במתקפה של הרב צבי טאו והאב שלמה אבינר נגד ספרי "ספריית פיג'מה" שהתפרסמה לראשונה בתחילת השבוע ב'כיפה', התייחסו השניים לספרה של הסופרת שהם סמיט. סמיט מגיבה בתקיפות לטענות הרבנים נגד הספר וטוענת כי הוא מתבסס על מקורות הלכתיים ותורניים, מציג את רבי עקיבא בצורה חיובית ומתייחס ללימוד התורה כאל ערך.
"לא! רבי עקיבא אינו ילד מלוכלך הלומד בתערובת עם בנות וללא המילה 'תורה'" מצוטטת סמיט את מכתבם של הרב אבינר והרב טאו ואומרת כי "שוב ושוב אני קוראת את המשפט התוכחתי והכעור הזה, מבית מדרשם של הרבנים אבינר וטאו, ומתקשה לעכל את העובדה שהוא מתייחס לספרי 'אות בבאר'".
סמיט מסבירה כי הספר הוא "עיבוד מצוייר לילדים של אגדת 'תחילתו של רבי עקיבא', שמקורה במדרש אבות דרבי נתן - עיבוד שנכתב ביוזמתה הברוכה של ספריית 'פיג'מה' ואוייר בידי המאיירת והאמנית ולי מינצי". הסופרת טוענת כי הספר אינו תואם את התיאור של הרב אבינר והרב טאו ומסבירה, לדבריה, את "שלושת הפשעים שמדביקים לי הרבנים".
 |
|
(צילום: איורים: ולי מינצי. ספריית פיגמה)
|
"רבי עקיבא שבספרי איננו ילד מלוכלך" מדגישה סמיט. "שם תואר זה - או כל שם תואר ממין זה - לא מופיעים בספרי המספר על ילד קטן שהיה רועה עזים, ובדומה למנהיגים אחרים מבני עמנו, צמח להיות רועה אדם - מנהיג, מורה וחכם. הוא זכה לכך, לאחר שהתעקש והחליט - בגיל ארבעים - ללמוד 'צורת אות', כלומר, להשלים את ההשכלה הבסיסית שנמנעה ממנו בשל עונייה של משפחתו".
"האם עוני או עבודת כפיים הופכים את האדם למלוכלך?" זועקת סמיט. "נהפוכו! עיקר תרומתי בעיבוד זה הוא בהחלטה שלא לפתוח את הסיפור בנקודת החסר - האנאלפבתיות - אלה ברעיית הצאן כתחום חוזק, ואם תרצו - מלאכת קודש (גם האיורים היפהפיים מדגישים זאת). למקרא מילותיהם של הרבנים עולה בליבי החשש כי הלכלוך - וקישורו לעוני - בעייני המתבונן".
"רבי עקיבא שבספרי אינו לומד בתערובת עם בנות" מתייחסת סמיט לטענה שנייה של הרבנים כלפי ספרה. "אך לא מטעמים הלכתיים או מיזוגניים - אלא מפני שהעיבוד שכתבתי נאמן לתקופה שבה בנות לא זכו להשכלה. אשר לי, אני מקווה כי הורים ומחנכים שיקראו את הספר לילדיהם - בנים ובנות - יפנו את תשומת לבם לקשר בין מעמד והשכלה, וידונו עמם בזכותו של כל אדם החפץ בכך להשכלה".
 |
|
(צילום: איורים: ולי מינצי. ספריית פיגמה)
|
"המילה 'תורה' מופיעה גם מופיעה בספרי וכך גם המילה תנ"ך. בתנ"ך מוצא המלומד שאליו פונה עקיבא בשאלה את תשובתו - אבנים שחקו מים - וזו מביאה את עקיבא להבנה כי אם הצליחו האבנים לחרוץ סימנים באבן הקשה, יצליח אף הוא שאינו אטום כאבן, ללמוד, ועם הזמן הידע ייחרת בו".
סמיט מדגישה כי הסיפור נכתב על בסיס מקורות תורניים והלכתיים "את כל הרעיונות המצוינים הללו דליתי מן הבאר של חז"ל, והקפדתי כמיטב יכולתי להשתמש בלשונם ולכבד את רוח המקור. אין לי אלא לתהות האם הרבנים המרעילים את בארי שלי כלל טרחו לקרוא את ספרי? ואולי די בעובדה שאני אשה וחילונית כדי להוקיעו כ'אגמי רפש וצחנה'? אירוני הוא כי התועבה שלהגנתה אני יוצאת כאן עניינה בלימוד, בזיקה שבין לימוד לבין השתנות ובדמותו של חכם שקבע: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'. כלל זה, להתרשמותי, מייצג במידה רבה את 'ספריית פיג'מה' החותרת דווקא אל המכנה המשותף והתרחקות מנקודות מחלוקת, ולכן המתקפה עליה מדאיגה כל כך" חתמה סמיט את דבריה.
בתחיילת השבוע פורסם ב'כיפה' מכתב, שכתבו הרב אבינר והרב טאו, ותוקף בחריפות את תכני הספרים ב"ספריית פיג'מה" המחולקים חינם בגנים ובבתי הספר היסודיים.
"אנו מכירים היטב את העומדים מאחורי התכנית ואת שיחם, את נקודת המוצא שלהם ואת מגמתם" הדגישו הרב אבינר והרב טאו."הרוצה לעמוד על טיבם יעיין באתרים ויגלה קונסרבטיביים, רפורמים, דוגלים בפלורליזם, ואף גורמים הקשורים לקרן החדשה לישראל".
"קיווינו לספרות נקייה וטהורה שתוסיף לילדים יהדות אמיתית ונאמנה של יראת שמים, והנה בליל נורא של דברים הגונים עם באושים, כאשר דמויות עילאיות של גדולי התנ"ך וקדושי חכמינו טבולים באגמי רפש וצחנה. הדברים הנקיים אינם נמלטים, כי המטמא חלק מן השמנים מטמא כל השמנים. משכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים. כי דבר טוב בנוי על דבר רע סולד הוא מן הטובה הזאת".
 |
|
(צילום: איורים: ולי מינצי. ספריית פיגמה)
|