נדמה שאי אפשר שלא לגנות תופעה כה נתעבת, כמו רצח של תינוק, ולא משנה מאיזה עם, גזע, דת או לאום מדובר. בכל פעם אנו מרגישים כאילו זו הפעם הראשונה, כאילו תופעת תג המחיר עלתה מדרגה. אנשי הציבור מגנים בתוקף, הרבנים תוקפים בחריפות, וחוזרים לשגרה. על רקע רציחתו של התינוק עלי דוואבשה, חזרנו לאירועי הטרור היהודי שהתרחשו בעבר, רובם ככולם אנשים שהגיעו מתוך תוככי המגזר הציוני דתי, הרבה לפני המצאת תופעת 'תג המחיר'.
1978 - ישראל לדרמן: יום לאחר שחברו ליחידה לשירות המילואים נרצח על ידי מחבלים, הגיע לדרמן לצומת מוזיאון רוקפלר ורצח ערבי. לדרמן טען שפעל מתוך הגנה עצמית, אך עדותו הייתה מרובת סתירות, ובית דין צבאי הרשיעו וגזר עליו 20 שנות מאסר. בית דין לערעורים בראשות אהרון ברק, הפחית את עונשו ל-10 שנים לאחר שקבע שלא הוכח שהרצח תוכנן מראש. לאחר מכן הפחית הרמטכ"ל את עונשו לשלוש שנים בלבד. לאחר שנוכה לו שליש הוא ישב בפועל שנתיים בלבד. ב-1988 חטף לדרמן תינוק פלסטיני בבית לחם ולאחר מכן תקף חייל. ב-1996 שפך על חברת הכנסת יעל דיין כוס תה חם, ונידון לשלוש שנות מאסר, בפברואר 2013 הורשע בשפיכת כוס תה רותח על פעילי שמאל זרים בחברון, אך נגזרו עליו עבודות שירות בלבד בשל מצבו הרפואי.
1980-1984- המחתרת היהודית: בתגובה לרצח שלושה מתלמידי ישיבה בחברון, ניסו קבוצה של יהודים, חברי המחתרת היהודית, להתנקש בחייהם של שלושה ראשי ערים פלסטינים, דבר שהוביל לפציעתם הקשה וכריתת רגליהם של שניים מהם. שלוש שנים לאחר מכן, ביולי 1983, התקיפו כמה מאנשי המחתרת את המכללה האיסלאמית בחברון בירי וברימונים, רצחו באופן אקראי 3 סטודנטים ופצעו שלושה נוספים. באפריל 1984 תככנו חברי המחתרת לפוצץ חמישה אוטובוסים במזרח ירושלים ונתפסו על ידי השב"כ. חברי המחתרת היהודית נידונו לשנות מאסר ארוכות אך קיבלו חנינה לאחר מספר שנים.
1982 - אלן (הארי) גודמן: גודמן, יליד ארה"ב, עלה לרחבת הר הבית חמוש ברובה בעת שהיה בשירותו הצבאי, הרג שומר של הואקף ופצע שוטרים, זאת כנקמה על פיגוע האוטובוס בכביש החוף ארבע שנים קודם לכן. הוא נידון למאסר עולם ועוד 40 שנה, וב-1988 נקצב עונשו ל-32 שנה. ב1996 הופחת עונשו ל-24, אך הוא שוחרר לאחר שריצה 15 שנה וגורש לארה"ב.
1984 - ניר עפרוני ואלי וענונו: תושבי קיבוץ דליה, רצחו עובד תחנת דלק כנקמה על רצח חיילת כמה ימים מאוחר יותר. לאחר מכן שדדו את התחנה כדי שהמעשה יחשב כשוד. ב-1990 פוענח הרצח ושני הרוצחים נידונו למאסר עולם. ב-1996 קצב הנשיא ויצמן את עונשו של עפרוני ל-20 שנה, ולאחר שנה ל-15. הוא שוחרר ב-1999 לאחר ניקוי שליש.
1984 - דוד בן שימול: בן שימול ירה רקטת לאו שגנב מצה"ל על אוטובוס ערבי במזרח ירושלים, ממנו נהרג אדם אחד ועשרה נוספים נפצעו. הוא נידון למאסר עולם, ועונשו נקצב לאחר מכן ל-17 שנה. הוא שוחרר ב-1995 לאחר ריצה 11 שנות מאסר. בראיונות הביע חרטה. לאחר השחרור קרא לאנשים שלא לבצע מעשים כפי שעשה.
