הרב שרלו: תנו לילדים לקרוא ותשמרו את הצנזורה לדברים החמורים באמת

לבנות ´בועת קודש´ סביב הילדים היא גם לא אפשרית וגם גוב מחיר יקר. הרב יובל שרלו על המורכבות בצנזור תכנים בתהליך החינוך, קורא להורים לשים לב, וללוות את הילדים בתכנים שהם צורכים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 01/01/17 12:27 ג בטבת התשעז

הרב שרלו: תנו לילדים לקרוא ותשמרו את הצנזורה לדברים החמורים באמת
יחצ, צילום: יחצ

אין נושא המעסיק אותנו יותר מאשר חינוך ילדנו, גם מצד הנטייה הטבעית שלנו להעניק להם את המיטב, וגם בשל מצוות התורה של "ושננתם לבניך ודברת בם". בשל כך, כל אימת שעולה סוגיה חינוכית היא נטענת במשא כבד, ויוצרת מתח וויכוח גדול. כזו היא שאלת "כשרות ספרות הילדים", ושאלות הדומות לאלה, ובשל העובדה שחלקכם שאל על כך - אני כותב את משנתי הקצרה בנושא.

ישנו מתח מובנה בעולמה של תורה, לא רק בתחום החינוכי אלא לאורך החיים כולם, בין התשוקה לטהרה מוחלטת ולקדושה מושלמת ובין המעורבות בחיים, ואיסור ביטולם של עצם החיים. היחס בין שני התחומים הוא אחד המניעים לפילוגים הרבים בתוך עולמם של הנאמנים להלכה, והוא אחד היוצרים העיקריים לא רק של זרמים גדולים ועיקריים כמו תנועת תורה ועבודה והיהדות החרדית, כי אם פילוגים ופילוגי פילוגים בתוך החברות עצמן. בשל היות המתח הזה מובנה, הוא גם לא פתיר, ומחלוקות בסוגיה זו מלוות את העולם היהודי מיום קיומו - שבט לוי ויהודה מול יוסף, גדולי ישראל בתקופת הראשונים, ההשכלה, הציונות וכדו'.

אחת ההשלכות של מתח זה הוא שאלת החינוך. גם כאן, יש המבקשים לחנך את ילדיהם על "טהרת הקודש", מתוך אמונה שזו דרכה של תורה, ושזו גם הדרך היחידה שתגדל את הילדים בדרך אבות; הנחה זו הצליחה במשך דורות רבים, ובד בבד היא שהביאה לקריסה הגדולה בתקופת ההשכלה, ואין בה שום תעודת ביטוח מול ההשכלה המתחדשת. לא זו בלבד, אלא שהיא כמובן משלמת את מחיר הסגירות; לעומתם, יש הטוענים שדווקא הפתיחות למרחבים גדולים יותר, גם בעייתיים, תגדל ילדים גדולים יותר ועשירים יותר ומחוסנים יותר. הנחה זו הצמיחה את עולם התורה המופלא של הציונות הדתית, שרוב גדולי תורתה צמחו בדרך זו, ובד בבד אין בה שום תעודת ביטוח, והיא מצמיחה גם תופעות רבות של רדידות דתית ואמונית, והיא גם מחייבת חשיפה מתמדת לצדדים המכוערים והמנמיכים של החיים. לא זו בלבד, אלא שהיא משלמת את המחיר הכבד של הפתיחות. אי אפשר להתכחש לעובדה שיש כאלה ושיש כאלה, ושהיכולת למדוד איזו דרך "מוצלחת" יותר לא רק שאינה קיימת, אלא שהיא תלויה בנקודות ההנחה מהי "הצלחה".

אני קרוב יותר לעמדה שרואה חשיבות בהרחבת חוט השידרה של הילדים, כבר מקטנות, וגידולם על הקודש המחובר לחיים, שחלק בלתי נפרד מכך הוא הכרה שהם יפגשו גם צללים. התורה עצמה רוויה מפגשים גם עם הצללים של החיים (ראו לדוגמה כמה צללים בתחום העריות יש בספר בראשית לבדו), וכך עשו חז"ל בסיפורי אגדותיהם לאורך כל הדורות. הכל מתחיל כמובן מחוט השידרה, שמשמעו ההכרעה ההורית כי הדבר הראשוני והחשוב ביותר הוא "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". מתוך כך צריך להתרחב. צריך להתרחב בהכרת אוצרות רוח גם מנוגדים לדרכנו, בהכרת הבעת רגשות וחוש ביקורת, במפגש עם דעות שונות משלנו, בספרות בתרבות ובאומנות, ובעוד נושאים רבים מגוונים. זו הדרך המאפשרת להתנהל בתוך העולם בו אנו חיים, שאין הוא סטרילי, ואף על פי כן אין אנו מצווים לחיות בתוך חממה ובתוך בועה, אלא להתהלך לפני ד' בארצות החיים. לא זו בלבד, אלא שעושרו הרחב של התלמיד בדרך זו - הוא תרומה עצומה גם לתורה עצמה, שמתברכת בכך שלומדיה עשירים בתחומי נפש, בחוש ביקורת, ברגישות ובעניינים אחרים שצומחים דווקא מתוך מגע עם החיים עצמם, על האור והצל שבהם.

לכן, אני מציע שתנו לילדים לקרוא. את הצנזורה על ספרות הילדים תשמרו לדברים חמורים באמת, שהם מחוץ לגבולות הגיזרה, ואותם תמנעו מהילדים, אך אל תנסו לבנות בועת קודש סביבם, שכן היא גם לא אפשרית וגם גובה מחיר יקר. תנו לילדים להיפגש גם עם החיים הממשיים. במקביל, אל תניחו שאם תחנכו אותם לפתיחות ולחוש ביקורת הם אכן יהיו כאלה, ושזה יהיה טוב להם. אין לנו תעודת ביטוח בנושא חינוך, ואף שאני מעדיף שלא להיכנס ל"תעודות הכשר" לספרות ילדים, אני מדגיש כי גם בדרך זו אין וודאות. חינוך מחייב עבודה מתמדת, ולא פתרונות של אדישות למה שהילדים קוראים מחד גיסא, או ניסיון לתת להם רק ספרות טהורה מאידך גיסא.

כל זה הוא גם מעשיר, אך גם מחייב מאוד את ההורים. הוא מחייב לתת אמון בילדים, לאפשר להם לקרוא דברים רבים ומגוונים, ולא לחיות בחיים של פחד וחרדה. אולם לא פחות מכך, הוא מחייב את ההורים לעסוק עם הילדים בהבחנה שבין קודש וחול, בין יחס לגדולי האומה הקדושים לבין (להבדיל) גיבורי תרבות עכשוויים , בין פיתוח חוש ביקורת ובין אימוץ הזילות והזלזול המאפיינים את השיח של היום. האתגר צריך להיות מלא. המבקשים לפתוח את שערי המרחב המלא של החיים בפני ילדיהם, ולהפגיש אותם (כל אחד לפי גילו ורמתו) גם עם הצללים שלהם מחייבים את עצמם לפעול לחיזוק חוט השדרה שיאפשר גם לעמוד באתגרים הגדולים, וגם להפוך את העולם הזה לחלק בלתי נפרד מבניין האישיות של הילדים. אי אפשר לאחוז רק בצד אחד של המטבע, ולא להבין את המתחייב מצדו השני.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן