נכון להיום, על פי פקודות הצבא ניתן לקבור בבתי קברות צבאיים בטקס דתי בלבד (יהודי-אורתודוכסי או על פי דתו של החייל ההרוג). משפחות המבקשות לקבור את יקירן בקבורה אזרחית חייבות לעשות זאת בבית קברות אזרחי, על חשבונן ושלא בהלווייה צבאית.
בסוף 2015 הודיע היועמ"ש למערכת הביטחון לחדו"ש כי הינחה את אכ"א לשלב בפקודות הצבא הוראות מפורשות המאפשרות למשפחות לערוך ליקיריהם טקס קבורה צבאי ללא סממנים דתיים, מבלי לאבד את הזכות להלווייה צבאית (הכוללת מרכיבים כגון נשיאת הארון, הנחת זרים טקסית, משמר כבוד והספד רשמי). אולם יותר משנה אחרי קבלת המכתב, עדיין לא שונו פקודות צה"ל בנושא.
לפניות של חדו"ש ענה צה"ל כי הנושא בטיפול ללא קביעת מועד לסיום התהליך. בינתיים, לטענת הצבא, מטפלים בכל מקרה לגופו. בעתירה טוענת חדו"ש כי הפתרון של "כל מקרה לגופו", גם בהנחה שהוא אכן מתקיים, אינו מספק. על פי פקודות הצבא ההחלטה כיצד יקבר חייל צריכה להתקבל תוך 12 שעות מהרגע שקרוביו מקבלים את ההודעה על מותו. המצב בו בני המשפחה צריכים ברגע הנורא ביותר להתחיל במשא ומתן מול שלטונות צה"ל והרבנות הצבאית כדי למצוא פתרון נקודתי, הינו בלתי נסבל.