1985 - דני אייזמן, גיל פוקס ומיכל הלל: השלושה רצחו נהג מונית ערבי כנקמה על פיגועים שנעשו קודם לכן. אייזמן שכנע את השניים האחרים כי הוטל עיו מטעם השב"כ לבצע הריגת אדם חשוד בטרור וגרר אותם אחריו לביצוע הרצח, והוא זה שבפועל ירה בנהג המונית. בשל מצב רפואי שוחררה הלל לאחר חמש שנים, פוקס שוחרר לאחר 9 שנים, ואייזמן לאחר 11 שנה בעקבות חנינה שקיבל מהנשיא עזר ויצמן. הלל הייתה מקורבת לחוגי הימין הקיצוני, חזרה בתשובה, נישאה ונרצחה על ידי בעלה
1990 - עמי פופר: פופר רצח שבעה פלסטינים מעזה ופצע 11 בשעה שהמתינו לעבודה בצומת גן הוורדים בראשון לציון. הרצח עורר סערה אדירה בישראל ובשטחים, שם פרצו מהומות שבהן נהרגו מפגינים מאש צה"ל. פופר נעצר בו ביום וטען תחילה שהמניע הוא חברתו שעזבה אותו. אחר כך טען שבגיל 13 נאנס על ידי ערבי וביקש לנקום. בית המשפט הרשיע אותו ברצח ודן אותו לשבעה מאסרי עולם מצטברים ועוד 20 שנה חופפות. בפברואר 1999 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-40 שנה.
1990 - נחשון וולס: וולס, גר שעלה מארצות הברית, ירה על מכונית נוסעת ליד קרית ארבע, כנקמה על רציחתם של ליאור טובול ורונן קרמני. מהירי נהרגה אישה אחת. וולס נעצר ב-1991, הורשע בביצוע הרצח בבית המשפט המחוזי בירושלים ונידון ב-1992 למאסר עולם. ב-1996 נקצב עונשו לראשונה וכעבור שנה נקצב עונשו שוב, ל-13 שנה. הוא שוחרר בניכוי שליש ב-1999.
1992 - סיירת הנקמה: לאחר הירצחו של הרב מאיר כהנא, התארגנו ארבעה בני נוער חברי כהנא חי בקבוצה שקראה לעצמה 'סיירת הנקמה' במטרה לנקום את הירצחו של הרב. חברי הקבוצה, טל שחר, זאב וולף, נחמיה משנבאום וגרשון הרשקוביץ, זרקו רימון בשוק הקצבים שברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, ממנה נהרג אדם ערבי ורבים נפצעו. שמונה חודשים מאוחר יותר הם נעצרו והורשעו ברצח. הם נידונו לחמש עד חמש עשרה שנות מאסר, שניים קיבלו חנינה מהנשיא עזר ויצמן כמשקל נגד לשחרור השייח אחמד יסין, והמבצע העיקרי ישב 10 שנים בכלא ושוחרר ב-2002.
1993 - קטין תושב שילה: נער בן 16 תושב שילה יצא כשהוא חמוש בתת מקלע עוזי אל שדות הכפר הסמוך וירה למוות בפלאח. הקטין הורשע ברצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. הוא השתחרר ב-2006 בתום 13 שנות מאסר לאחר שקיבל חנינה.
1994 - ברוך גולדשטיין: בפורים בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע ד"ר ברוך גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. באמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שאזלה התחמושת שהייתה ברשותו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגוהו. זהו המקרה הקשה ביותר של טרור יהודי בישראל.
1994 - דניאל מורלי: מורלי ירה למוות בנהג משאית בצומת בית גוברין, ולאחר מכן הסגיר עצמו למשטרה. מורלי אמר כי עשה את המעשה כנקמה על רציחת אחיו בפיגוע דריסה שנה קודם לכן. הוא נידון למאסר עולם, שנקצב ב-1999 ל-20 שנה. לאחר שנוכה שליש מעונשו שוחרר ב-2007.
1998 - גור האמל: חסיד ברסלב, רצח באבנים פלסטיני זקן, תושב הכפר בית פוריק, סמוך לאיתמר. נידון למאסר עולם.
2002- מחתרת בת עין: מספר מתיישבים שפעלו תחת השם מחתרת בת עין התכוונו להפעיל טרור נגד פלסטינים ונעצרו. חברי המחתרת הורשעו בניסיונות לביצוע פעולות טרור ובאחזקת אמצעי לחימה שנגנבו מצה"ל, אך זוכו מאשמה חמורה יותר של רצח שמונה פלסטינים.
2005 - עדן נתן-זדה: באוגוסט 2005 פתח נתן זדה באש מנשקו הצה"לי לעבר נוסעי אוטובוס בשפרעם, הרג ארבעה ופצע תשעה. נוסעי האוטובוס השתלטו על הרוצח ונטלו את נשקו. למקום הגיעו שוטרים וזדה הועבר לידיהם ונאזק. המון רב נאסף סביב האוטובוס. רבים נכנסו דרך החלונות והדלתות וביצעו בזאדה לינץ' כשהם תוקפים במשך כשעה וחצי גם את השוטרים ואזרחים שניסו לסייע להם. חלק מהשוטרים נפצעו. מעשהו של נתן-זדה זכה לגינוי מכל קצות הקשת הפוליטית ושר הביטחון דאז שאול מופז החליט לשלול ממנו קבורה צבאית.
2005 - אשר ויזגן: נהג הסעות תושב שבות רחל הגיע באוגוסט 2005 לאזור התעשייה שילה הסמוך לביתו, במסגרת עבודתו כמסיע פועלים. הוא ביקש מהמאבטח של האזור כוס מים, ולאחר מכן חטף את נשקו באיומי סכין, ופתח באש לעבר הפלסטינים שאותם הסיע במכוניתו, ולאחר מכן המשיך לאזור התעשייה וגם שם ירה לעבר פלסטינים. בפעולות אלה רצח ארבעה אנשים ופצע אחד. קצין הביטחון של שילה עצר אותו לאחר מכן. בתגובה לתקשורת אמר שהפיגוע נעשה כדי לעצור את ההתנתקות. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את ויזגן ברצח ארבעת הפלסטינים ופציעת פלסטיני נוסף ודן אותו לארבעה מאסרי עולם מצטברים (נוסף ל-12 שנה על פציעה) וחייב אותו בתשלום פיצויים למשפחות ההרוגים והפצוע. בבדצמבר 2006 התאבד בתאו.
1997- 2009 - יעקב (ג'ק) טייטל: תושב שבות רחל, נעצר באוקטובר 2009 בחשד שרצח שני פלסטינים ב1997, וכן פגיעה בפרופסור זאב שטרנהל והנחת מטען חבלה שגרם לפציעתו הקשה של בן למשפחה המשתייכת ליהודים המשיחיים. טייטל טען שמעשיו, שבוצעו במשך 12 שנה, נועדו למנוע את מצעדי הגאווה בירושלים. בתחילה הודה גם ברצח בברנוער בתל אביב חודשיים קודם לכן, אך המשטרה מצאה שגרסתו לא מתאימה לממצאים בשטח. ב-2010 קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא נמצא במצב בלתי שפוי ולא כשיר לעמוד לדין, אך בית המשפט המחוזי קבע שהוא כשיר להעמדה לדין לאחר שהוצגה בפניו חוות דעת סותרת. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותו בשני מעשי הרצח, בחבלה בכוונה מחמירה בפרופ' שטרנהל, בביצוע עבירות נשק ובהסתה לאלימות וטרור בשורת אירועים בין השנים 1997-2008 ודינו נגזר לשני מאסרי עולם ושלושים שנות מאסר.
2014 - רצח מוחמד אבו ח'דיר: ביולי 2014 עצרה משטרת ישראל 3 יהודים שבהמשך הוגש נגדם כתב אישום בגין חטיפת ורצח נער בן 16 משועפט, מוחמד אבו ח'דיר, כנקמה על חטיפה ורצח שלשה נערים יהודים בידי פעילי חמאס. גופת הנער נמצאה כשהיא חרוכה בחלקת יער ליד שכונת הר נוף בירושלים. הרצח נעשה ככל הנראה כתגובה לרציחתם של שלושת הנערים החטופים - גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח.