אנו נמצאים ב'אירוע מתגלגל': בתחילה נסגרה התודעה היהודית מסיבות תקציב, אח"כ ניתנה הנחיה לגלח את כל הזקנים בשם אחידות הצבא, ובהמשך הושפל מעמדם של הרבנים הצבאיים. עתה סוף סוף יצא המרצע מן השק - "פקודת השירות המשותף".
נאמר בה שרוח צה"ל מורכבת משוויון, סובלנות ופלורליזם. את הערכים האלו צריך להטמיע ככל האפשר, והם קודמים לכול.
נגד או מפקד שלא ירצה לפקד על בנות - לא יוכל יותר להיות קצין ומפקד משום שאינו מתאים לרוח צה"ל.
בת המתגייסת לא תוכל לבקש להיות בגדוד מגדרי של בנות בלבד.
מכאן ואילך, חייל דתי יהיה חייב לשמוע שירת נשים גם באירועי תרבות, ולא רק בטקסים ממלכתיים ורשמיים, אלא אם יתאמץ ויצליח לשכנע את מפקד היחידה שלו שהדבר בנפשו.
לחימה, ניצחון והתאמה לתפקיד לא הוזכרו במסמך כלל וכלל, רק שוויון וערבוב בנים ובנות ככל האפשר. כלומר נשים עשויות להיכנס לתפקידים מסוימים גם כאשר אינן מתאימות לתפקיד, אף כשהדבר עלול לפגוע ביכולת לנצח. כמובן שכל הכפייה והזלזול ברגשותיהם של בנים ובנות, דתיים ושאינם דתיים, נעשים בשם השוויון, הסובלנות והפלורליזם.
רב המתנגד לרוח צה"ל החדשה נקרא מכאן ואילך "צווחן" בפיו של דובר צה"ל. זו הסובלנות החדשה של צה"ל במיטבה?
פעם הכול היה אחרת
וכאן בא הבן ושואל שאלה ראשונה: מי החליט על רוח צה"ל החדשה? למי יש מנדט להחליט?
בראשית הקמתו של צה"ל פנה הרב הצבאי הראשי דאז, האלוף הרב הגאון שלמה גורן לבן גוריון ואמר לו: אתה רוצה צבא אחד של כולם או שניים - של דתיים ושל חילוניים? אם צה"ל הוא צבא העם הרי שהוא צריך לתפקד לאור מסורת תורת ישראל ולאחד בו דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלנים. מאז ועד היום היינו חלוקים בדעות ובתרבות אך מאוחדים במסירות וחירוף הנפש למען בטחון ישראל. זהו הדבק וזוהי הרעות. הפקודה החדשה עליה חתם הרמטכ"ל איזנקוט היא ההפך הגמור של כל זה. ערכי התרבות החילונית הפכו לרוח צה"ל, שמו טריז וחיץ בין דתיים לחילוניים. חייל דתי צריך להכריע האם להתכופף בפני ערכים אלו או לעזוב, והכול בשם הרעות. אם צה"ל הוא צבא העם עליו לאפשר לחייל דתי לשרת בכל יחידה ולא לכפות עליו דברים נגד אמונתו ותורתו.
וכאן שואל הבן שאלה שנייה: מאיפה הגיעו הרעיונות הללו? התשובה פשוטה והיא נכתבה שחור על גבי לבן בשפת מכון הרטמן - המדינה צריכה להיות אזרחית רב לאומית ורב תרבותית.
בסדנאות מחצבי"ם של הפיקוד הבכיר נצטוו המרצים להטמיע מסמך זה - נאמר שם שהמפקדים יהיו "סוכני השינוי" בצבא ואח"כ בעם. כל הפקודה החדשה, רוחה ונשמתה שאובים ממסמך זה.
מהפך
ושוב בא הבן ומקשה קושייה שלישית: האם בשביל להחליט שמדינתנו אזרחית, ורוח הצבא היא רוח של מדינה אזרחית, לא צריך לקבל מנדט מהעם - בבחירות, בהחלטת הכנסת, בממשלה או במשאל עם?! האם הגנרל איזנקוט ועמו שאר הגנרלים הם המעצבים את ערכיה, תרבותה, ורוחה של האומה הישראלית וצבאה?
אם היו הגנרלים משתלטים על רשות השידור ומתחילים לשדר כרצונם היינו כולנו מתקוממים. מה ההבדל? ההבדל הוא אחד: הכול נעשה במחשכים, רחוק מאור הזרקורים, ללא רעש. אך האמת היא שזה בדיוק אותו הדבר: אנו עומדים בעיצומה של הפיכה צבאית. את ראש ההפיכה, מר בוגי יעלון, כבר הדיחו. עתה תורו של הרמטכ"ל איזנקוט, אא"כ יסיר ידו ויחזור בו מהפקודה המבישה הזו.
על מדינת ישראל וצבאה אנו נילחם מלחמת אמת. מדינת ישראל היא מדינה יהודית לאומית מאמינה ומסורתית.
יש כאן מיעוט המשתלט על הרוב, גנרלים במקום מנהיגים. אנו דורשים את ביטול הפקודה ומיד!
יש ממשלה בישראל
וכאן מגיע הבן ומקשה את הקושייה הרביעית והאחרונה: היכן שרי הממשלה? איפה שרי הליכוד? ומעל הכול איה ראש הממשלה? הרי הוא זה שנלחם בחירוף נפש על הגדרתה של מדינה ישראל כמדינה יהודית ולאומית.
אין זה עניינה של הציונות הדתית בלבד מול הצבא - זה עניינם של כל תושבי מדינת ישראל.
הייתכן שראש הממשלה שותק? הבן עונה לעצמו שכנראה הכול אכן נעשה מתחת לאפו של ראש הממשלה אשר אינו יודע מהם השורשים הרדיקליים שעומדים מאחורי פקודה זו. ודאי וודאי כשייכנס לעומק הסוגיה יביע את דעתו הנחרצת!
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.
הכותב הוא ר"מ בישיבת מצפה רמון