אל אחי ואחיותי בציונות הדתית, שלום וברכה.
עם תום מלחמת ששת הימים פירסמה קבוצת אנשי רוח ומעש - ברובם הגדול חילונים - את מנשר ההקמה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה. אך כדי להפוך את המילים הנשגבות למעשה התיישבות מהפכני, נזקק עם ישראל לכם. אתם, בניה ובנותיה של הציונות הדתית הישרתם מבט אל המציאות החדשה והובלתם את המהלך משנה-ההיסטוריה שכתוצאה ממנו קרוב ל-700,000 יהודים מכל שדרות העם מתגוררים היום בחבלי המולדת ששוחררו.
עם ישראל חב חוב שאין לו שיעור לציונות הדתית על מעשה זה. הוא הצליח כנגד כל הסיכויים. והצלחתו נובעת לא במעט מן העובדה שהיה נטול שיקולים סקטוריאלים. השמחה על הקמת אריאל לא היתה קטנה מזו של הקמת בית-אל. הקמת ישיבות באחד לא באה על חשבון הקמת תיאטראות בשני. אלה ואלה היו בניה של המהפכה ההתיישבותית בחבלי המולדת.
קרוב לשש שנים שימשתי כיו"ר מועצת יש"ע ומעולם לא נשאלתי ע"י איש כיצד אני מבלה את שבתותי ומה מונח בצלחתי. זאת ועוד: אף שנהגתי מידי פעם גם להתראיין בשבת - איש בהנהלת המועצה לא העיר לי על כך. אתם בני הציונות הדתית הובלתם בכח נחישותכם ואמונתכם את התנועה, אך קיבלתם לחיקכם בשמחה את שותפי הדרך מכל עם ישראל, בלי לנסות לשנותם ובלבד שהם מאמינים במטרה ונאמנים לה. זה התאפשר כי המטרה היתה ברורה ומוגדרת חד-משמעית: יישוב ארץ-ישראל. לא למען המגזר אלא למען עתידה של מדינת ישראל.
***
כיום זקוק עם ישראל למהפכה חשובה לא פחות מקודמתה: החזרת הזהות היהודית-ציונית לחברה הישראלית. לא החזרה בתשובה. לא הפיכת השונה ממך לזהה לך, לא גיוס חברים למועדון הציוני-דתי אלא משהו קשה יותר: להדליק מחדש את הניצוץ שכבה אצל רבים כל כך בציבור הלא-דתי בגלל שנים על שנים של השכחה מכוונת. להחזיר את הערכים היהודים והציונים אל מערכת החינוך הממלכתית שרוקנה מהם כמעט לחלוטין. להצית את אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, תרבות ישראל, מורשת ישראל. להחזיר את הגאווה הלאומית, את ההתרגשות מהדגל ומההימנון. להשיב את ההזדהות הטבעית עם כל מה שיהודי וציוני. זו מהפכה דחופה, חיונית, קריטית. כי אם נתמהמה עוד דור או שניים, אזי חלקים הולכים וגדלים בחברה לא יבנינו למה אנחנו כאן ומדוע לא ברלין. וכמו מהפכת יהודה ושומרון גם זו מהפכה שרק אתם, בני הציונות הדתית, יכולים להיות המובילים שלה לטובת עם ישראל כולו.
***
בתוקף הנסיבות, חרשתי במשך חודש שלם את מעוזי הציונות הדתית מאופקים עד לקרית ביאליק ומעפרה עד לגבעת שמואל. ולצערי נחלתי אכזבה. לא אהבתי את שראיתי. אדייק: גיליתי אנשים נהדרים, ערכיים, שפיותיהם ולבבותיהם שווים. פגשתי אנשים נטולי שטיקים ופוזה. אנשים שמחוייבים לעשיה לטובת הכלל. פגשתי את המגזר הטוב שבמגזרי החברה הישראלית. בקיצור: פגשתי אתכם, בני הציונות הדתית המקסימים.
אבל אוסף האנשים המעולים שפגשתי מרכיבים מגזר שהפך בן ערובה לצרכיו (ותקציביו) הסקטוריאלים ולמחלוקותיו הפנימיות. כולכם מבינים את ההכרח הדחוף במהפכה הערכית בחברה הישראלית אך כמגזר אתם אומרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: המהפכה תצטרך לחכות, עכשיו אנחנו עסוקים בהורדת שכר הלימוד בישיבות ובאולפנות, ברמת החינוך של הילדים שלנו, במבנים חדשים לסניפי בני עקיבא, בהרכב המועצות הדתיות, וכמובן בהתקוטטות האינסופית בין חרד"לים לבין ליברלים.
