הרב יעקב אריאל דן בנישואי חרש בימינו וקובע כי העדים בחתונה חייבים להבין את המשפט "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" בשפת הסימנים.
במאמר המתפרסם בשנתון תחומין ל"ה היוצא ע"י מכון צומת קובע רבה הראשי של רמת גן כי החרש בימינו שונה מהחרש בימי חז"ל שכן הוא מתקשר עם בני אדם, לומד ומתפתח כאחד האדם. אך מכיוון שצורת התקשרותו עם החברה אינה מילולית וטבעית, אלא בשפת הסימנים, מבחינה פורמאלית נשאר דינו כשהיה וקידושיו אינם קידושין אלא מדרבנן.
עוד קובע הרב אריאל כי בנושאים כלל-אנושיים, כגון קניינים ודיני ממונות דינו כבן-נח, ביתר המצוות הוא חייב מדרבנן. ומכיון שגם בישראל יש רובד משותף לכלל האנושות וחיובו של החרש ברובד זה הוא כאחד האדם, לכן ניתן לכתוב לו כתובה רגילה.
לפי הרב אריאל בחתונת חרש, הרב העורך את חתונתו ייקח את הטבעת מידו, ימסור לכלה ויאמר לה "הרי את מקודשת ל[פלוני] כדת משה וישראל.
המאמר מתפרסם בכרך החדש של השנתון תחומין (ל"ה) היוצא לאור זה השנה השלושים וחמש ע"י מכון צומת ועוסק בצומת שבין ההלכה הטכנולוגיה הכלכלה והמודרנה.