שמחתי לבשורת האיחוד בין תקומה לבית היהודי. על אף הסתייגותי מהשריון הנדיב מדי- פניתי במאמר ובע"פ לאנשי תקומה וביקשתי להישאר בבית. בעיקר שמחתי על המשך פעילותה של אורית סטרוק בכנסת.
עם זאת, חמור בעיני שלמרות שהדבר מוצג כמפגן של אחדות,מדובר למעשה בהמשך המצב הקיים בו שתי הסיעות מתקיימות בנפרד, אבל תישאר פעילות של סיעה עצמאית.
במשך ימים ארוכים צפינו במגעים של פרישה וניסיונות חבירה לאלי ישי-ללא ביטויי נאמנות או תחושה של מחויבות.בנוסף,איחוד כזה שבו חברי תקומה נכנסים בשריון לעומת מתמודדים רבים הנדרשים למרוץ עתיר משאבים -כל אלה גורמים מראש לעוינות ולכיתתיות.
במצב זה ,הישארות סיעה עצמאית היא כר בטוח להתנצחויות,מתחים ולפילוגים. מתעורר חשש גדול שבבחירות הבאות נהיה עדים לאותו מחזה ולאותם איומי פרישה.
אני קוראת לחברי תקומה לגלות יושרה ולהפנים משמעות של איחוד שבו כל צד מוותר. בעוד שהבית היהודי עתיר המתמודדים מוותר על 3 מקומות יקרים תקומה ששיחקה על הגדר, רוצה להמשיך ללא כל ויתור.
כחברת תקומה לשעבר אני קוראת למרכז תקומה ולנציגיו לפעול למיזוג מלא בבית היהודי, ולנפתלי בנט לדרוש זאת כתנאי לשיריון.רק כך נוכל להגיע לאחדות אמיתית בציונות הדתית.