האמור לעיל הוא, כמובן, הכללה. וכמו כל הכללה חוטאת ליוצאים מן הכלל. יש בקרבכם פרויקטים חשובים של הקניית ערכים המיועדים לציבור הכללי ללא פטרונות או התנשאות. הם לא מעטים. אך אין בכוחם לחולל מהפכה ללא העמדתם בראש סולם העדיפויות. ללא התגייסות טוטאלית. אין מהפכות של דרך אגב.
***
מצב עניינים זה משתקף כמובן גם בהתנהלות הפוליטית. "הבית היהודי" נותר יותר מדי - בפראפרזה על דבריו של אברהם לינקולן - המפלגה של המגזר ע"י המגזר למען המגזר. ומכיוון שמבטכם הקולקטיבי מופנה פנימה אל המגזר, ולא החוצה אל החברה הישראלית, אין לכם צורך באחר אלא אם הוא מאמץ לגמרי את הרגלי המגזר וצרכיו. החילוני/ת נדרש/ת לדבר על "הישיבות שלנו" ועל "תנועת הנוער שלנו" כדי להתקבל, וזו אינה דוגמא פרי דמיוני. אני חושש שגם בכנסת הבאה לא תדרשו את תיק החינוך אלא תסתפקו בסגן שר לענייני ילדיכם שלכם. גם בכנסת הבאה ועדת הכספים תועדף על פני ועדת החינוך שבה עלול לכהן שוב תואם-מצנע. משרד הדתות שוב יועדף על משרד התרבות. הלא כן?
אני מאמין שנפתלי בנט רואה נכוחה את המצב. לא אתפלא אם הוא מסכים עם מרבית הניתוח שלי ואם המצב הנוכחי אינו לרוחו. הבעיה היא שגם אם כך הדבר, בנט מנסה לדלג על פני תהום בשניים או שלשה צעדים, וזה כידוע, בלתי אפשרי: או שאתה נשאר משותק בצד הלא נכון של התהום או שחלילה, אתה צונח לתוכה. בכל מקרה אל היעד לא תגיע.
***
מעולם לא היתה - וחוששני שגם לא תהיה - מפלגה פוליטית שהזדהיתי איתה באופן מלא כל כך כמו "תנועת התחיה" של פרופ' יובל נאמן ז"ל ויבדל"א גאולה כהן, הרב אליעזר ולדמן, בני קצובר, אליקים העצני, גרשון שפט ואחרים. זכיתי בגיל צעיר לשבת עם חבורה מופלאה זו במזכירות המצומצמת של התנועה. "התחיה" קיבצה תחת כנפיה את נאמני ארץ-ישראל והזהות היהודית-ציונית מכל הזרמים: תנועת העבודה, המחנה הלאומי, הציונות הדתית. איש לא ציפה מזולתו להשתנות. חילוקי הדעות בכל שאר הנושאים היו טבעיים ולא הוסתרו. "המפא"יניקים, החרותניקים והמזרחניקים" שילבנו ידיים ולבבות למען מטרות גדולות בהרבה.
כשבאתי אל "הבית היהודי" ידעתי שזו לא תהיה "התחיה". אך לא ציפיתי לפער משמעותי כל כך. "הבית היהודי" הוא מסגרת חשובה שעשתה ועוד תעשה דברים חשובים, אך זו, לצערי, מסגרתו של סקטור. ולסקטור הזה - אף שאני שותף לחלק מערכיו ומאוויו - איני שייך.
***
אחי ואחיותי בציונות הדתית: כתבתי את מכתבי זה אליכם ללא שמץ כעס ותרעומת ובהרבה אהבה והערכה. לולא ידעתי שאתם - ורק אתם - מסוגלים, לא הייתי טורח. למען עם ישראל, הביטו בתמונה הרחבה, אחדו כוחות, מצאו בני ברית, קבלו אותם כמות שהם, שלבו איתם ידיים ועשו עוד מהפכה: מהפכה תודעתית בעם ישראל כהמשך למהפכה ההתיישבותית בארץ ישראל. אני עם רבים אחרים מחכים לכם בצד הדרך, נכונים להצטרף.
וזכרו, נאמנים פצעי אוהב.
דני דיין
מעלה שומרון