חסד עשה לנו ד' שנתן לנו מצות ציצית, כדי להצילנו מעבירה ולהביאנו למצוה. כך כותב רבנו הגדול הרמב"ם: "אמרו חכמים הראשונים (=תנאים): כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והם הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא" (הלכות מזוזה ו יג). הציצית היא מלאך ד' הדבוק בנו ובבגדנו כל הזמן.
וכך כתוב בפירוש בתורה עצמה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו לט). וחכמים ביארו: "ואחרי עיניכם - זה הרהור עבירה" (ברכות יב ב).
ועתה כמה הלב נחמץ על אותה המצאה נוראה של אנטי-ציצית, למען תתורו אחרי עיניכם, ולמען תזנו אחריהם, הוא הסמרטפון.
ואל תאמרו: אין לברוח אלא "להתמודד". אלו דברי הבל. אנחנו לא חכמים יותר מחכמינו שאמרו: "אין אפוטרופוס לעריות". יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יומו. היצר הרע הוא מאוד חכם, מאוד smart.
אנו לא יותר צדיקים מחכמינו שמוזכרים בסוף מסכת קידושין, שהתרחקו מהיצר אלפיים אמה, ועיין שם הסיפור על רב עמרם חסידא.
המילה "להתמודד" מול פיתוי עצום שלנו היא הבל וכסות עיניים להכשרת החטא.
אכן יש יצרא דרציחא, יצרא דזלילה, יצרא דעריות, ועתה יצר חדש על ציון יחשיך, יצרא דסמרטפון שהוא בעצמו סניף נורא של יצרא דעריות.
עוד לא הייתי נוכח בשיעור אחד, שאין אחד מהשומעים מעיין בסמרטפון שלו באמצע. כמובן מלבד איפה שהתלמידים משאירים את כל המכשירים בחוץ.
עוד לא שמעתי על ביקור אחד של נכדים אצל סבתא שבמקום לדבר איתה, גולשים בסמרטפון.
לכן מי שיש בבעלותו מכשיר זה, טובה יעשה לעצמו, ולמשפחתו ולעמו אם ישבור אותו. ואם יש אילוץ מוחלט שיהיה לו, כגון עבור העבודה, יסדר סינון מאה אחוז על מכשיר ועל הספק. כמובן, גם סינון זה, מסנן רק את הפריצות החמורה, אך לא פריצות רגילה, לשון הרע, כפירה, שקרים, והבל וזבל.
משל משלו חכמים: "משל לאדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צווארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה אותו הבן שלא יחטא" (ברכות לב א).
והנה משל מודרני - אל תקרא מודרני אלא מדרוני: משל לאדם שקנה לעצמו סמרטפון שהוא בעצמו קובה של זונות. מה יעשה אותו אדם ולא יחטא.
פעם אמרו חכמי המוסר: ליצנות אחת מבטלת מאה שיחות מוסר. בעקבותיהם נאמר: גלישה אחת בסמרטפון מבטלת אלף שיחות מוסר.
אנחנו לא נגד מדע וטכנולוגיה, אבל בתנאי ששימושם הוא טהור ונקי. עיין מאמרו של מרן הרב קוק "תום ומדע" (מאמרי הראיה 243).