זה קרה שש שנים מאוחר מדי.
באותה תקופה, כשידידי אורי אורבך ז"ל פנה אליי יחד עם אנשים טובים נוספים מהבית היהודי וביקש שאצטרף לשורות המפלגה, חשתי שהשטח עוד לא מוכן לכך. אמנם החיבור היה שם בעבר, אך המפלגה, שהיתה אולי סגורה מעט לאנשים כמוני, קצת סקטוריאלית, התחילה לעבור דרך חדשה של התקרבות לציבורים חדשים ורחבים. כניסתו של השר בנט, ובעת האחרונה עם הקמת ועדת ביטון, יישום המלצותיה, והמאבק חסר הפשרות שלו נגד אפליית הבנות הספרדיות בסמינרים החרדיים סימנה את השינוי שהתחיל לעבור גם הציבור הדתי לאומי. הבית היהודי היא כבר לא המפד"ל, ולכן הגעתי.
היום, שש שנים אחרי, ולאחר מחשבה והתבוננות עמוקה במציאות בשטח, הגעתי למסקנה שהמקום הכי מתאים לי, לדעותיי ולאידיאולוגיה שאני הולך על פיה מזה שנים, היא מפלגת הציונות הדתית- הבית היהודי.
כל אותם דברים שאני מאמין בהם ושנאבקתי עליהם לאורך השנים: יהדות מתונה ומקרבת, שילוב אמיתי בין תורה ועבודה, שרות בצה״ל, לימוד תורה בלבד רק לראויים לכך, מאבק בהתבוללות על ידי גיור ״זרע ישראל״ בדרך מקלה, מאבק בגזענות במוסדות החרדיים כלפי הבנות הספרדיות, כאשר אהבת ארץ ישראל וחיבתה הם מאבני יסוד סלע קיומנו.
אם נאמר זאת בקיצור- החזרת עטרה ליושנה, אבל באמת. כנגד העיוות שבהפיכת הציבור הספרדי לאנטי ציוני ואנטי יצרני, להפיכתם לעניים תלותיים ובורים וקיצוניים המשתדלים להדמות לליטאים בכל מאודם ועל ידי כך, לצערי, משכיחים את מסורת אבותם...
אלו יהיו הדגלים אשר אניף, לאורך ההתפקדות ובבוא מועד, גם בפריימריז.
צריך להזכיר שוב ושוב שמאז ומעולם רובם של הרבנים הספרדים בגולה ובארץ היו ציונים דגולים שדגלו ותמכו בהקמת המדינה ובפעולות הציוניות שננקטו על ידי המנהיגים הציוניים, עוד קודם הקמת המדינה.
ידועה משנתו הסדורה של הרב כלפון הכהן מג׳רבה ודבריו של הרב יוסף משאש ממרוקו, וגם של מרן הרב עוזיאל שהיה מראשי המזרחי, ששלחו נציגות לקונגרס הציוני בבאזל. כך, בעקבותיהם, כל הרבנים הספרדים אחר קום המדינה חשבו וחינכו. חשוב מאד לזכור זאת. הם תמכו בדרך של תורה ועבודה, בשליחת בניהם לישיבות ציוניות, ולאחר מכן גם לשירות בצה״ל. כל הצגה אחרת של הדברים, על ידי הבלטת רבנים בודדים שהושפעו על ידי תעמולה שקרית של קנאים אנטי-ציונים הינה תעמולה שקרית ועיוות המציאות וההיסטוריה. לא פחות.
בוודאי שנעשו טעויות בקשר לציבור היקר הזה, שרצה לשלב בין הדברים. הציבור הזה מצא את עצמו נדחק החוצה על ידי אליטות שלא ידעו להכיל אותו, וכך קמו להם מפלגות כמו תמ״י ויורשתה ש״ס.
בהיותי באותן שנים, שימשתי כרב מושב שרשרת של הפועל המזרחי. אנשי המושב היו דוגמה נפלאה לשילוב של תורה ועבודה. כשקמה ש״ס, התגייסנו כולנו למען החזרת עטרה ליושנה, כלומר הרמת קרן הציבור הספרדי ומורשתו.
שנים לאחר מכן, ולאור בקשתו של הרב עובדיה יוסף, זו היתה הסיבה שגם הביאה אותי להימנות על חברי הכנסת של תנועה זו.
צריך להודות על האמת, שום עטרה ספרדית לא הוחזרה ליושנה. להפך, הומצאה עטרה ״חדשה״ אשר המציאה את הליטאיות-הספרדית, שכמעט דבר אין לה עם הספרדיות האותנטית- לא בלבוש, לא בסגנון, לא בהשקפת העולם, לא בדרך לימוד התורה, לא בדרך פסיקה, לא במבטא, לא במנהג, לא בשירה, לא בלימודים כללים. כל כולה מוצר חדש.
