שאל את הרב

עמונה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 08/08/16 13:25 ד באב התשעו

שאלה

לכבוד הרב שרלו

במקרה קראתי לאחרונה את הספר שהוצאת על גוש קטיף שו״ת ההתנתקות.

יש לי תחושה של ״דז׳ה וו״ בגלל מה שהולך להיות עמונה.

רציתי לדעת מה עמדתך על המאבק בעמונה והאם אתה שינית את עמדותיך בעקבות התוצאה של המאבק בגוש קטיף שבעצם לא הצליח, והרעיון של ״באהבה ננצח״ נכשל טוטאלית.

תודה

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

אתמול בערב נפל כנראה דבר. אני לא יודע מהו אותו ״דבר״ שנפל, אולם נראה שנפל דבר.
יש פרסומים שונים על מה שאירע. אני קורא בין השורות שהאמירות המשפטיות כי ״מעוררת סוגיות כבדות משקל״ למעשה אומרות את הרע. לא את הטוב.
אציג לך את עמדתי:
אני מאוד מאוד רוצה שעמונה תישאר על כנה. רצוני מתחיל עמוק מאוד - באהבה תשוקתית לארץ ישראל; זה ממשיך בציווי התורה בקריאת הרמב״ן על המצווה הגדולה של ישוב ארץ ישראל, ובשורתו הגדולה שכל התורה כולה היא למעשה מצוות התלויות בארץ; אני קשור מאוד לאנשים תושבי עמונה, שחלק גדול מהם הגיע בתום לב ובעידוד הממשלה, ועלולים לשלם מחיר כבד על כך; פירוק עמונה הוא בעל משמעות עמוקה למקומות אחרים בהתיישבות, ועוד נושאים רבים אחרים. לא זו בלבד אלא שגם מעולמו של המשפט והצדק - היה אפשר להגיע למסקנה משפטית אחרת מאשר זו שהגיע אליה בג״ץ.
על כן, אני נרתם כמיטב יכולתי למצוא את הדרך הראויה והנכונה כדי להשאיר את עמונה על כנה ועל עומדה.

יכול להיות שבאהבה לא ננצח. אם תקרא את הספר תראה שטענתי את זה כבר אז.
השאלה היא מה המסקנה מכך.
אם המסקנה היא ש״בשנאה ננצח״ - אני חושב שהמסקנה הזו היא טעות גדולה, גם בשל העובדה שאני מעריך שגם בשנאה לא ננצח, וגם בשל העובדה שלא אראה בזה ניצחון. לא אראה ניצחון בהישארותה של עמונה כתוצאה ממאבק אלים וכוחני נגד המדינה, מה עוד שכאמור - זה לא יקרה.
אם עמונה הייתה הנושא היחיד שעומד על הפרק - היה קל מאוד להתמסר אליו באופן מוחלט.
אולם על הפרק עומדות שאלות נוספות רבות משמעות:
ריבונות מדינת ישראל היא יסוד מהותי בתפישתי התורנית והאנושית. אינני רוצה לחיות במדינה בה קבוצת אנשים כלשהי, גם כשאני חלק ממנה, מצליחה בכוח לכופף את הממשלה, הכנסת, בג״ץ כדו׳. אני מבקש לחיות במדינת חוק, כל עוד חוקיה אינם חוקי סדום ועמורה (וחוקי מדינת ישראל אינם חוקי סדום ועמורה).
אני רוצה שההתנחלות תוקמנה על קרקע חוקית. הבסיס המוסרי של ההתנחלות חשוב בעיני מאוד מאוד.
אני לא רוצה להיות במקום בו ניצבים ילדינו שוב בניסיון אלים לשבור את הראש מול הממלכה. מחירי גוש קטיף עדיין נגבים מאיתנו, וחלק גדול מידי של ילדנו עדיין פגועים. אט אט מחלחלים שדרים של איומים על עשרת אלפי איש שיתייצבו ביום פקודה.
אני רואה אחריות גדולה להתיישבות כולה, וחלק ממנה הוא גם לקיחה בחשבון של משמעויות בינלאומיות ומשמעויות פנימיות בתוך עם ישראל.
ועוד משהו רגיש מאוד: המסקנה הגדולה שלי מהתנהלותו בגוש קטיף הייתה שבד בבד עם המאבק האידיאולוגי - חובה להשקיע השקעה נרחבת ביום שאחרי. משפטים רבים נאמרו בגוש קטיף, ואני מציע לא לבחור בהם.
אני מציע לא לבחור בטיעון ש״אם נחשוב גם על היום שאחרי אנחנו מתכננים את ההלוויה לפני שהאמא נפטרה״. חלק מהמחיר שהמשפחות משלמות טמון גם במשפט הזה (מבלי להסיר אחריות כלשהי מהממשלה ומוסדות המדינה בנושא זה).

ועל כן,
עכשיו הזמן להירתם לכל דרך שתהיה יעילה ואפקטיבית, מוסרית, ומתמודדת עם הבעיה באמת. לרכז כוחות, לפעול במערכות שונות, להבין גם את הבעיות ולא להתעלם מהן, לא להציע הצעות לא-קבילות מדינית או מוסרית, ועוד ועוד לעבוד כדי למצוא את הפיתרון הנכון, ההוגן והמתקבל. אני מנסה את מה שאני יכול לעשות מאחורי הקלעים ולפניהם.
ובד בבד, אם מהלכים אלה לא יצליחו - אל נא נשלה את עצמנו. אל נא נשלה את עצמנו ש״בשנאה ננצח״; אל נא נשלה את עצמנו כי נכון לשבור את הראש מול עוצמתה של המדינה; אל נא נשלה את עצמנו כי מותר לעשות כל דבר כדי שעמונה תישאר על תילה - אין משהו בעולם שמותר לעשות כל דבר עבורו, מלבד קיום של ״אנכי ד׳ אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״.
והבה נתכונן גם לאפשרות הזו, ולא ננקוט במדיניות (שהייתה לא-נכונה כבר אז) שלא חושבים על היום שאחרי.

אני מקווה שהסברתי היטב את עמדתי.

כל טוב

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות