גילית חומסקי, שופטת בוועדת פרס לנדאו של מפעל הפיס, חשפה בראיון שקיימה עם קלמן ליבסקינד ואראל סגל ברדיו גלי ישראל, את הדרך לבחירת יצחק לאור כזוכה הפרס בתחום השירה. כמו כן דיברה חומסקי על האיומים והפעולות שננקטו נגדה למרות התנגדותה לבחירת לאור. "קיבלתי איומים מאוד מפורטים על חיי".
תחילה פתחה חומסקי וסיפרה על תהליך בחירת הזוכה ואמרה "פרופסור עמינדב דיקמן אמר לנו כבר בהתחלה באופן חד משמעי שמבחינתו לאור ראוי, רק הוא ראוי ואין לו מועמד מספר שניים. הוא אמר גם באופן מאוד הגון ש'את לאור לא הייתי מזמין לארוחת צהריים, שירית הוא המועמד שלי'. אני חלקתי על זה מכל וכל. מתחיל ויכוח מאוד סוער כשיצחק לאור בלב הויכוח, לא דנו כמעט על אנשים אחרים. אני מאוד מאוד התנגדתי, פרופ' דיקמן היה מאוד נחרץ, הוא אמר 'אין לי שום מועמד אחר, זה מה שיהיה' והשופט השלישי (יהושוע סיימון) ישב על הגדר ובסוף החליט שהוא הולך עם דיקמן. בשלב הזה היה רוב , שניים נגד אחד, וכך הוכרע העניין".
האזינו:
[embed]http://upload-community.kipa.co.il/magazine/112620146428.mp3[/embed]
בהמשך פרטה על התנגדותה שלא תועדה. "כשהדירקטוריון אישר וביקשו מהשופט השלישי לכתוב את דבר השופטים, ביקשתי ממנו (מהשופט השלישי) שיציין שאני לא עומדת מאחורי הפרס, שהפרס הוענק אכן ברוב קולות אבל לחלוטין לא 'פה אחד'. ולגמרי בתמימות לא בדקתי שהוא אכן עושה את זה והופתעתי מאוד מאוד מאוד לגלות שזה לא נעשה וכשהתוצאות פורסמו פתאום הסתבר לי שכתוב שלאור קיבל את הפרס 'פה אחד', מה שלחלוטין לא היה נכון ואף מופיע בפרוטוקולים".
לאחר ההודעה על זכייתו של לאור החלו פעולות מחאה כנגד חומסקי עצמה למרות התנגדותה שאף הגיעו לאיומים קונקרטיים. "עפו עלי כולן בהנהגת כמה מתלוננות נגד לאור, שאני באמת מבינה את מצוקתן, אני חשבתי שלא צריך להעניק לו את הפרס ורגישותן היא לחלוטין מובנת. אבל, באותה נשימה אני אומרת, שכשהתפרסם הפרס לא הייתי מול המחשב... הופצו נגדי פשקווילים. הכותרת היתה 'גילית חומסקי את תומכת אונס'.
"קיבלתי איומים מאוד מפורטים על חיי. התקשרה אלי משוררת מאוד מפורסמת ואמרה לי חד משמעית, 'אני אחסל את הקריירה שלך כי את תמכת באנס, אני אדאג שלא תקבלי פרס ספרותי לעולם'. קיבלתי שיחה אנונימית ובה נאמר לי שאם אני חושבת שחיים של נשים הם הפקר אז גם החיים שלי הם הפקר".
"אם יש ל תובנה אחת, בוער לי להגיד שלעולם לא אסכים יותר לשבת במקומות של מקבלי החלטות, אבל אני לא בטוחה שאי עומדת מאחורי האמירה הזו", מסכמת חומסקי.