק הגיש כזכור ח"כ אמנון כהן מש"ס, והיא מבקשת לחייב את ספקיות האינטרנט לסנן כברירת מחדל "תכנים בלתי הולמים לקטינים". ההצעה עברה לאחרונה בקריאה טרומית. טננבוים עצמו אמר ל"בחדרי חרדים" בתגובה כי "איני מגיב לסיקור באינטרנט".
קצת גיוון
מיני היסטוריה בגלי צה"ל: לראשונה שני מגישים דתיים בתוכנית "המילה האחרונה". בשל טעות בשיבוץ, הגיע ביום שלישי לאולפן רק גקי לוי. בשל התקלה הוא בילה את חלקה הראשון של התוכנית בשיחות טלפון עם עירית לינור ועם אורי אורבך, שהיה בדרכו לתחנה, ולאחר מכן הצטרף אל גקי.
אז מה יהיה? התנ"ך השתלט על החנויות, הדתיים השתלטו על הפלייליסט, בסוף הם עוד יאמרו את "המילה האחרונה". שבת שלוה ומנוחה מהניקיונות לפסח לכולם.