הציבור הספרדי, במקום להתקדם- נסוג אחורה. כך נמנע מהם הסיכוי להצליח בהעמדת תלמידי חכמים שיחד עם תורתם ויראתם, יהיו בעלי מקצועות חופשיים מכובדים ומכבדים בבחינת ״ישראל אשר בך אתפאר״ כפי שהיו אבותיהם בעבר, ובמקום כל זאת אומצו נורמות חדישות, לא לנו.
כשהייתי שם, נאבקתי בכל כוחי על דעותיי וניסיתי לשנות. אמנם אפשר לומר שאת המודעות לעניינים רבים, כמו גם לעניין עיוות הזהות הצלחתי להעלות, אך לשנות מבפנים לא היה ניתן כלל וכלל.
בפועל הדמיון בין הספרדיות האמיתית לציונות הדתית גדול מאוד, והוא הרבה יותר גדול מאשר לחרדיות הליטאית.
אין אני מנסה להסיר את הלגיטימיות למי שכבר נמצא שם וחפץ להמשיך בדרכו, אבל לבוא בשם ״החזרת עטרה ליושנה״ ולמשוך עשרות אלפים לשם, ובפועל להופכם לנזקקים ותלותיים, ברור שאין לך דבר רחוק יותר מהמקור.
הציבור הספרדי התחיל זה מכבר להתעורר. אני מקווה שמכאן ואילך התנועה הזו תתגבר ביתר שאת ויתר עוז.
ברור שאנחנו נתמוך בכל החוזק בלומדי תורה אמיתיים וראויים, אך יחד עם זאת לא נסכים להפיכת הבנים שלנו לחסרי כל הכשרה והשכלה מינימלית ובבוא עת לנזקקים ותלויים בכספי מלגות והקצבות שאינם מספקות. דרך זו אינה דרכינו, ואינה דרכה של תורה שהנחילונו רבותינו, הספרדים תעו וטעו בשנים האחרונות ועתה עת התיקון.
גדולי רבנינו ראו למרחוק והבינו את נפש העם. הם תמיד הכילו גם את אלו שכיפתם היתה כיפת השמים, יחד עם חובשי הכיפה, על ידי פסיקה הלכתית, בכוחה דהיתירא, על פי יסודות הלכתיים מוצקים.
לצערי, הרבנות הראשית לישראל בעשורים האחרונים שינתה את פניה, כך שמרבנות ממלכתית-ציונית היא מונהגת ברוח שפניה רק כלפי ציבור שומר תורה ומצוות, ולמעשה זנחה מזמן את הציבור הכללי. וכן לא יעשה. זו המשימה שלי כרב בישראל וכמי שמשמש שנים בתפקידי רבנות בקהילה, המשימה היא לדעת ולהבין את נפש העם. הציבור צמא לרבנות קשובה לכל חלקי העם, זאת אני יכול להבטיח שאביא איתי.
בעיית ההתבוללות ואיבוד מאות ואלפים מישראל לא תמצא פתרונה בהתנהלות הנוכחית של הממסד. בכך אנחנו מאבדים נפשות מישראל שלא כדין, ונגרם חילול השם נורא. עלינו לשנן לעצמינו ולזולתנו השכם והערב כי ״המחמיר בגיור מקל בהתבוללות״ ולא כך נהגו גדולי ישראל. חייבים לחזור למסורת הפסיקה מהעבר כי בנפש האומה הדבר.
כל העניינים הללו לא נתנו לי מנוח. תמיד אפשר להתלונן מהצד, לשבת בחיבוק ידיים ולעשות מאומה. אך התהליכים האלו חייבו אותי לחזור לזירה הפוליטית. כמי שכבר שנים רבות קשור בעבותות עם הציבור הציוני דתי, המהלך הנוכחי היה אך טבעי ואני רואה את עצמי סוף סוף חלק בלתי נפרד ממנו.
חברים וחברות, הבא נפעל יחד לחיזוק עמינו וארץ אבותינו.
החבירה החדשה שלי הינה בשורה גדולה לכל הרואה עצמו ציוני- גם הציונות הדתית וגם אנשים שעולם הערכים הספרדי החרדי ציוני הוא עולמו. הבשורה האמיתית היא שניתן לראות בבית היהודי גם מכנה וגם מחנה משותף לכולם.
לחתור יחד עם כל החברים להעצמת והגדלת הבית היהודי ולהפיכתו למפלגה גדולה וחזקה ובבוא מועד לגרום שהבית היהודי יהיה המרכיב המרכזי והמוביל, בממשלה ציונית בעדיפות ראשונה.
בעזרת ה' נעשה ונצליח.
הכותב הוא חבר כנסת לשעבר וראש תנועת "עם שלם", מתפקד לבית היהודי.
המאמר יפורסם בסוף השבוע בעלון 'עולם קטן'