"כל פגיעה פרטית באדם, גם ברוצח נתעב, כאשר אינו מהווה עוד איום, פוגמת במוסר ובחברה שלנו" כך אמרו אמש (א') רבני בית הלל, בהתייחסם לפרשת החייל מחברון, שהרג את המחבל, לאחר שכבר שכב על הקרקע ונוטרל על ידי כוחות הביטחון.
בהודעה שהוציאו, אומרים הרבנים כי הם דורשים לבדוק את כל כיווני החקירה, אך לא לחרוץ את דינו של החייל טרם התקיים משפט בעניינו: "רבני בית הלל דורשים גישה מאוזנת, מורכבת והוגנת לפרשת החייל שירה במחבל בחברון. אנחנו מחזקים את ראשי מערכת הביטחון, הפועלים בגבורה ובחירוף נפש על מנת למגר מרצחים, ועם זאת עומדים בתוקף על רמה אתית ראויה לחיילי צה"ל. חשוב לזכור כי טרם התבררו פרטי המקרה אשר אירע ביום חמישי בחברון לאשורם. אף לא נבדקה השאלה אם החייל חשש לחייהם של החיילים והאזרחים במקום. לפיכך יש לאפשר לגורמים המוסמכים לעשות מלאכתם נאמנה ולבדוק את הדברים עד תום קודם שקובעים את מידת אשמתו של החייל וחורצים את גורלו".
עוד הוסיפו הרבנים, כי בגל הטרור הנוכחי, נבחנת ההתנהגות המוסרית של כולנו, ולכן יש צורך להלחם במחבלים עד הרגע בו הם אינם כבר מהווים סכנה. ומשאינם מהווים עוד סכנה, אין צורך לפגוע בהם "אנו מתפעלים מתושייתם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ומגילויי הגבורה הרבים שלהם בעמדם על נפשם ועל נפש חבריהם בהתקפות הטרור הרבות. החיילים משליכים את נפשם מנגד לעצור את המפגעים, לנטרל אותם מנשקם ומהאפשרות שיפגעו באזרחים ובחבריהם לנשק. בימים אלו של מאבק בטרור רצחני ראוי שנדע כי כוחנו באמונתנו ובמוסריותנו, ואלו נבחנות דווקא בשעות קשות. לכן אנו מבקשים להבהיר שהחובה להילחם באויב מלחמת חרמה חלה עד לרגע שבו ברור מעל לכל ספק שהוא אינו מהווה סכנה. משעה שכבר אין נשקפת ממנו סכנה, אין היתר לפגוע בו.
"ההנחיה "הבא להרגך, השכם להרגו" תקפה רק כל עוד שהקם להרגנו אכן מהווה איום, וכאשר האיום חולף באופן ודאי, אין לפגוע בו. עשיית משפט שדה אסורה הן על פי דין תורה והן על פי חוקי מדינת ישראל. כל פגיעה פרטית באדם, גם ברוצח נתעב, כאשר אינו מהווה עוד איום, פוגמת במוסר ובחברה שלנו. יתר על כן היא מורידה את קרן ישראל בעולם ומחללת את השם. רק עמידה עיקשת ועקבית על מוסריותנו תצדיק שייאמר עלינו בקרב הגויים וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם".